בעשור הקודם גילינו כולנו ביחד על ה – FOMO, הפחד לפספס (Fear of Missing Out) ועל ה – JOMO, ההנאה שבפספוס (Joy of missing out). אחריהם באו עוד כמה מושגים כמו FOJI, הפחד להיות פעיל ברשתות החברתיות (Fear of Joining In) ו-MOMO, החרדה שמתעוררת בזמן שהחברים לא מעלים שום דבר חדש לרשת (Mystery Of Missing Out), והיד עוד נטויה לביטויים, חששות ופחדים שמשקפים יותר מכל את רוח התקופה.

אולי עכשיו אחרי שנה וחצי של סחרחורת קיומית אמיתית, המושגים האלו נשמעים כמו צרות של עשירים? אל דאגה. המצב הנוכחי מייצר ראשי תיבות עדכניים ומותאמים לאתגרי התקופה. הפחד מהחמצה פינה את מקומו לחשש לצאת החוצה ותחושת הפספוס התמידית עברה שדרוג גרסה לחוסר חשק לחזור לחיים נורמליים. מוטציות מסתבר, יש לא רק בחיידקים.

עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >

טרנד הממים, לוח המודעות הווירטואלי, שמשקף את הדברים הבוערים באמת על סדר היום, הוצף במסרים חרדתיים בתקופת הקורונה ומשם הדרך קצרה לביטויי הפופ החדשים שכולנו מתחברים אליהם, ברשתות החברתיות ובחיים האמיתיים. שלל המושגים המגניבים נשמעים אולי ברגע הראשון כמו שמות של דוכני אוכל רחוב טרנדיים בשוק לוינסקי, אבל מבטאים בתמצות את חרדות הקיום של המאה הנוכחית העמוסה לעייפה באינסוף דברים חשובים ודחופים שלא סובלים דיחוי.

פומו (צילום: צילום מסך youtube)
המגפה של העשור הקודם | צילום: צילום מסך youtube

הכירו את FOGO

FOGO, הפחד מלצאת החוצה (Fear of Going Out), היא התפיסה שמשהו מפחיד קורה בחוץ, גם כאשר הסכנה כבר לא קיימת. רובנו חווינו מידה מסוימת של חשש לצאת החוצה עם התפרצות הקורונה, בעיקר בתקופת הסגרים. זה די מתבקש בזמן שכל נשימה נחווית כאיום קיומי על האנושות. מאז המוח שלנו התרגל שכל אינטראקציה עם אחרים, במיוחד בחללים סגורים, עלולה להיות מסוכנת ואפילו קטלנית.

לא משתחררים מזה כזה מהר, במיוחד כשאנחנו עדיין רחוקים מלראות את סוף האירוע. ז'קלין גולן, פרופסור לפסיכיאטריה ומדעי ההתנהגות באוניברסיטת נורת'ווסטרן, אומרת שהחזרה למצב "הנורמלי החדש", יהיה אשר יהיה, הולכת לקחת זמן. "השינויים הקשורים למגיפה יצרו הרבה פחד וחרדה בגלל הסיכון למחלות ומוות, יחד עם ההשלכות בתחומים רבים בחיים", היא אומרת. "למרות שאדם עשוי להתחסן, הוא עדיין עלול להתקשות לוותר על הפחד הזה, מכיוון שהוא מעריך יתר את הסיכון וההסתברות".

עוד ב-mako בריאות:
<<מאילו נקודות חן חייבים להיזהר?
>> חוקרים גילו משהו מדהים על שנת צהריים
>> מדענים: צפויה ירידה דרמטית במספר הנשים בעולם

למרות שהמונח הטרי הזה לא קיים (עדיין) ב- DSM (ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי), הרי שדווקא ראשי התיבות הפופיים האלו שנולדו מהשטח ומדיווחים של אנשים מרחבי האינטרנט שתיארו מה שהם חווים וגילו שהם ממש לא לבד, מסמנים שינוי משמעותי ביחס של החברה לתופעה.

