5-10% מהאוכלוסייה חווים פגיעה: הטיפול שמחזיר לאנשים את חוש הריח

אובדן חוש הריח נתפס לעיתים כעניין שולי - אבל בפועל, זו פגיעה תחושתית מהותית שמשנה את החיים. בלי ריח, טעמים דוהים, סכנות כמו גז דולף או מזון מקולקל לא מזוהות, זיכרונות, תחושת ביטחון ואפילו קשרים - כולם נפגעים. מי שחי בלי חוש ריח לא מתמודד עם רק עם אי-נוחות, אלא עם אובדן של ממש, שדורש אבחון וטיפול.

ד"ר נרין כרמל-ניידרמן, רופאה בכירה ביחידת הסינוסים באיכילוב ומקימת מרפאת ריח, מספרת כי מאז מגפת הקורונה, שהותירה רבים ללא חוש ריח או פגעה בו באופן משמעותי, המודעות סביב העניין גברה - ולאחרונה היא, לצד חברי הצוות ד"ר אברהם אברגל מנהל יחידת סינוסים, ד"ר סופי מטות, שעוסקת בפלסטיקה של הפנים, ד"ר חן צאושו, מתמחה שאחראית על מרפאת הריח וד"ר תומי גייקוב המתמחה שמרכזת את הפרויקט, הוציאו לפועל לראשונה בישראל הזרקת PRP לחולה שאיבדה חוש ריח לפני כ-5 שנים. "זה טיפול שפותח על ידי פרופסור זארה פאטל שהיא מומחית ריח עולמית שיושבת בסטנפורד - שהשתמשה בשיטה שנמצאת בשימוש משנות ה-80 לתופעות אחרות, כמו אסתטיקה ואורתופדיה", אומרת ד"ר כרמל-ניידרמן.

"אנחנו הכנסנו את הטיפול לישראל בחודש האחרון. התחלתי לעשות את זה בגלל המטופלים - אנשים שחיים ללא חוש ריח מאוד אומללים, אנחנו מעבירים להם במרפאה בדרך קבע שאלונים כדי לשלול דיכאון או דברים אחרים שיכולים להגיע בעקבות חוש ריח", היא מוסיפה.

פגיעה בחוש הריח פוגעת גם בחוש הטעם?
"התשובה מורכבת. חוש הטעם שלנו הוא חוש הרבה פחות מפותח מהריח - אנחנו יודעים לטעום חמישה טעמים בסיסיים. הרבה פעמים אנחנו תופסים את הארומות, את ההבדלים בין עוגת תפוז לעוגת וניל, באמצעות חוש הריח - אז בן אדם שאיבד את חוש הריח מרגיש שהוא איבד גם את חוש הטעם. אבל בפועל, אם הוא יעשה מבחני טעם הוא יצליח להבחין אם זה מתוק, חמוץ, מר או מלוח. הוא ידע להגיד שעוגה מתוקה אבל לא אם זו עוגת תפוז או וניל - וההנאה מהאוכל נפגעת. רוב הפעמים המטופלים לוקחים את זה לשני כיוונים - חלק יורדים משמעותית במשקל כי הם לא נהנים מאוכל וחלק עולים במשקל כי הם מחפשים כל הזמן להרגיש את התחושה שהייתה להם קודם לכן".

אובדן חוש הריח שכיח יותר מאז הקורונה?
"הקורונה בהחלט העלתה את השיעור של אובדן חוש הריח כי היא הייתה וירוס בקנה מידה מאוד משמעותי והיא באמת קשורה גם לווירוסים אחרים הגורמים לירידה בחוש הריח, כמו התקררות. אבל בגלל שהרבה אנשים איבדו את חוש הריח בבת אחת - המודעות העולמית השתנתה, אף אחד לא היה מדבר ממש על המשמעות החברתית והאישית של אובדן חוש הריח ולכן לדעתי היא עשתה מהפכה בנושא".

עם זאת, למרות שהמודעות לעניין מאז הקורונה עלתה באופן משמעותי - הטיפולים שקיימים עדיין מוגבלים. "היום מטפלים בחוש הריח בכמה דרכים; תרסיסים מקומיים שמקטינים את הדלקת סביב חידוש של העצב, כי זה אחד העצבים הבודדים בגוף שיודעים לעבור גנרציה וחידוש, אימוני ריח כדי ללמד מחדש את העצב שנבנה לזכור ריחות ולקשר זיכרון לריח מסוים - ולפעמים נותנים טיפולים ניסיוניים ותוספי מזון, שנהפכו בסופו של דבר לסטנדרט טיפולי כמו ויטמין A, אבץ ואומגה שלוש, שנחשבים כתוספים שמומלץ לקחת כדי לעזור לעצב להתחדש אחרי טראומה או פגיעה", היא אומרת ומסבירה כי ישנן מגוון סיבות נוספות שיכולות לגרום לאובדן חוש ריח.

"אנחנו מטפלים בכל מיני סוגים של פגיעות - והנפוצה ביותר היא מחלות סינוסים, פוליפים, דברים שחוסמים את חוש הריח כמו גידולים. אפילו אבחנו מחלות גנטיות ומולדות סביב סיפור של אובדן חוש הריח באמצעות הדמיות מתקדמות כמו MRI", היא אומרת ומוסיפה כי גם תאונות יכולות לפגוע בחוש הריח.

