רוני* היה בן כשנתיים כשאובחן על הספקטרום האוטיסטי. כשחיפשה עזרה מקצועית נתקלה אמו, אולגה, עולה חדשה, בפרסומים של אדם דתי משכונת רמות בירושלים שטוען כי הוא ואשתו ניחנו במתת אל, כוחות שמרפאים אוטיזם ובעיות רפואיות והתפתחותיות אחרות. שמו דוד שמחה פליקס אייכל. לאשתו קוראים יוספה. שניהם מציעים טיפולים במסגרת "באר דוד: המרכז לרפואה יהודית".
באתר של "באר דוד" ובערוץ היוטיוב שלו ראתה אולגה הורים לילדים עם אוטיזם או שיתוק מוחין מדווחים על שינויים ומודים לזוג אייכל, ואת הילדים עצמם עוסקים בפעילות שאמורה להמחיש את השיפור לאחר הטיפול. היא קראה מאמרים מאת האייכלים שכותרתם "אוטיזם - ניתן לריפוי!" וסיפרה לבן זוגה על מחוללי הניסים.
"הרמתי טלפון לדוד אייכל והוא הדליק אצלי ניצוץ של תקווה", מספר אסף, בעלה של אולגה. "הוא אמר, 'אתה יכול להמשיך ללכת למומחים, לבזבז כסף ולא לראות שינוי, ואתה יכול לבוא אליי ותוך חודש-חודשיים הילד שלך בריא".
כלומר לא יהיה יותר אוטיזם?
"יותר מזה. הוא אמר שמי שיטופל אצלו, מצבו יהיה טוב יותר משל אדם בריא".
ביום שבו התקיימה שיחת הטלפון כבר נסעו אולגה ואסף עם רוני לשכונה החרדית בירושלים שבה גרים ועובדים בני הזוג אייכל. "הבנו שאף אחד בארץ לא שמע עליהם מלבד דוברי רוסית, וזה הדליק אצלי נורה אדומה, אבל היינו נואשים ונאחזנו בכל שביב תקווה", אומר אסף. "דוד הסביר לנו שאוטיזם נוצר אצל הילד בגלל ההורים שלו, שהזוגיות שלי ושל אשתי לא מספיק טובה וזה משפיע על הילד, לכן הוא צריך לטפל גם בנו. כשנכנסנו הוא לקח אותי לחדר שלו והעמיד אותי מול עשרות התעודות שתלויות שם. הרגשתי שזה בכוונה וזה הדליק עוד נורה".
שש פעמים הגיעו בני המשפחה לביתם של האייכלים ותמיד פגשו הורים וילדים ממדינות שונות, כולם דוברי רוסית. אחת מהן היא נטאשה, תושבת עיר אירופאית שבנה עבר טיפול של שלושה שבועות. "שילמתי לבאר דוד עשרת אלפים דולר", היא מספרת. "דוד הבטיח ששלושה חודשים מאז הטיפול תהיה החלמה מלאה ולא קרה שום דבר. שרלטנות מוחלטת".
אולגה ואסף החלו לחוש אי נוחות כשבאחת הפגישות עם אייכל לא רצה רוני להיכנס לדירה, נעמד בכניסה ולא זז. "דוד דיבר אליו, אבל רוני לא התייחס", מספר אסף. "דוד התחיל למשוך לו בשיער, משיכות חזקות. הוא הכאיב לבן שלי ואמר לנו לא להתערב, שזה חלק מהטיפול".
בפגישה הרביעית הסיר אייכל נעל בית מרגלו והשליך אותה על רוני. היא פגעה בגבו. "הוא לא היה מגיב כשהיו קוראים בשמו", אומרת אולגה. "דוד זרק את הנעל כדי לעורר אצלו תגובה ואנחנו הבנו שזה דפוק, אבל קפאנו. שנתיים וחצי עברו מאז ואני עדיין מאשימה את עצמי שנתתי לאיש הזה לטפל בילד שלי".
