לא רק צליאקים: למי כדאי להימנע ממוצרי חיטה?

חיטה היא אחד ממקורות המזון המרכזיים בתזונה המערבית והעולמית. היא משמשת להכנת לחמים, פסטות, דגני בוקר, עוגות ומאפים שונים. עם השנים פותחו זנים מגוונים, וכל אחד מהם מעניק טעם, מרקם ותכונות תזונתיות מעט שונות.

חמישה סוגים מרכזיים של חיטה ודגנים

חיטת חורף קשה (Hard wheat)

עשירה בגלוטן ובחלבון, מתאימה במיוחד להכנת לחמים שתופחים היטב ומתקבלים במרקם אוורירי.

חיטת חורף רכה (Soft wheat)

מכילה פחות גלוטן, מתאימה להכנת עוגות, עוגיות ובצקים עדינים.

חיטת דורום

בעלת צבע צהוב וחוזק גלוטן גבוה. משמשת בעיקר לייצור פסטה איכותית.

כוסמין

זן עתיק של חיטה, שנחשב לעיתים קל יותר לעיכול. מכיל גלוטן אך חלק מהאנשים מדווחים על תחושה נוחה יותר לאחר אכילתו.

קמוט

סוג קדום נוסף, בעל גרגרים גדולים וטעם מעט אגוזי.

מתי כדאי להימנע או לצמצם את הצריכה?

למרות שהיא נחשבת לדגן בסיסי, ישנם מצבים שבהם כדאי להפחית או להימנע מצריכת חיטה:

צליאק - מחלה אוטואימונית שבה הגוף מגיב בחריפות לגלוטן, ודורשת הימנעות מוחלטת מחיטה ומדגנים נוספים המכילים גלוטן.

רגישות לגלוטן שאינה צליאק - חלק מהאנשים חווים נפיחות, עייפות או אי־נוחות במערכת העיכול בעקבות צריכת חיטה, ובמקרה כזה הפחתתה עשויה לשפר את ההרגשה.

חולי סוכרת - מוצרי חיטה לבנה מתפרקים במהירות וגורמים לעליות חדות ברמות הסוכר, בייחוד אצל חולי סוכרת או טרום־סוכרת.

כמו כן, חשוב להדגיש כי צריכה יומית גבוהה (לחם, פסטה, עוגיות) עלולה להוביל לחוסר גיוון תזונתי ולהקטין את החשיפה לדגנים אחרים.

לסיכום: חיטה היא דגן מרכזי ורב-שימושי, אך חשוב להיות מודעים לסוגיה השונים ולהשפעתה על הבריאות. צריכה מאוזנת ומשולבת עם דגנים אחרים כמו אורז מלא, קינואה, כוסמת, דוחן ושיבולת שועל יכולה לתרום לגיוון תזונתי, לבריאות טובה יותר ולמניעת שגרה חד־גונית.

הכותבת היא מיכל סוקמן, דיאטנית מחוז מרכז במכבי שירותי בריאות