מבוגרים רבים נמצאים בשבי או נרצחו באירועי 7 באוקטובר, בשבת השחורה. אנשים מעל גיל 80, שנמצאים בתנאים קשים מאוד. הם יושבים במנהרה חשוכה, במשך שבועות רבים, לעיתים בלי תרופות שהם צריכים לקחת, בלי המטפלים שלהם, בלי תזונה ראויה. תשע נשים מבוגרות שוחררו בימים האחרונים משבי ארגון הטרור חמאס, רובן היו במצב טוב יחסית ושוקמו בבית החולים, ואף אתמול התבשרנו על שתי נשים מבוגרות שהשתחררו מבית החולים וולפסון.

"התופעות המרכזיות שאנחנו רואים אצל מבוגרים שחוזרים מהשבי הן חרדה קשה, פחד להיות לבד, פחד מחושך", מסביר ד"ר רועי ורונה, הגריאטר המחוזי של מחוז שרון שומרון של קופ"ח כללית. "דיכאון עמוק על שהחיים כבר לא אותו דבר ועל כך שהם לא נמצאים בבית שלהם, במקום הקבוע. דיכאון על אובדן חברים, על אובדן התא המשפחתי שנעלם".

החטוף הישראלי והעובדים הזרים במעבר רפיח
שחרור חטופים ישראלים במעבר רפיח

ד"ר ורונה מתייחס גם להשפעות הפיזיות של תקופה ממושכת בשבי: "יוכבד ליפשיץ, למשל, הייתה בין הראשונות ששוחררו. היא סיפרה כי היא סובלת מבעיות ראייה כי הייתה זמן רב בחושך. התזונה לקויה, אלה בהחלט לא תנאים פשוטים, וודאי לאדם מבוגר שזקוק ליציבות, ביטחון ותנאים פיזיים כדי לחיות. בהרבה מקרים אנשים נמצאים בשבי בלי הכדורים שהם רגילים לקחת, כמו במקרה של אלמה אברהם, שנמצאת עכשיו במצב קשה בביה"ח סורוקה, בגלל העובדה שחודשיים לא נטלה את התרופות שהייתה צריכה. אף שרוב האנשים המבוגרים יוכלו להסתדר חודשיים בלי תרופות – תלוי במקרה כמובן – הבעיות הפיזיות מקשות.

מאיפה הם שואבים את הכוחות כדי לשרוד?
"לגיל המבוגר יש יתרונות ויש חסרונות. היתרונות הגדולים הם שיש לאדם המבוגר כלים להסתמך עליהם. למשל חוויות קשות מהעבר שהוא התגבר עליהן, יכולות לשמש מקור כוח כעת כשהוא חטוף בעזה. הוא יכול לגשת אליהן ולשאוב מהן את הכוח להתגבר על האתגר בו הוא נמצא. אבל החיסרון הנובע מכך שעברת הרבה דברים קשים בחייך המבוגרים, הוא זה שהחוויות הקשות הופכות אותך גם לאדם מאוד שברירי. זה סינדרום גריאטרי שמסיים למעשה את 'הרזרבות הנפשיות' שיש לאדם מבוגר כדי להתמודד עם משברים בחייו. כשאנחנו צעירים, יש לנו יותר רזרבות נפשיות, אבל כשמתבגרים ישנן מעט רזרבות כאלה, ואז קל יותר להיכנס לדיכאון, למשבר. יש לנו פחות רזרבות נפשיות כדי להתמודד עם מצבים קשים.

תמונות ראשונות שצולמו לאחר שחרור החטופים (צילום: דובר צה"ל)
תמונות ראשונות שצולמו לאחר שחרור החטופים | צילום: דובר צה"ל

"אנחנו מדברים כאן על אירוע קיצוני ביותר", מדגיש ד"ר ורונה. "הסיטואציה הזו היא אירוע מטורף. קשה לשפוט אם אדם מבוגר ייכנס לדיכאון. זה הגיוני ונכון, הם היו כמעט 50 יום בתנאים שאף בן אדם לא צריך להיות בהם, תנאים פיזיים קשים. כל אחד יגיב אחרת. אנשים מבוגרים לא רגילים לשינוי מקום קבוע. ניצולי שואה, למשל, שחוו את הדבר הכי קרוב למה שקרה ב-7 באוקטובר ועכשיו הם בני 85, כיום הם צריכים רזרבות אחרות וכוחות נפש וכוחות פיזיים אחרים לחלוטין.

"ובכל זאת - מחשבות חיוביות, השתייכות לקהילה, מעטפת רגשית, אלה דברים שיכולים להחזיק אנשים מבוגרים, אם בשבי ואם אחריו. למשל המבוגרת המשוחררת שהפכה לסמל כשאנשי החמאס לקחו אותה על הקלנועית שלה, היא אישה בת 85 פלוס, שיכול מאוד להיות שעצם היותה אדם חיובי שחזר עם מחשבות חיוביות, עזר לה להתמודד עם קשיים. היא הייתה ממקימי הקיבוץ, זה בטוח עוזר לה להתמודד עם הקושי. כדי להשתקם, המבוגרים צריכים את המשפחה שלהם. במקרים שאין תא משפחתי ישנה בדרך כלל קהילה. אם הם חיים ביישוב או קיבוץ - הם זכו, ואם הם לבד, חשוב שיקיפו את עצמם בסביבה תומכת".