מאוד משתלם בישראל שיהיה לך ילד אוטיסט
בבוקר יום שני ה-2.12 אני מגיעה לבאר דוד ומגלה שהמרכז הוא למעשה הדירה הלא גדולה של משפחת אייכל ברחוב הרב ישראל שרייבר בשכונת רמות. מבחוץ זה בניין מגורים מקושת; השכנים, ברובם חרדים, אינם נמצאים בשעה זו של הבוקר ורק מהדירה של האייכלים נשמעים קולות רבים ודלת שנטרקת. בפנים אני סופרת כמעט 20 אנשים, הורים וילדיהם שמפוזרים בסלון ובמטבח. מישהו בוכה מאוד, מישהו צועק, מישהו מנסה להרגיע ומישהו כועס.
הגעתי לכאן לאחר שהמתרחש בבאר דוד משך את תשומת לבה של עמותת שווים. בשיחה טלפונית עם אייכל הצגתי את עצמי כחברה של חברה מרוסיה; יש לה ילד עם אוטיזם, סיפרתי, והיא ביקשה שאבדוק מה מציעים בבאר דוד.
במרכז הדירה ניצבת מיטת עיסוי. האנשים נשכבים עליה כל אחד בתורו וגבר חבוש כיפה מתקן את הגב, הראש, הצוואר, תלוי מה כואב ("זה שלמה, הוא כירופרקט שלמד באמריקה ארבע שנים. כל שגרירות אמריקה פה הולכת אליו", יגיד לי דוד אייכל מאוחר יותר). גם הילדים נשכבים או מושכבים; לעתים קרובות הם מתנגדים, בוכים, צועקים. מגע של אדם זר עשוי להיות לא נעים לילד על הספקטרום האוטיסטי.
בתוך כל זה נע אייכל, איש גדול עם זקן עבות, לבוש גופייה לבנה ולראשו כיפה שחורה גדולה. הוא צוחק בקול רם, נמצא בכל מקום, תופס בידיו את ראשיהם של הילדים, אוחז בצווארם ומטלטל אותם, לא חזק מדי, אבל חלקם מתחילים לבכות. נראה שזה מדרבן אותו להמשיך, לראות את תגובתם לגירויים.
"החיים הכריחו אותנו", עונה אייכל כשאני שואלת איך החלו הוא ואשתו להציע טיפול באוטיזם. לאולגה ואסף סיפרו השניים שהכל החל כשיוספה גילתה שיש לה כוחות על-טבעיים ואלה פתרו את בעיית ההתפתחות של בתה, אבל לי אומר אייכל רק ש"הילדים הקטנים שלנו התחילו לדבר מאוחר, הילדה כשהייתה בת שלוש וחצי והילד בן חמש וחצי".
הם אובחנו כאוטיסטים?
"לא, זה היה עיכוב התפתחותי. בסוף הבן סיים את כיתה א' בהצטיינות".
הם עלו ארצה מטשקנט, אוזבקיסטן, בתחילת שנות ה-90. אייכל, 55, אומר שהוא עוסק בריפוי באוטיזם זה שמונה שנים ומקמץ במידע על השנים שקדמו לגילוי סגולות המרפא, של יוספה ואחריה שלו. גם דבריו על ההשכלה שלהם אינם לגמרי ברורים. "אנחנו פיזיקאים ויש לנו השכלה טכנית גבוהה גם במקצועות ההומניים, חינוך ואמנות", הוא אומר. "הייתי מצייר וגם כותב שירה. הייתי כמו טכנאי מחשבים".
האתר של באר דוד מתורגם אוטומטית לעברית על ידי שירות "גוגל טרנסלייט", אבל הפעילות האינטרנטית של המרכז מתרחשת ברובה ברשתות החברתיות, וכולה ברוסית. אחת השיטות שמקדם המרכז היא טיפול אנרגטי באמצעות הסקייפ: אייכל מדבר עם ההורים והאנרגיות שלו עושות את העבודה. הילד אפילו לא חייב להיות נוכח. "יש תוצאות רציניות במרחק של אלף קילומטר", הוא אומר בשיחה איתי. "מספיק סשן של 15-20 דקות".
