למה לא מחכים יותר להבשלת הקטרקט - ואיך ניתוח קצר יכול לשנות את איכות החיים?

יש רגע כזה, קטן ולא דרמטי, שבו אנחנו מתחילים לחשוד שמשהו השתנה בראייה - אבל עדיין לא ממהרים לקרוא לזה בשם. הנורות בבית נראות חלשות יותר, הנהיגה בלילה הופכת למעייפת בגלל סנוור, התמונה בטלוויזיה פחות חדה, ולפעמים גם הצבעים מאבדים קצת מהחיות שלהם. לא מעט אנשים בטוחים שזה "הגיוני בגיל הזה" או שפשוט הגיע הזמן להחליף משקפיים, אבל פעמים רבות הסיבה היא אחרת לגמרי: קטרקט. מדובר בעכירות בעדשה הטבעית של העין, שנמצאת מאחורי האישון. העדשה הזו אמורה להיות שקופה ותפקידה לרכז את קרני האור ולהעביר אותן אל הרשתית ומשם – לעיבוד במוח; כשהשקיפות נפגמת - גם הראייה נפגעת. העכירות נוצרת בגלל משקעי חלבון שמצטברים בתוך העדשה עם השנים, וככל שהם מתרבים התמונה הולכת ומיטשטשת.

"קטרקט הוא מצב שככל הנראה יהיה לכל אחד בשלב מסוים בחיים". אומר ד"ר אורי מלר, מנתח עיניים בכיר ,מומחה קרנית קטרקט ורפרקציה, מרשת המרכזים הרפואיים ד"ר לוינגר. "לרוב הדבר מופיע בין גיל 60 ל-80". ובכל זאת, הוא מדגיש, זה לא תמיד סיפור של גיל שלישי בלבד: "יש מצבים שבהם קטרקט יכול להופיע גם בגיל צעיר יותר - למשל בגלל סוכרת, חבלה בעין, שימוש בתרופות מסוימות, או במצבים נדירים יותר של קטרקט מולד".

איך זה מרגיש ביום-יום?

"ההפרעה מופיעה לרוב בצורה הדרגתית. מי שסובל מכך יתחיל להתלונן על טשטוש בראייה, סנוור, או תחושה שהנורות בבית פתאום נראות לו חלשות. זה קורה מכיוון שקרני האור לא מצליחות לחדור בצורה תקינה דרך העדשה. זה הולך ומידרדר לאט לאט, ובמצבים קיצוניים, אם מזניחים את זה, יכול להיווצר מצב בו ניתן לאבד את הראייה לגמרי".

כשהראייה משתנה, רוב האנשים עושים את הצעד המתבקש ומחפשים פתרון אצל רופא עניים. אבל ד"ר מלר מספר שלא מעט מהם מגיעים תחילה לאופטומטריסט, כי הם בטוחים שיש צורך בהתאמת משקפיים חדשים. "האופטומטריסטים הם החברים הכי טובים שלנו בתחום, מכיוון שאופטומטריסט מנוסה ידע מיד לזהות שמדובר בקטרקט", הוא אומר. משם רבים מגיעים אליו אחרי הפניה מאופטומטריסט או מרופא עיניים שאיבחן צורך בניתוח, ומחפשים מומחה שמתמקד בניתוחי קטרקט.

בשלב הזה, הוא מסביר, לא קופצים מייד לניתוח - אלא יש לתכנן אותו בבדיקה טרום-ניתוחית מתאימה. “בתהליך האבחון המטופלים עוברים סדרה ארוכה של בדיקות, בהן בדיקת ראייה אצל אופטומטריסט, מיפוי של הקרנית, מדידות עדשה ספציפיות ועוד, בין השאר כדי לתכנן מראש את סוג העדשה המתאימה".

