תושבת צפון הארץ עברה ניתוח כושל לשחזור שדיים וכעת תובעת פיצוי של מיליוני שקלים מבית החולים רמב"ם ומהרופא שניתח אותה.
המקרה אירע לפני כשמונה שנים. א', כבת 46, אם לחמישה ילדים, הגיעה למחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים לצורך כריתה מניעתית של שדיים, שחלות וחצוצרות מחשש לסרטן שד ושחלות בגלל שהיא נושאת גן (BRCA1) המעלה את הסיכון לפריצת המחלה. לאחר מכן עברה ניתוח לשחזור השדיים וכעבור שלושה ימים שוחררה לביתה כשבגופה ארבעה נקזים - שניים בבית החזה ושניים בגב. הומלץ לה לקחת אנטיביוטיקה ולהגיע למעקב במרפאת הפלסטיקה בבית החלים.
אלא ששמונה ימים לאחר מכן א' חשה ברע עקב חום גבוה והפרשות. הרופאים החליטו להפסיק לתת את הכדורים אך המשיכו בטיפול אנטיביוטי. שבוע לאחר מכן שוב אושפזה א' בבית החולים בשל חום גבוה והפרשה מוגלתית והרופא המליץ שוב על טיפול באנטיביוטיקה. כמה ימים לאחר מכן רופא בכיר המליץ להוציא מגופה את המשתלים המזוהמים שכן לא חל שיפור במצבה הבריאותי.
למרות המלצתו של הרופא המומחה הבכיר, הצוות הרפואי החליט לא להוציא את המשתלים המזוהמים, לא עדכן את המטופלת בהמלצת הרופא ושחרר אותה לביתה.
גם לאחר שחרורה א' המשיכה לבקר תכופות במחלקת הפלסטיקה ברמב"ם כשהיא סובלת מהפרשות בשדיים ומהגב, ולמרות שלא חל שיפור במצבה הצוות הרפואי התעקש שלא להוציא את המשתלים. רק ארבעה חודשים לאחר המלצתו של הרופא המומחה הוצא משתל אחד מגופה ובהמשך משתל נוסף.
לאחר הוצאת המשתלים נעשו ניסיונות רבים בבית החולים במשך כשלוש שנים לשחזר את שדיה, אך הם נכשלו בגלל נזק כבד שנגרם לרקמה שהקשה את ריפוי הרקמות ואת האפשרות לקליטת המשתלים החדשים בניתוחים חוזרים, דבר שגרם לעיוות קשה במבנה השד ובפלג גופה העליון.
בכתב התביעה שהגישה א' באחרונה באמצעות עורכת הדין אנה אונגר ממשרד אונגר-שויגמן לבית משפט השלום בתל אביב נגד משרד הבריאות (בית החולים רמב"ם ציבורי) ושני רופאי פלסטיקה בכירים שטיפלו בה היא טוענת כי מחדלים רבים של הצוות הרפואי גרמו לכך ששדיה הושחתו ללא הכר. "הם השחיתו לי את השדיים, הם הפכו אותי לשפן ניסיונות שלהם", טענה.
לכתב התביעה צורפו חוות דעת של כירורגים בכירים שלפיהן מדובר במחדל של הצוות הרפואי, שכן הרופאים היו חייבים להוציא את המשתדלים כדי לטפל בזיהום ולנסות להקל את השחזור.הם הביעו תמיהה מדוע הרופאים התעקשו להשאיר את המשתלים המזוהמים ולא להוציאם כדי לאפשר ריפוי תקין של הפצעים ולשחזר את השדיים וקבעו לה 45 אחוזי נכות.
"הבטיחו לי שזה ניתוח פשוט בלי סיבוכים", טענה א', "הצוות הרפואי גרר אותי למסע ייסורים ארוך ואינסופי תוך הבטחות נחרצות שכדאי להמשיך בטיפול".
לדבריה, קודם הניתוח היא הייתה אישה פעילה, מלאת שמחת חיים, אם לחמישה ילדים, שעבדה כמטפלת סיעודית בבית אבות. לאחר הטיפולים שעברה הזניחה את בעלה וילדיה בגלל הרגשת הבושה וחשה רתיעה עצומה עקב מראה גופה. בכתב התביעה נטען כי היא סובלת ממצב נפשי קשה וכי בן זוגה עזב את הבית.
עוד ב-mako בריאות:
>> ליהיא גרינר חושפת: זה תפריט הדיאטה היומי שלי
>> מה מזיק יותר? לישון מעט מדי או יותר מדי?
>> כך תשרפו הכי הרבה קלוריות באימון שלכם
בכתב הגנה שהגישו המדינה והרופאים הם דוחים על הסף את טענותיה של א'. המדינה דרשה למחוק את הרופאים מכתב התביעה וטוענת כי הטיפול שניתן היה הולם, נכון וראוי למצבה ובהתאם לסטנדרטים של התנהגות רפואית מקצועית ומיומנת ומעקב אינטנסיבי כולל ייעוץ צמוד של מומחים למחלות זיהומיות. עוד נטען כי התובעת עברה ניתוח מורכב לכריתה מניעתית של השדיים ושחזורם, ודימום וזיהום הם בין הסיבוכים הכרוכים בניתוחים אלה. עוד נטען כי הטיפול שקיבלה היה בהתאם למכלול הנתונים שהיו בידי הרופאים בזמן אמת וכי הוצאת השתלים שלב מוקדם יותר לא היתה מוביל לתוצאה שונה.
"הוצאת השתלים הינה פעולה הכרוכה בפני עצמה בהישארות של עודף עור והצטלקות, וטענת התביעה כי אם השתלים היו מוצאים בשלב מוקדם יותר, ניתן היה להגיע לתוצאות קוסמטיות טובות יותר מופרכת ואין לה כל אחיזה במציאות", נטען בכתב ההגנה.