"כשהיינו אצלם היו תמיד המון טלפונים, ווטסאפים, סקייפ", מספר אסף. "את יושבת שם ורואה את האנשים בחו"ל מקבלים אנרגיות כביכול, אין סודיות, אין הפרדה. הוא יכול לומר על ילד שהוא מפגר, למשל, בעברית, כי הם לא מבינים".
את הטיפול המקיף ביותר מקבלים רק מטופלים שמגיעים אל המרכז. "בשנתיים האחרונות מגיעות המון משפחות מחו"ל. רק החודש יש לנו 15", אומר אייכל. "אנחנו מטפלים בהם שש פעמים בשבוע והם גם נוסעים לים המלח, לטיולים מודרכים למקומות הקדושים. זה חלק מהטיפול".
מה עלות הטיפול?
"7,000-9,000 דולר לשבוע, אבל בסוף החודש אנחנו עוברים לבניין חדש וכרגע יש הנחות גדולות שכוללת אבחון וטיפול עבור כל המשפחה. שלושה שבועות עם שני בני משפחה זה 12 אלף דולר, שלושה אנשים 15 אלף וארבעה - 17 אלף דולר".
צברים מגיעים אליכם?
"באים, אבל פחות".
כי הם פחות פתוחים?
"יש פה משהו אחר. מאוד משתלם בישראל שיהיה לך ילד אוטיסט ולא כולם מוכנים לקבל עזרה, עדיף להם ההנחות וההטבות. כולם רוצים שינוי, רגיעה, אבל מעטים רוצים את מה שאנחנו מציעים".
רק בגלל הכסף?
"לא רק. היו אנשים שהסתכלו עלינו כמו על מוזרים, כי אחרי שהתחילו לטפל אצלנו בילד, הורידו לו אחוזי נכות והם הפסיקו לבוא. זה לא שימח אותם ולא נתן להם השראה".
הילד מבין שהוא קוף מטומטם
מלבד טיפול באוטיזם מבטיח האתר של באר דוד "עזרה אפקטיבית וריפוי של בעיות שונות הנחשבות באופן מסורתי לקשות לריפוי או לא ניתנות לריפוי בכלל", ביניהן שיתוק מוחין, תסמונת דאון, דיכאון אחרי לידה והיפראקטיביות. אייכל מספר גם על חולים שהחלימו אצלו מסרטן, על איברים שקרסו ושבו לתפקד באורח פלא. "רב ידוע היה בדיאליזה, חיכה להשתלת כליה, ואחרי שהגיע אליי הכליה התחילה לעבוד. בתחילת ינואר תבוא אלינו משפחה מארמניה כבר פעם שלישית, הם באו עם ילד שהיה לו אוטיזם, נתנו לו בטעות לשתות משהו נורא והייתה לו כוויה. הוא לגמרי יצא מהאוטיזם".
למה הם חוזרים?
"גם לנוח וגם להבריא, לרפא איזו מחלה גנטית שיש לכולם ואחרי שהיו אצלי היא נעלמה. זה קרה מעצמו".
אתם באמת מרפאים מאוטיזם? אתם יכולים להפוך את הילד לנורמלי? אני מתנצלת על הטרמינולוגיה...
"כן, אבל האוריינטציה שלנו היא לא להפוך אותו לנורמלי. האוריינטציה שלנו היא למשהו הרבה יותר גדול, הילד יהפוך להיות מנהיג ממש, יושב ראש, שיכולת היצירה וההתבוננות שלו יתפתחו בצורה הכי גבוהה. אני עובד עם ילדים מהתחלה על גילוי הפוטנציאל שלהם ולמעשה הילדים שמקבלים את העזרה שלנו לא רק מהר מאוד משלימים את הפערים, אלא גם עוקפים את האחרים ולא רק את בני גילם, אלא גם את המבוגרים. קשה לדמיין את זה".
איך אתם עושים את זה? זה הרי נס.
"אנחנו עושים את זה בשמחה".
אבל מה השיטה שלכם?
"אפשר לקרוא לזה באופן סמלי הילינג. יש כאן שני צירים שעליהם הכל נע, היכולות המיוחדות שלנו והרפואה היהודית".
מה זאת רפואה יהודית?