כיום מבצעים בארץ ניתוחי קטרקט בשתי שיטות עיקריות: הראשונה היא פאקו ידני- טכניקה "ידנית" שבה מבצעים פתיחה ידנית של קופסית העדשה, בוצעים באופן ידני את גרעין העדשה, מבצעים ריסוק של התוכן העכור בעזרת אולטרסאונד ושואבים את החומר המרוסק החוצה. השנייה, שהגיעה לישראל בשנת 2009, היא ניתוח בעזרת פמטוסקונד לייזר (Femtosecond Laser) - טכנולוגיה מתקדמת שהחלה את דרכה במכונים פרטיים וכיום השתרשה גם בחלק מבתי החולים הציבוריים . ד״ר מלר מספר שד״ר לוינגר מרכזים רפואיים היו הראשונים להחדרת הטכנולוגיה לארץ וכיום הוא מנתח את מרבית מטופליו בעזרת לייזר. "לא כל אחד מתאים לניתוח בלייזר, הוא מדגיש. “הדבר לא מתאפשר בעיקר כשהאישון לא מתרחב באופן מספק.

מה היתרונות של הלייזר?

"העדשה הטבעית בעין מוקפת במעין קופסית, ומוחזקת במערכת תמיכה סביבה 360 מעלות. בניתוח הקטרקט, המנתח יוצר פתח עגול של כ- 5 מ"מ בקופסית הקדמית של העדשה. לאחר ריסוק העדשה והוצאת התוכן העכור, מושתלת העדשה המלאכותית לאותה קופסית שהושארה. בניתוחי קטרקט המבוצעים באופן ידני, המנתח יוצר את אותו פתח בקופסית בעזרת מכשור ידני כך שהגודל והצורה של אותו פתח לא תמיד ניתנים ליצירה מושלמת ולעיתים אף עלולים להיווצר קרעים באותה קופסית עדינה. פעולה זו יכולה להתבצע באמצעות הלייזר בצורה עדינה, מדויקת, בגודל שנקבע מראש ובזמן של פחות משנייה. לאחר יצירת אותו פתח עגול, פעולת הלייזר נמשכת לבציעת פלחים מגרעין העדשה. גם שלב זה די קצר ואורך כ- 10-15 שניות בלבד. בצורה זו, כל שלבי חיתוך גרעין העדשה מבוצעים באופן מתוכנן ומדויק ביותר ובזמן מאוד קצר. לאחר שלב זה, מפורקים פלחי הגרעין בצורה סטרילית באמצעות האולטראסאונד ובכך, כל תוכן העדשה נשאב וקופסית העדשה נותרת ריקה. "השימוש בלייזר מפשט את שלבי הניתוח ומאפשר דיוק רב בחיתוכי הקופסית וגרעין העדשה" מתאר ד"ר מלר.

לאחר הוצאת תוכן העדשה העכור, נכנסת לתמונה אחת ההחלטות המשמעותיות ביותר בניתוח: איזו עדשה להשתיל. "קיים מגוון עצום של עדשות בהן ניתן להשתמש לפי צרכי המטופל", אומר ד"ר מלר. "אם למשל המטופל סבל בנוסף מקוצר ראיה, רוחק ראיה או אסטיגמציה, ניתן להתאים לו עדשה שתתקן לו את אותו ליקוי" הוא ממשיך, "ובכך, לא מתבצעת רק הסרת של העכירות אלא מתבצע גם תיקון אופטי של המספר הדורש תיקון תוך הקטנת התלות במשקפיים או באמצעים אופטיים אחרים.

העדשות הסטנדרטיות הנפוצות ביותר הן עדשות מונופוקליות - בעלות מוקד אחד, שיכולות לתקן ראייה לרחוק או לקרוב. לצידן יש עדשות הנקראות "עדשות פרימיום" מסוגים שונים: עדשות טוריות המתקנות אסטיגמציה (צילינדר), עדשות מולטיפוקליות/טריפוקליות המספקות מספר טווחי ראייה (רחוק, קרוב וטווח ביניים), ועדשות EDOF שמייצרות רצף ראייה “המשכי” ונועדו להפחית אצל חלק מהמטופלים תופעות כמו הילות בלילה. “זה לא עניין של טוב או לא טוב", מסביר ד"ר מלר. "יש עדשות המתאימות למטופל מסויים ויהוו עבורו פתרון אופטימלי ולמטופל אחר, יתאימו עדשות אחרות לגמרי. למשל, נהגים מקצועיים, ייהנו מעדשות בעלות תכונות מסוימות לעומת אנשים העובדים שעות רבות בסביבת מחשב שלהם תתכן התאמה של עדשות בעלות תכונות שונות יש לזכור שניתוח קטרקט לא תמיד מחליף הרכבת משקפיים וחלק מהמטופלים יזדקק להרכבת משקפים לצרכים שונים, גם לאחר ניתוח קטרקט מוצלח.