מחקר שנערך לאחרונה על ידי האגודה הפסיכולוגית האמריקאית, דיווח כי 49 אחוזים מהמבוגרים שנבדקו, ציפו שלא יהיה להם נעים לחזור לאינטראקציות אישיות כאשר המגיפה תסתיים. אם לפני הקורונה בן אדם שהיה מפחד לצאת מהבית היה 'מסומן' כמישהו שזקוק לעזרה נפשית, אולי אפילו לכדורים, כיום אפשר לומר שהלא נורמלי הוא הנורמלי החדש. גם ברמה המעשית, הרבה יותר נוח לשתף את החוויה עם אנשים אחרים שיכולים גם הם להזדהות באופן אישי.

מי מתגעגע לנורמליזציה?

מושג טרי נוסף הוא ה - הפחד מנורמליות FONO (Fear of Normal), שמבטא בין היתר את העובדה שבזכות עודפי הזמן שהיו לכולנו, גילינו תחומי עניין חדשים (כן, גם לאפות לחם מחמצת נחשב) לצד דרכים יעילות יותר לבצע דברים שפעם נתפסו כמסורבלים ומתישים (היי זום, היי משלוחים עד הבית). מעבר ממצב חל"ת לחיים 'נורמליים' של שעות עבודה מחוץ לבית + מחויבויות מכל עבר, דורש לפתע המון אנרגיה שהתרגלנו להוציא על השקיית צמחים ופיסול בקרמיקה.

ואולי זה מה שתמיד רצינו? יכול להיות שהקורונה עזרה לנו לגלות דבר או שניים על עצמנו ועל הדרך שבה אנחנו רוצים להתנהל מול הקצב ששוטף אותנו מכל כיוון? אפשר לרוץ חזרה לזרועות הפומו המוכר אבל זו גם הזדמנות בשבילנו לתחזק את הקונספט הנינוח יותר, גם ביום שאחרי.

פומו (צילום: unsplash)
אפשר להישאר בבית בבקשה? | צילום: unsplash

צעד קטן לאדם – כך תתגברו על הפחדים:

  1. הכול באיזי
    חשוב לקחת את הדברים לאט. המוח שלנו צריך להתרגל לשינויים ולכן זה לא יהיה חכם לעבור בבת אחת ממצב של מינימום מפגשים חברתיים לבילוי המוני במיוחד. תתחילו במפגשים קצרים אחד על אחד במקומות פתוחים, באווירה שקטה ורגועה ולאט לאט תגבירו קצב. כמובן תוך שמירה על כללי הזהירות הנדרשים.
  2. שינוי חשיבה
    אחת הדרכים היעילות להתמודד עם חרדה היא לדמיין את הסיטואציה המלחיצה באופן חי כמה שיותר ולפתח תוכנית פעולה סדורה לכל מצב. הדרך שלנו להרגיש שליטה במצב עוברת דרך זה שנדע מראש מה הולך לקרות לנו ואיך אנחנו יכולים לפעול. אפשר לבנות טבלה (במוח או על הנייר) בקונספט של "אם-אז" ולפרוט כמה שאפשר את כל האופציות המפחידות שעלולות לקרות לצד פתרון מעשי ודרך פעולה שברורה לנו.
  3. תרגול שפת הגוף
    שפת הגוף שלנו משפיעה באופן מיידי על איך שנרגיש בסיטואציה. שפת גוף שמשדרת רוגע וביטחון תמוסס באופן אוטומטי את תחושת החרדה. אתם יכולים לעמוד מול המראה, להבחין בגוף שלכם איך הוא נראה כשאתם עומדים, מדברים והולכים ולשחק עם התנועות עד שתרגישו שאתם משדרים החוצה נינוחות ומחוברים לעצמכם.
  4. שיתוף, שיתוף ושיתוף
    נצלו את המומנטום. זה הזמן להציף את כל החרדות החוצה. כולנו באותה סירה, מקרטעת ומלאת חורים אבל לפחות ביחד. אין יותר מתאים מעכשיו להרגיש בנוח עם כל הפחדים והחרדות שצפות על פני השטח, לשתף ולהשתתף.

וגם חשוב לשים לב, אם אתם מרגישים סימפטומים פיזיים, כמו כאבים בחזה או דפיקות לב או שתחושות החרדה מגבילות אתכם באופן משמעותי בעבודה או בלימודים, הניחו לרגע את הממים וראשי התיבות בצד, ופנו לקבל סיוע מקצועי.