"אם נדבר בפשטות, אני יוצר עכשיו את הרפואה היהודית. זו פרקטיקה של תפילה שנותנת תוצאות שלא ניתן לקבל בשום דרך אחרת. מצחיק כמה זה פשוט, אני קורא לזה וידאו פידבק. למשל, הילד מתנהג בצורה מגעילה, היסטרי וצועק, בלתי נסבל, שום מילים ועונשים לא יעזרו. הוא עכשיו קוף משוגע…".
אתה מדבר על ילדים עם אוטיזם?
"כן, אז ההורים שעד עכשיו היו נתונים למניפולציות של הילד מצלמים אותו בטלפון הנייד כדי להראות לו את זה בכוח, בווליום הכי גבוה. שהצרחות שלו יכו אותו באוזניו, להכריח אותו לצפות בזה. כשהילד מבין שהקוף הצורח והמטומטם זה הוא, הוא מתחיל להימנע מזה, לברוח, לזרוק את הטלפון. צריך לעשות את זה כמה פעמים והתוצאה לא תיאמן".
רק אצל אוטיסטים?
"זה עובד אפילו עם שיתוק מוחין. מראים לילד שלא יכולים ללכת נורמלי איך הוא נראה במצלמה וההליכה משתפרת משמעותית. זה קורה כי לנפש מתאפשר לראות את הגוף שבתוכו היא מתגלמת, והיא לוקחת שליטה על הגוף".
איך בדיוק התפילות מסייעות לשיטה?
"'ואהבת לרעך כמוך' זה הבסיס של המסורת היהודית, אהבה לבריאה. כשהילד צורח, מכה את עצמו בראש, קופץ - אפשר לחשוב שזה נורא ואפשר להתייחס לזה באהבה, להבין שמאחורי זה עומד צורך. אם הילד מנפנף בידיים אנחנו יכולים לאסור עליו לעשות את זה, אבל זה יביא אפס תוצאות. אתה רוצה לנפנף בידיים? טוב מאוד, תנפנף עכשיו 20 דקות בלי הפסקה. לוקחים על זה שליטה, מכריחים אותו לעשות את זה שלוש פעמים ביום, בשעות קבועות".
ואם הוא מכה את עצמו בראש באמת?
"קופץ, מכה בראש - טוב מאוד. הוא מנסה לרפא את עצמו. הם הרי מרביצים לעצמם בראש בגלל שיש להם פגיעה בזרימת הדם במוח. האגרסיביות, נפנוף הידיים - מהניסיון האמפירי שלנו, מאחורי כל התופעות האלה עומדות פגיעות אורגניות של הגוף. בעיקר פגיעות מוחיות, פגיעות במח העצם. הגוף לא יכול להתפתח כמו שצריך ואנחנו עושים אבחון, מוציאים את הסיבה הגופנית ומרפאים את זה".
אפשר לרפא כל אחד עם אוטיזם?
"במקרים מסוימים קשה לרפא, אבל ברוב המקרים – בטח, ובקלות".
כמו אנשים שמשקים ילדים באקונומיקה
"להכריח ילד עם אוטיזם להרביץ לעצמו או כל פעולה אחרת שהוא עושה - זאת פגיעה בילד", אומר ד"ר דני בלוצרקובסקי, מומחה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, לאחר שקרא את הפרסומים של באר דוד וצפה בסרטוני הווידאו של המרכז. "הילד לא יכול להבין את הסיטואציה וזה יכול להתפרש אצלו כאיום, כמשהו מפחיד. אחת המטרות של הטיפול הנהוג היא להחליף התנהגות מזיקה ולא מקובלת באחרת. ללמד את הילד התנהגויות אלטרנטיביות, למשל ללחוץ ידיים במקום להכות. אם הוא יפחית בתדירות של הפעולות כתוצאה מהשיטות האלה, זה יהיה מתוך פחד. וגם זה לא בטוח שיקרה. מקובל גם לתת חיזוק חיובי להתנהגות רצויה ולתת פרס על הימנעות מהתנהגות לא רצויה".
אייכל טוען שהם מרביצים לעצמם כדי לרפא את עצמם.
"הם עושים את זה בגלל תסכול וחרדה".
