"ברגעים הכי קשים הרגשתי שאני מנסה לתת לה תקווה"
מנכ"לית מרכז שניידר לרפואת ילדים, פרופ' אפרת ברון הרלב, ליוותה בקשר אישי צמוד את שרון קוניו, שהוחזרה עם בנותיה התאומות מהשבי בעזה בפעימה הראשונה, ובעלה דוד הוחזר שלשום. "אני מרגישה שדוד הוא קרוב משפחה שלי שאני לא מכירה"

פרופ' אפרת ברון הרלב, מנכ"לית מרכז שניידר לרפואת ילדים ורופאת ילדים במקצועה, רואה בפעימה האחרונה (שהתקיימה בשני בבוקר) לשחרור החטופים סגירת מעגל. "אנחנו את הבניין הזה - בניין הזכוכית בבי"ח, פתחנו ביוני לפני המלחמה ואמרנו לעצמנו נחכה קצת ונתחיל להעביר מחלקות אחרות ולא הצלחנו להגיע לאחרי החגים. ב-8.10 בצורה לא מתוכננת העברנו שתי מחלקות לבניין הזה - פגייה ודיאליזה לאיזורים ממוגנים.
"בימים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר, התחלנו להבין כמה ילדים נעלמו וכמה נחטפו, והתחלנו לתכנן איך הם יחזרו, שש לי מייל ראשון שכתבתי ב-20.10. המחלקה שחיכתה להיפתח כמחלקת ילדים רביעית בבניין הזכוכית, קיבלה את הילדים והאימהות והסבתא הראשונים שחזרו מהשבי בפעימה הראשונה וחיכתה לעוד שבים. עכשיו בפעימה האחרונה, מאושפזים אצלנו חמישה שבים: אלון אהל, גיא גלבוע דלאלא, איתן מור, אבינתן אור ואביתר דוד. הם מאושפזים אצלנו ואנחנו המארחים, אבל הם מטופלים על ידי צוותי הרפואה של בילינסון.
"ברמה האישית היה לי מאוד חשוב לסגור את המעגל. בזמנו, כשיצרנו פרוטוקול לטיפול בילדים שכלל שורה של פעולות, בהן הגעת הצוות הרפואי למנחת המסוקים, להנחות את צוות המסוק להדמים את המנוע, להביא את השרוול הלבן על מנת לשמור על פרטיותם, לעלות על המסוק ולקבל את פני השבים בצורה מאוד מסוימת - כל התנאים הללו הפכו להיות סטנדרט. שלשום זכיתי לעלות המטוס ולקבל את אביתר דוד והרגשתי שקיבלתי עוד ילד, ובעיני זו סגירת מעגל גם ברמה האישית.

הקשר האישי עם משפחת קוניו
מאז אשפוזה של שרון קוניו עם שתי בנותיה בבי"ח שניידר עוד בפעימה הראשונה בנובמבר 2023, נוצר קשר עמוק בין השתיים. "כבר במסדרון למטה נוצר ביננו קשר, ממש מהרגע הראשון שנפגשנו. זכיתי להחזיק את אחת הבנות עם כל כובד האחריות שלנו. הם היו מאושפזות פה הכי הרבה זמן - כשבועיים ושרון היא זו שסגרה את המחלקה ומאז המחלקה המתינה.
"שרון ואני שמרנו על קשר מאוד הדוק, כ"כ שמחה שגם ברגעים הכי קשים הרגשתי שאני מנסה לתת לה תקווה. כשכבר לא נותרו מילים לנחם – הייתי שולחת לה שירה. שלחנו מתנות יומולדת מדי שנה וביולי האחרון משניידר לתאומות עם תקווה וברכה שיחגגו בפעם הבאה עם אבא שלהן. אני מרגישה שדוד הוא קרוב משפחה שלי שאני לא מכירה", היא מתארת.
בשני, יום השחרור של דוד, שלחתי לה שיר של אברהם חלפי ופעם ראשונה שכתבתי לה חג שמח.
"זה רגע אלוהי למרגלות אין אל
זה רגע אנושי לשוכחי עצמם
לעין זוכרי דבר.
חלום החלומות"
"היא ענתה לי באימוג'י לב."