ספרית סבלה מדליות ברגליים בגלל עמידה ממושכת – והוכרה כנפגעת עבודה

אסתי (שם בדוי), בת ה-64 עבדה כספרית במשך כ-35 שנה. לטענתה, בעקבות עמידה ממושכת של רגליה, החלה לסבול מתופעה המכונה 'דליות ברגליים', שלדבריה, גרמה לפגיעה אסתטית ולכאבים. בשל כך, החליטה להגיש תביעה לביטוח הלאומי, אולם הוא סרב להכיר בקשר שבין מחלת הדליות לבין עבודתה כספרית.

אסתי לא ויתרה והחליטה להגיש ערעור לבית הדין לעבודה באמצעות עורכת הדין דניאל אהרון, ממשרד מרקמן טומשין ושות'. "עבודה ממושכת בעמידה עלולה להוביל להתפתחות דליות ורידים בולטים עד כדי כיבים בגפיים", הסבירה עורכת הדין. "רבים חושבים שהדבר קשור לגנטיקה או ללידות אך לא יודעים שתנאי העבודה עלולים להשפיע על בעלי מקצועות רבים - רופאים מנתחים, אחיות, מורים, רוקחים, ספרים, טבחים ועובדים נוספים שחלק משמעותי מעבודתם מבוצע בעמידה".

לבקשת העו"ד, המוסד לביטוח לאומי הסכים למנות את פרופ' חיים ענר - כירורג כלי דם, כמומחה מטעם בית הדין. בחוות דעתו הוא קבע כי אכן קיים קשר סיבתי בין עבודתה לבין מחלת הדליות, בסבירות של מעל 50%. המומחה הסביר כי אסתי נאלצה לעמוד במהלך עבודתה 7 שעות ביום ברציפות במשך 5 ימים בשבוע. לדבריו, "תנאי עבודה אלו עומדים בהגדרה של 'עבודה בעמידה ממושכת'". לדברי המומחה, העבודה היוותה גורם סיכון משמעותי להתפתחות הדליות.

עוד ציין פרופ' ענר כי מחלת הדליות של אסתי נבעה ככל הנראה משילוב של שלושה גורמי סיכון: עבודה בעמידה ממושכת, משקל יתר ושלושה הריונות ולידות. עם זאת, המומחה הדגיש כי קיומם של גורמי סיכון נוספים אינו מפחית מהשפעת תנאי העבודה על התפתחות המחלה והחמרתה.

המומחה התייחס גם למחקר משנת 2014 שבדק 182 ספרים ומצא כי מקצוע זה נחשב כגורם סיכון מובהק להתפתחות דליות בקבוצת העובדים המבוגרים שעובדים במקצוע 30 שנה ומעלה. התובעת, בת 64 העובדת במקצוע כ-35 שנים, תואמת לקבוצה זו.

ההליך המשפטי התנהל בבית הדין במשך כשלוש שנים, ובמהלכן הוגשו תצהירים רבים. לבסוף הודיע המוסד לביטוח לאומי לבית הדין כי הוא מכיר בפגיעה כתאונת עבודה, ובית הדין אימץ את ההודעה. עורכת הדין הדגישה בתגובתה לבית הדין כי יש לפסוק הוצאות משפט עבור התובעת בהתחשב בהיקף ההליכים ובכך שהתיק התנהל בבית הדין במשך כשלוש שנים.

בית הדין קיבל את הדרישה וקבע כי על הביטוח לאומי לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ש"ח.