מה דעתך על סיפור השלכת הנעל?
"שיטות טיפול שטמון בהם אלמנט של כפייה או אלימות כנגד הילד הם פסולים בעיניי. טיפולים כאלה יכולים להיות מתסכלים ולא בריאים להתפתחות הילד ומאוד מבלבלים עבור ההורים, כי בסופו של דבר ההורה נשאר עם הילד וצריך להתמודד עם השלכות של הטיפול הטראומטי שעשו לו. מה שהם עושים שם דומה לאנשים שמשקים ילדים באקונומיקה כדי לרפא אוטיזם. זה עינוי".
באתר של באר דוד אפשר לראות הורים שהילדים שלהם טופלו במקום ומתארים שינוי לטובה. שילד הפסיק להרביץ למשל.
"התנהגות לא רצויה יכולה להשתנות עם הגיל, במקביל לטיפול התרופתי ושיטות טיפול מקובלות. לפעמים הם מרביצים ואחר כך מפסיקים".
אחת האימהות מספרת באתר שהיא ובעלה נואשו מהבן שלא תקשר איתם והעדיפו לא להתייחס אליו. היא אומרת שהשיטות של אייכל, כמו להכריח אותו להביט בעצמו צורח, גרמו להם להתחיל להתייחס אליו.
"חוסר יחס זה הכי גרוע. ילד זקוק לחום ואהבה, אפילו יחס גרוע עדיף על שום דבר, אבל מה שרואים בפרסומים של באר דוד מזכיר את האופן שבו טיפלו פעם בפגועי נפש - היו קושרים אותם וזורקים למים קפואים כי הייתה אמונה שאם אני מזעזע את המטופל, הוא יבריא פתאום".
דברים רבים ומשונים מפרסמים בני הזוג אייכל באתר שלהם. בסרטון אחד שמדגים "מדיטציה לילד" יושבת יוספה מול המצלמה ומקריאה אגדה שכתב בעלה על ילד בשם ז'נייה שבאשמת אמו היה מפונק ואהב "לעשות קקי במכנסיים כי זה היה חמים ונעים". בסרטון אחר טוענים האייכלים שאחד המאפיינים של אוטיזם הוא גולגולת קטנה ומציגים תמונות לפני ואחרי של ראש ילד שצורתו השתנתה בעקבות הטיפול אצלם. "אוטיזם לא בהכרח מתבטא במבנה הגולגולת, אבל אם כבר, הראש יהיה גדול מהרגיל", אומר בלוצרקובסקי.
במטבח של האייכלים אני משוחחת עם דימה (שם בדוי). הוא הגיע ממולדובה עם אשתו, בתו בת החמש שמאובחנת על הספקטרום ובנם הקטן. הם חסכו מספיק כסף בשביל טיפול של שלושה שבועות בבאר דוד. "בינתיים אין שינוי", אומר לי דימה. "נראה, מקווים. זה הרי מוח. כשעושים ניתוח כירורגי צריך שמונה חודשים להחלים והילדה שלי חמש שנים ככה. אז אנחנו מקווים שתהיה החלמה".
"אין דבר כזה להחלים מאוטיזם", מבהיר בלוצרקובסקי. "אם מטפלים בזה מגיל צעיר אפשר להגיע לתפקוד גבוה, יש סיכוי שהמצב יהיה טוב מספיק כדי שלא ניתן יהיה להבחין שהאדם נמצא על הספקטרום. אבל מי שבתפקוד בינוני, שזה הרוב - אין דבר כזה שיוצאים מזה". אבל אסף, שבנו רוני מאובחן בתפקוד בינוני-נמוך, אומר שהאייכלים כופרים על הסף בידע המדעי הנוגע לאוטיזם: "יוספה גיחכה ואמרה שהרופאים לא נורמליים. ש'הם אומרים שאין תרופה לאוטיזם, אבל חכו ותראו'".
