תוכנית הסקר לגילוי מוקדם של סרטן השד באמצעות ממוגרפיה, מומלצת בישראל אחת לשנתיים לנשים בנות 50 ומעלה. במקביל, פונות נשים רבות לכירורג שד על מנת לבצע בדיקת שד ידנית כבר מגיל 30 ומעלה, במחשבה כי גם זו תסייע במניעה מוקדמת.

אולם, כירורגים שעמם שוחחנו, אינן מתרשמים מיעילותה של הבדיקה הידנית במניעת סרטן השד. כך אמר כירורג בכיר באחת הקופות, ל-mako בריאות: "נשים רבות חושבות שאם ייגשו לכירורג שד הוא יוכל לאתר ממצא חשוד באמצעות מישוש, אבל בפועל לא מדובר בבדיקה מוכחת לגילוי מוקדם. גם בדיקה עצמית מטעם האישה אינה יעילה לשם מטרה זו. צריך להבין שסרטן השד מתפתח מתא בודד שהולך וגדל, ובשלב הראשוני זה לא משהו שניתן למשש בבדיקה. כשאני ממשש גוש הוא בד"כ כבר מעיד על סרטן בשלב מתקדם – ואת זה בדיוק אנחנו מבקשים למנוע".

ד"ר דפנה ברסוק, כירורגית שד באסותא מסכימה עם האמור. לדבריה, יש אחוז קטן בלבד של ממצאים ממאירים המתגלה בבדיקות ידניות. "בד"כ מדובר בנשים שמגלות בעצמן גוש או בכאלה שלא הגיעו בזמן לממוגרפיה". עם זאת, היא סבורה כי יש משמעות לבדיקה אצל כירורג שד. "כשאישה פונה למומחה, היא יכולה לשוחח איתו ולהרכיב איתו תוכנית מעקב המתאימה לה באופן אישי".

להפתעתנו, גם משרד הבריאות תומך בגישה לפיה בדיקה זו אינה יעילה. "בדיקה ע"י כירורג שד וכן בדיקה עצמית, לא הוכחו בניסויים קליניים ייעודיים כיעילים בגילוי מוקדם של סרטן השד, אולם יש שמשתמשים בהן כחלק מבדיקות השגרה. ככלל, מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל לפני ביצוע הבדיקה", כך נמסר מטעם המשרד.

מה באמת עומד מאחורי ההנחיות?

לגבי ההנחיות למניעת סרטן השד, במשרד הבריאות טוענים כי ההמלצות המקובלות כיום לבדיקת סקר לפי התוכנית הלאומית לגילוי מוקדם של סרטן השד, הן ביצוע ממוגרפיה אחת לשנתיים לנשים בנות 74-50 שנמצאות בסיכון ממוצע לחלות במחלה, ואחת לשנה בקרב נשים בגילאי 40 ומעלה, שנמצאות בסיכון מוגבר בגלל היסטוריה משפחתית או בשל מחלת שד שפירה. בנוסף, לדבריהם, קיימת המלצה להתייעצות עם הרופא המטפל לפני ביצוע הבדיקה לנשים בנות 49-45 שנמצאות בסיכון ממוצע לחלות במחלה. המלצות אלו מבוססות, בין היתר, על ניסויים קליניים שהוכיחו יעילות לממוגרפיה בהפחתת התמותה מסרטן השד, והן תואמות להמלצות גופים מוכרים העוסקים בבדיקות גילוי לסרטן (USPSTF, EU, קנדה ועוד).

אלא שלמרות ההנחיות הרשמיות, המומחים שעמם שוחחנו סבורים שגיל בדיקת הסקר צריך להיות מותאם לכל אישה באופן אישי לפי נתוניה האישיים. "הנתונים בארץ מטרידים והנחיות משרד הבריאות אינן מותאמות למה שמקובל כיום בפרקטיקה", טוענת ד"ר ברסוק. "כ-25% מכלל הנשים שמאובחנות עם סרטן השד הן נשים מתחת לגיל 50. מדובר באוכלוסייה שלפי ההמלצות הרשמיות אינה זקוקה למעקב של ממוגרפיה. מצד שני, ידוע שממוגרפיה פחות יעילה ככל שהאישה יותר צעירה, וכיום אין הרבה נתונים לגבי יעילותה בגילים 49-45".

המסקנה לדבריה, אם כן, היא להתייעץ עם הכירורג שד, על מנת להתאים לכל אישה את התוכנית הרלוונטית לה באופן אישי. "הכירורג יוכל לשקלל מגוון נתונים: מרקם השד, גיל היריון ראשון, גיל ווסת ראשון, נטילת גלולות, טיפולי פריון ממושכים, רקע גנטי ועוד. כך למעשה ניתן להעריך את סיכוי האישה לחלות בסרטן שד, ובהתאם לכך להמליץ לה על תוכנית לבדיקות סקר רלוונטית".

סרטן שד  (אילוסטרציה: סאלי פאראג, shutterstock)
כ-25% מכלל הנשים שמאובחנות עם סרטן השד הן נשים מתחת לגיל 50 | אילוסטרציה: סאלי פאראג, shutterstock

ד"ר ערן שרון, מומחה בכירורגיה אונקולוגית של השד, מציין כי ב-2019 התקיימה ועדה מולטי דיסציפלינרית במשרד, בה נכחו מומחים מתחום האונקולוגיה, כירורגיה ורדיולוגיה. "במהלך הדיון, הוצגו נתונים וגם גישות שונות, לרבות גישת האיגוד הכירורגי שממליץ על ממוגרפיה ראשונה בגיל 40, ולאחר מכן – בהנחה שאין גורמי סיכון החל מגיל 55. בסופו של דבר ההחלטה הייתה להמליץ לנשים בנות 50 לגשת לבדיקה ולא מוקדם יותר, בהנחה שאין גורמי סיכון".

ד"ר שרון מנסה להסביר את הפער בין המלצות משרד הבריאות לבין אלה המקובלות בשטח. לדבריו, השיקולים להחלטה הנוכחית נבעו מסיבות שונות. "ראשית, אני מניח שמדובר בעניין כלכלי. באופן טבעי, עלות בדיקת הממוגרפיה לאוכלוסייה רחבה יותר היא גבוהה יותר. מעבר לכך, יש שיקולים שונים לפיהם לא כדאי לבצע בדיקה זו מתחת לגיל 50 – כמו למשל העובדה שמדובר בבדיקה הכרוכה בקרינה וגם היות שהיא מובילה לטעויות באבחון. אישה שנדרשת למעקב בגלל טעות באבחון יכולה לעבור ביופסיות מיותרות ולהילחץ – גם אלה גורמים שמביאים בחשבון במשרד הבריאות".

בשורה התחתונה, ד"ר שרון חושב שההחלטה לגבי גיל ביצוע הבדיקה צריכה להיות מושפעת מגורמים שונים ולא בהתאם לקו מנחה אחיד. "ההחלטה מורכבת משלל שיקולים, ביניהם גורמים רפואיים, פרא-רפואיים, אפילו מידת החרדה של האישה. תפקידו של כירורג השד הוא להתחשב בכלל השיקולים ולהחליט על הנחייה רלוונטית המתאימה לכל אישה. בסופו של דבר כולם מסכימים על דבר אחד – גילוי מוקדם מציל חיים. השאלה היא איך עושים את זה נכון".