לדבריה, אובדן חוש הריח הוא יחסית שכיח באוכלוסייה. "כ-5 עד 10 אחוזים מהאנשים הבריאים והצעירים באוכלוסייה חווים איזושהי פגיעה בחוש הריח. עם השנים, חוש הריח הולך ויורד; מעל לגיל 60 כ-10 אחוזים לא מריחים באופן תקין ומעל לגיל 80 מדובר בכ-40 אחוזים".

לגבי ה-PRP, מדובר בזריקה אחת? או בטיפול ממושך?
"בגלל שזה טיפול יחסית חדשני ואנחנו פועלים להביא אותו לארץ כד לנסות לתת איזשהו פתרון לאוכלוסייה הזאת - שכרגע הפתרונות שקיימים, לעניות דעתי, לא מספיק טובים. הם נותנים טיפול, עוזרים לחלק מהאנשים - אבל למטופלים שנכשלו בטיפולים, אין כרגע קווי טיפול נוספים וזה מה שאנחנו רוצים להציע למי שניסה את כל הטיפולים. אנחנו מקווים בשנים הקרובות יכניסו אותו גם כסטנדרט בנוסף לתרסיסים ולאימונים. כמו כן, זה לא במקום הטיפול שיש היום - אלא בנוסף. אני נותנת כיום למטופלים את קווי הטיפול המקובלים בספרות לפני שאנחנו מנסים טיפולים חדשים יותר.

"כעיקרון הפרוטוקול הטיפולי, שפרופסור פאטל פיתחה היה פרוטוקול של זריקה אחת - אבל בשנים האחרונות היא כבר ממליצה לעשות שלוש זריקות בהפרשים של שבועיים", היא ממשיכה ומסבירה כי גם ד"ר מטות, שעוסקת באסתטיקה של הפנים ושל שיקום ושחזור הפנים טוענת כי כדאי לתת כמה זריקות. אם יהיה נפח מטופלים גדול יותר ונראה יעילות במצב מוקדם יותר - אז נוכל להתערב קודם לכן".

חוש הריח של דנה (שם בדוי), שעשתה לאחרונה את הזריקה הראשונה - השתפר על פי ד"ר כרמל-ניידרמן ב-7.5 נקודות. "המבחן נע בין 0-40 - ומתחת ל-16 זה אומר שלא מריח כלום ובין 16-32 זה אומר מריח אבל עם פגיעה - ומעל זה זו הנורמה. כלומר 7.5 נקודות זה שיפור של כ-25 אחוזים, אין טיפול שמביא לשיפורים כל כך משמעותיים. אימוני ריח שנמשכים שלושה חודשים ודורשים המון - מביאים לשיפור של כ-5 וחצי נקודות", היא אומרת.

"הרחתי את השיער שלי בפעם הראשונה מזה חמש שנים"

למעשה, דנה ניגשה בימים האחרונים לזריקה השנייה במספר - ובשיחה היא סיפרה לנו כיצד היא מרגישה מאז תחילת הטיפול. "הגעתי לזה אחרי חמש שנים בלי חוש ריח בכלל - וזה ממש קשה לי עד היום שאין לי טעם וחוש ריח, אני גם עובדת בתור קונדיטורית. עברתי את כל הטיפולים לפני כן, הרופאים אמרו לי שאצטרך לחיות בלי חוש הטעם והריח. ניסיתי הכל, תרגלתי כל מיני ריחות מסוימים, תרסיס לאף ולפני כחודשיים הודיעו לי שיש איזשהי זריקה של PRP ואני יכולה לעשות אותה - וחזרה לי התקווה".

איך הרגשת קודם לכן?
"כשהייתי אוכלת הייתי מרגישה כאילו אני אוכלת משהו שרוף, היה לזה טעם לוואי, ירדתי במשקל המון והייתי יותר חלשה בגלל שלא אכלתי. מבחינת ריחות - כשהכנתי אורז הרחתי פופקורן, לנס קפה היה ריח של ביוב,  ולעוגייה היה טעם של שרוף - משהו מאוד קיצוני. לא יכולתי לאכול דברים שאני אוהבת כמו שוקולד או אפילו סתם אוכל רגיל לצהריים, הכל לא היה לי טעים. הייתה לי אופציה רק להבחין אם זה מריר, חמוץ, מתוק או מלוח אבל לא מעבר".

מה השתנה מאז הזריקה הראשונה?
"באותו היום כבר הרחתי דברים שלא הרחתי קודם לכן. הרחתי אורז, טעמתי ביצה ואבוקדו - מבחינת בשר וגבינות עדיין לא היה טעם, אבל לא היה טעם לוואי. גם הרחתי את השיער שלי בפעם הראשונה מזה חמש שנים, את קרם הגוף והבושם שלי, את הדברים הכי בסיסיים שיש. זה כן בא והולך - זה לא כל הזמן נשאר, ואני עכשיו עושה שוב את הזריקה".