שנתיים אספנו כסף כדי לבוא
למרות הזלזול ברפואה הקונבנציונלית, אייכל עצמו מדגיש ש"כל אנשי המקצוע שלנו מלבדי ומלבד יוספה הם דוקטורים, רופאים. אפילו הנהג שלנו הוא רופא ילדים. אבל זה לא אומר כלום, אם לאדם יש מתת אל אז זה לא תמיד משנה אם אין לו השכלה פורמלית".
אחד המטפלים במרכז הוא ארקדי טברסקוי. הוא היה רופא ילדים בסנט פטרבורג, אך אינו מופיע ברשימת הרופאים של משרד הבריאות בישראל. לצד טיפול באוטיזם, טברסקוי מעסה בדבש ומציע גם עיסויים להצערת פנים. בסרטון וידאו, על רקע תעודה ממוסגרת ממכללת רידמן על סיום קורס בדמיון מודרך, הוא מסביר שאין שום דבר מיסטי בשיטות של באר דוד. לדבריו הכל מבוסס על פרקטיקות מוכרות והוא מזכיר שרפואה שונה מזו המקובלת בעולם המערבי אינה בהכרח מסתורית או שרלטנית.
באחד החדרים מטפלת יוספה בילדים. שומעים משם צרחות ובכי, ואני שואלת אם אפשר להציץ בנעשה בטיפול. אייכל מיד מכניס אותי לחדר, שם מתפתל ובוכה על מיטת טיפולים ילד כבן חמש. אמו, צעירה מקזחסטן, מנסה להרגיע אותו. יוספה מחזיקה את ראשו בידיה.
"שבי כאן", אומר לי אייכל. אני אומרת שלא נעים, הם באמצע טיפול, אבל הוא מתעקש. "את הילד הזה את יכולה לראות בסרטון שלנו שנקרא 'תודה'. נו", הוא פונה לילד, "מה אתה צועק?".
"הילד שלנו ידע לקרוא אותיות ומספרים לפני שהגענו לאייכלים", מספר אסף, "יום אחד אני נכנס לאתר שלו ורואה סרטון עם הילד שלי שצילמנו עבור דוד ומעולם לא נתנו לו אישור לפרסם. בסרטון הוא קורא מספרים ואותיות וזה מוצג כתוצאה של הטיפול. התקשרתי אליו, הוא גמגם ובסופו של דבר הסיר את הסרטון".
"מי הבא בתור?", שואלת יוספה ומבקשת ממני לצאת, "אין כאן מקום, לא צריכים להיות פה אנשים מיותרים. זה לא תיאטרון וכל זה מאוד מפריע", היא גוערת בי ובבעלה. אבל אייכל עסוק בתצוגת תכלית. במסדרון הוא מצביע על ילדים, חושף את המצוקות שלהם, דורש מאימהות לדווח לי על השיפור. "תראי את הילדה הזאת, הידיים שלה היו מלאות בנשיכות. והילד הזה", הוא אומר על בן תשע מקזחסטן, "הגיע והיה שיפור קיצוני. היית צריכה לראות אותו לפני שנה. אני עובד איתם דרך הסקייפ ולא האמנתי כשראיתי את התוצאות. הוא היה במצב של חיה. מה השתנה אצלו?", הוא פונה לאמו של הילד.
"כמעט הכל", היא עונה. "אנחנו עובדים דרך הסקייפ כבר שנתיים. פעם לבן שלנו היה רק משחק אחד, ימים שלמים משחק עם הדלת. הוא נשך, צבט ושרט את כולם. אחרי סשן אחד עם דוד הוא הפסיק לשחק עם הדלתות".
מה היה בסשן?
"אנרגיה. אנחנו יושבים עם בעלי מול המסך ונהיה לנו טוב יותר. שנתיים אספנו כסף כדי לבוא. עכשיו המצב שלו השתפר".
אייכל כבר ניגש לילד אחר. הוא נוגע בו והילד בוכה. "תסבול", מגיב אייכל, "מה לעשות. אתמול הם היו כאן בפעם הראשונה ותשאלי את האמא איך הוא צרח".
"בטח כל הבניין שמע", מאשרת האם.
"אבל אנחנו הכנסנו לו", אומר אייכל ועושה תנועה שמדמה לחיצה.
מה זאת אומרת הכנסתם לו?
