ההתנגדות לחיסונים צוברת תאוצה - והסכנה מתחבאת אצל מי שלא יכול להתחסן

בימים האחרונים קרו מספר דברים מעניינים בנוגע לחיסונים, ברמה הארצית ואצלי ברמה האישית. ברמה הכללית - הודעה של משרד הבריאות על הנפטר ה-16 מחצבת וסיבוכיה. שוב, ילד שלא חוסן כלל. שוב, ילד שהגיע לבית החולים במצב אנוש, מה שמעיד על העובדה שגם הוא - כמו אחרים - הושאר בבית, חולה, זמן רב מדי.

ברמה האישית - היום פגשתי בבוקר לביקורת ביחידה למחלות זיהומיות ילדה בת שנה, ששוחררה לפני מספר שבועות מאחת ממחלקות האשפוז בגלל דלקת קרום המוח (ואבצס מוחי) מהחיידק סטרפטוקוקוס פנאומוניה, מסוג 1. החיידק הזה, והסוג הספציפי שלו, מיוצגים בחיסון פרבנר 20, שאותו מקבלים בשגרה כל התינוקות במדינת ישראל בגילי חודשיים, ארבעה חודשים ושנה.

הילדה לא חוסנה, האמא סיפרה שקראה מאמרים שבעקבותיהם החליטה לא לחסן את כל ילדיה. לשאלה הישירה שלי לגבי המחלה מסכנת החיים של הילדה (הייתה בטיפול נמרץ כארבעה ימים במצב קשה, אושפזה למשך שבועיים, משלימה טיפול אנטיביוטי תוך ורידי לשישה שבועות, סובלת מפזילה שאני לא יודע אם תחלוף ועם כל זה צריך להודות שיצאה בזול), היא אמרה שהיא עדיין לא תחסן את ילדיה.

אין ספק שההתנגדות לחיסונים צוברת תאוצה, והשיח ברשת הופך להיות אלים ולא הגיוני. מישהי קראה לי בשבוע האחרון ד"ר מנגלה. מעניין אותי מה הוריה היו חושבים על זה.

אנחנו בעידן חדש, אבל לא הכל רע בו, למעשה יש שלוש אוכלוסיות במדינת ישראל. ילדים בריאים ומחוסנים מבחירה של ההורים - לדעתי, צדיקים וטוב להם, אין סיבה לדאגה. ילדים בריאים שאינם מחוסנים, מבחירה של ההורים - אחריות אישית של ההורים וכל דבר רע שיאונה לילדים הוא עליהם.

מעניין לציין שכאחד שנפגש עם לא מעט משפחות של ילדים שנפגעו ממחלות שניתן היה למנוע עם חיסונים, עוד לא פגשתי משפחה שהכתה על חטא. עוד לא פגשתי אבא שיגיד לי "וואו, שגיתי, הייתי עושה אחרת", אבל אולי זה יותר מדי לבקש.

עד כאן, אין בעיה. מי שבוחר לחסן - מצוין, ומי שבוחר לא לחסן - אחריות שלו. הבעיה היא האוכלוסייה השלישית של ילדים שהינם מדוכאי חיסון. האוכלוסייה הזו לא מגיבה לחיסונים כמו אנשים בריאים, ולכן אינה מחוסנת כהלכה, ולא מבחירה. לדוגמה, החיסון לחצבת, שהוא חי מוחלש, לא יכול להינתן לילד (או מבוגר) מדוכא חיסון.

התפרצות חצבת בקרב ילדים שאינם מחוסנים מבחירה של ההורים מסכנת מאוד את אוכלוסיית מדוכאי החיסון, ואני יודע על משפחות רבות שחיות בפחד בתקופה האחרונה. מה ההמלצה שלי לאותן משפחות? להישמר כמובן ולחסן את כל בני המשפחה מסביב במה שאפשר. הילדים הללו הם "אתרוגים יקרים" ואם הסביבה הקרובה שלהם תהיה מחוסנת כהלכה, אני מקווה של יידבקו. בנוסף, אם כבר חולים, יש לבוא לטיפול מוקדם, אבל את זה המשפחות הללו כבר יודעות ומכירות.

כילד, אני זוכר היטב את אסון הבונים שבו נהרגו 19 תלמידים (ועוד 3 מבוגרים). בעקבות האסון הוקמה ועדה שהסיקה מסקנות, והמליצה על שינוי במחסומים ובשילוט במפגשים של רכבת וכביש. אני לא חושב שוועדה דומה תקום בעקבות מספר דומה (שעוד יגדל) של ילדים שנפטרו מחצבת.

כיום יש עידן חדש בישראל ובעולם, עידן ההתנגדות לחיסונים. החיוב לעיתים לא מגיע, אבל לפעמים התשלום הוא במזומן. אם אתם הורים שמחסנים, לכל חיסוני השגרה בכלל ולחצבת בפרט, תהיו גאים בעצמכם, אל תפחדו ושנו שנת ישרים.

הכותב הוא פרופ’ אפי בילבסקי, מנהל היחידה למחלות זיהומיות במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית