כל מי שצופה באופן קבוע ב"מאסטר שף", יודע שלעיתים קרובות, מאחורי הסינרים, הסירים והחיוכים, מסתתרים אנשים שכמו רבים מאיתנו – מתמודדים עם צרות החיים. חלק ניכר מהם בוחר לשתף את הצופים ומעלה מודעות לנושאים חשובים שונים, כמו למשל: התמודדות עם אבל, מחלות קשות, בעיות אכילה, גירושים כואבים ועוד.

לקראת התוכנית שתעלה הערב (ראשון, אחרי "חדשות 12"), בחרנו להתמקד במתמודדת "מאסטר שף" אמיצה ששבתה את ליבינו - מיכל להב בת ה-31, שסיפרה לאורך כל העונה כי היא סובלת מחרדות מאז שהייתה ילדה. "אני בן אדם סגור, קצת ביישנית וקצת הרבה מבוהלת מהעולם", אמרה כבר באודישן הראשון שלה.
לדבריה, הגיעה למאסטר שף במטרה לנסות להתמודד עם החרדות שמטרידות אותה, ולא להניח להן לעצור בעדה: "הרבה מההתמודדות שלי פה הייתה באמת בלנצח את הראש ולהצליח לעשות את מה שאני עושה. לא להגיד 'מזה אני מפחדת ואת זה אני לא אעשה'. פשוט לנסות, כי גם החשיפה והניסיונות הרבים מורידים את מפלס החרדה וזה פותח וזאת ההתמודדות".

מיכל להב הדחה (צילום: מאסטר שף, קשת 12)
צילום: מאסטר שף, קשת 12

מהן הפרעות חרדה

הפרעות חרדה הן הסוג הנפוץ ביותר של בעיות נפשיות אשר פוגעות במבוגרים ובילדים – למעשה מדובר במעין "תגובת חירום" של הגוף, המגיב באמצעות תסמינים גופניים שונים לנוכח סכנה – מציאותית או דמיונית. זוהי הפרעה נפשית המלווה בתסמינים פסיכולוגיים, קוגניטיביים וגופניים.

מהם התסמינים הגופניים של חרדה
כשהגוף חושד שקיים איום על חיינו, הוא מערב את מערכת העצבים הסימפתטית, המשפיעה על פעולות לא רצוניות כמו נשימה ודופק לב. במהלך החרדה משתחררים הורמונים כמו אדרנלין וקורטיזול, שמטרתם לסייע לעורר את הגוף שלנו ולהכניס אותו למצב "לחימה או בריחה". דופק הלב מואץ, כך שיותר דם מוזרם לשרירים, הנשימות שלנו הופכות מהירות יותר, ולמעשה כל הגוף נכנס למצב של היכון. לפיכך, במידה רבה ניתן לזהות חרדה לא רק באמצעות התחושה הפנימית של האדם הלוקה בה, אלא גם על ידי תגובות פיזיולוגיות בגוף: דופק מואץ, הזעה, קשיי נשימה, הפרעות שינה, רעד, בלבול וקשיי ריכוז, קושי בבליעה ועוד.

 איך מתמודדים?
כיום ישנן מגוון שיטות שמסייעות לטיפול בחרדה – החל מביצוע נשימות, דרך תרגול יוגה ומדיטציה ועד טיפולים נפשיים. במצבים מסוימים יומלץ על טיפול תרופתי.

בכל מקרה, הדבר החשוב ביותר הוא לא לשמור את התחושות לעצמכם. כפי שלהב הוכיחה בתוכנית - היום כבר לא צריך להתבייש לדבר על הנושא. שתפו ושוחחו על זה – עם חברים, עם רופא המשפחה או עם פסיכולוג, ובררו לגבי הטיפול המתאים עבורכם.