"בגב, הכנסתי לו לאזור הזה ואחר כך הוא הלך ליוספה".
נסטיה, אשתו של דימה, מתיישבת לידי. אני שואלת אותה אם היא ממליצה על הטיפול והיא אומרת ש"עוד לא ברור".
דוד ירפא את הילדה?
"הוא אמר שכן".
מה בדיוק הוא עושה?
"עובד עם הגוף שלך, עם המוח שלך. הוא גם רואה. לא יודעת איך".
בתה של נסטיה עדיין לא מדברת. לאחרונה החלה לבטא הברות, אבל כעת היא שותקת. "אני מדבר עם הילדים בגובה העיניים", אומר אייכל וניגש אלינו. "באים לפה ילדים ואחרי שבועיים אנשים שרואים אותם אומרים, 'הם נורמליים לגמרי'".
להכות את הילד זה לא אנושי
כשאסף ואולגה הביעו את חוסר שביעות רצונם מהטיפול שלא התקדם לשום מקום, האייכלים טענו שיש להם "אנרגיות לא טובות" ושהם מפריעים לריפוי. בני הזוג התנצלו, אבל בסופו של דבר הפסיקו להגיע לבאר דוד.
א', אישה שהכירה את אסף ואולגה כשהביאה את בנה מחו"ל לירושלים, עזבה את באר דוד לאחר ששילמה למרכז יותר מ-10,000 שקלים. לטענתה, כשהביעה דעה שלילית על הטיפול בקבוצת הווטסאפ של המרכז היא נחסמה. לדבריה זה קרה גם למטופלים אחרים שניסו להתלונן. "מה שחשוב עם הילדים שלנו הוא זמן וסבלנות", כתבה א' לאולגה. "צעקות ומכות יהפכו אותם לחיות קטנות ומבוהלות […] להכות את הילד בפניו זה לא חינוכי ולא אנושי. השיחות עם דוד בסקייפ דומות לסוג של סמים שמשמחים ומעירים, מרימים את מצב הרוח […] אני מצטערת אנחנו האימהות מוכנות להכל כדי לרפא את הילדים שלנו. אני מתחרטת על תגובות חיוביות שנתתי לטיפול, זה כאילו שהייתי מהופנטת והשכל הישר חוזר עם הזמן. כמה נהדר היה לחיות באופוריה הזאת […] אם לא המחיר הגבוה שהם גובים, הייתי שותקת. ישראל ארץ נהדרת, אבל שרלטנים יש בכל מקום".
בינתיים חוזר אייכל ומדגיש שבסוף החודש ייפתח המרכז החדש של באר דוד בקומה השלישית של קניון רמות בירושלים. הם לא עומדים בעומס המשפחות שנוהרות אליהם.
אני עזבתי את המשכן הנוכחי של באר דוד לאחר ביקור שנמשך כשעתיים. בניסיון אחרון להרשים, אייכל ביקש ממני להתלוות אליו לחדר הטיפולים שלו. הקירות מלאים תעודות ממסוגרות, חלקן ממכללת "ניומן" המתמחה בין היתר בלימודי עיסוי ובניית ציפורניים. אבל הוא בכלל רצה להראות לי את מיטת הטיפולים. "תראי איך היא יכולה להתכוונן", הדגים, "אבל במשרדים החדשים תהיה מיטה יותר משוכללת". בחדר ניצבה גם מצלמה על חצובה. "יש צלם מקצועי שעובד איתנו ומצלם את הסרטונים שלנו. הוא ברמה מאוד גבוהה, היה מצלם נשיאים. מאוד מעניין אצלנו".