כמה זמן זה לוקח ומה קורה אחרי?

"הניתוח מתבצע בכל עין במועד נפרד. הוא אורך כרבע שעה, לרוב בהרדמה מקומית, ולא מצריך אשפוז במרבית המקרים. כך, בהליך קצר יחסית ודי בטוח, ניתן ליצור שינוי משמעותי באיכות החיים" מסביר ד"ר מלר.

איך נראה תהליך ההחלמה – מה מותר ומה אסור?

"לרוב המטופלים חוזרים לשגרה די מהר, אבל יש לזכור שתהליך ההחלמה עשוי להיות שונה ממטופל למטופל, ולעיתים שונה גם בין עין לעין אצל אותו מטופל. טווח זמן ההחלמה הסטנדרטי הוא לרוב מספר ימים עד שבועיים-שלושה, שלאחריהם חוזרים לראות טוב. במהלך תהליך ההחלמה אין להרטיב את העין המנותחת במשך מספר ימים ולהגן עליה מפני אבק, בכדי למנוע חדירת זיהום לאזור הניתוח. הטיפול כולל בד"כ טיפות אנטיביוטיות וסטרואידליות, לעיתים בשילוב עם נוגדי דלקת אחרים. החתך עצמו זעיר ולאורך ההחלמה לא אמורים להופיע כאבים רציניים".

לצד ההתקדמות הטכנולוגית המרשימה, נראה שהשינוי הכי גדול בשנים האחרונות הוא בעיקר תפיסתי. "לפני עשרות שנים, כשהטכנולוגיה הייתה פחות מתקדמת והחתכים בעין היו גדולים יחסית, היה מקובל להמתין עד שהקטרקט יבשיל". אומר ד"ר מלר. “כיום, הגישה של מרבית המנתחים בתחום השתנתה ולא מומלץ עוד להמתין עד שהקטרקט יתבשל אלא להיפך – להסירו כשהוא בדרגה בינונית בטרם יהפוך לקטרקט סמיך ונוקשה. יש לזכור שככל שמחכים עם הניתוח, הקטרקט הופך לנוקשה ובעייתי יותר להסרה והניתוח עלול להיות מורכב יותר ועם סיכונים פוטנציאליים רבים יותר במהלך הניתוח או בתהליך ההחלמה ממנו. לכן ההמלצה היא לטפל ברגע שמתחילה ההפרעה, ולא להמתין עד שהמצב מידרדר וכבר אין ברירה".

את התובנה הזאת מביא ד"ר מלר מניסיון מצטבר של שנים רבות של עבודה בחדרי ניתוח במסגרת עבודתו במסגרות ציבוריות בבי"ח 'קפלן' ומאוחר יותר במרכז רפואי 'שמיר אסה"ר' ובמסגרת עבודתו במרכזים הרפואיים בעתידים-תל אביב ובירושלים. הבשורה היא שכיום לא חייבים "להתרגל" לטשטוש ולסנוור. בזכות האבחון המדויק, הניסיון והמקצועיות של צוות המומחים של ד"ר לוינגר מרכזים רפואיים, מטופלים יכולים לדעת איזה פתרון נכון להם ואיזו עדשה תתאים לאורח החיים שלהם. בזכות הגישה שהשתנתה, כבר אין צורך להמתין שההפרעה "תתבשל", אלא ניתן לטפל בה כבר כשהקטרקט מתחיל להפריע ובעזרת ניתוח פשוט יותר וקצר יחסית עם החלמה והתאוששות מהירים, ניתן לשפר בצורה משמעותית את איכות החיים בכדי לראות בצורה טובה ובהירה יותר.

ד"ר אורי מלר הוא רופא מומחה לרפואת עיניים וניתוחי תשבורת הראייה, קרנית וקטרקט, המנהל את מרפאת הקטרקט במרכז הרפואי ד"ר לוינגר עזריאלי, תל-אביב ומנתח בכיר בד"ר לוינגר רמת החייל (עתידים מדיקל סנטר) תל אביב, ובמחלקת העיניים במרכז הרפואי שמיר – אסף הרופא.