*המידע הראשוני על הנעשה בבאר דוד הגיע מעמותת "שווים", שהקימה אתר ומיזם עיתונאי שמעלה לסדר היום נושאים הקשורים לחייהם של בעלי מוגבלויות
*שמות הילדים המטופלים והוריהם שונו כדי להגן על פרטיותם
תגובות: "דבר שקר"
דוד אייכל מסר בתגובה:
"1. אנחנו עוזרים ברפואה אלטרנטיבית ורפואה מסורתית במטרה להגיע להחלמה. אנחנו עוזרים ומכוונים בהשגת מטרה זו, אנחנו וודאי לא מבטיחים החלמה מיידית. המחירים שאנו גובים הם סמליים, במקרים רבים עוזרים למשפחות מחו"ל ללא תשלום או תמורה כלשהי מצידם. חלק משלמים סכום סמלי וחלק לא משלמים כלל (חוץ מהוצאות טיסה ומחייה בארץ). מדובר במשפחות שמטופלות מרחוק במשך חודשים רבים, הם מוזמנים לקבל המשך טיפול כאן בארץ. ידוע שאני מעביר טיפולים למשפחות מרחוק וידוע שאנשים לא משלמים כלום – מקבלים טיפולים בחינם במשך שנים רבות. אני מדגיש- בחינם. מדובר בעשרות ומאות משפחות במשך שנים שקיבלו ומקבלים טיפול מכל העולם.
2. אנחנו טוענים שיש סיבה לאוטיזם – סיבה סומטית (גופנית) אורגנית ויש מחקרים וכתבות באנגלית במגזיני רפואה. באחת מהכתבות באתר שלנו יש לינקים לכתבות באנגלית.
3. טענות לגבי טיפול והתעללות בזמן טיפול – דבר שקר. המצב אחר לגמרי, כמו שהסברתי לעיתונאית יאנה פבזנר בשיחתנו לא מדובר באלימות מדובר בתמיכה ברצונות של ילדים ואהבה, הסברתי את זה טוב.
4. כל דבריו של הבנאדם (הכוונה למרואיין "אסף") שקר, הסברתי את זה טוב. מדובר וכמו שאמרתי יש הוכחות במיילים שהוא עצמו שלח. מטרתו להכפיש את שמינו ללא סיבה.
5. בקשר לטענות על חסימת מתלוננים בווטסאפ: אנחנו מתנהלים לפי מה שנהוג בניהול קבוצות ווטסאפ וברשתות החברתיות.
6. בתגובה לטענה על הסרטון שהעלינו ללא רשות: זה דבר שקר, ודאי שאנחנו לא מעלים תכנים (סרטונים, תמונות, כל מידע שהוא על ילד) ללא הסכמת ההורים. במקרה הזה מדובר בסרטון שהעלינו לערוץ היוטיוב שלנו לאחר שהאמא פרסמה אותו בקבוצת ווטסאפ שלנו (של מאות אנשים) ומיד הורדנו אותו מיוטיוב בעקבות תלונה של בעלה. הסרטון צולם על ידי האם.
7. ד"ר ארקדי טברסקוי הוא רופא ילדים במקצועו, מוכר כרופא בארצות הברית ובעולם, היה מנהל מרכז לרפואת ילדים בסנט פטרסבורג במשך שנים רבות, יש לו את כל האישורים שהוא רופא. בארץ הוא לא עובד ברפואה קונבנציונלית ולכן אינו זקוק לרישיון רופא ישראלי.
8. משרד הבריאות לא שייך לתחום עבודתנו (רפואה אלטרנטיבית).
נ.ב, אני נדהם מכך שעיתונאית הגיעה אליי תוך שימוש בשם בדוי, נכנסה לביתי ללא רשותי (הדלת הייתה פתוחה), וחיכתה בתוך בית פרטי שלנו בלי להודיע לי. מהתחלה שיקרה ואינה מוכנה לראות ולשמוע אמת. בשיחתנו הטלפונית כשעניתי תשובות שהיא אינה רוצה לשמוע – אמרה שהיא לא שומעת. וודאי שאנחנו רואים בפריצתה לביתנו ללא רשותנו דבר חמור במיוחד".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "מהפנייה עולה כי מדובר במטפלים שאינם מוסמכים לעסוק ברפואה או מקצוע בריאות כלשהו וכי הפרסומים נעשים ללא כל בסיס מדעי תוך הטעייה אפשרית של הציבור ומסירת מידע שאינו יכול לשמש כהמלצה או הוראה רפואית. הפניה תועבר לבדיקת האגף לפיקוח במשרד הבריאות והוועדה המייעצת לבדיקת הטעיית הציבור בפרסום".