"אירועי לינץ' חוזרים והטרדה מינית מתמשכת של גברים ונשים": דוח משרד הבריאות על מצב השבים

היום (שלישי) פרסם משרד הבריאות דוח מקיף על מצבם הרפואי והנפשי של 12 חטופים – ארבע נשים ושמונה גברים – ששבו לישראל בינואר–פברואר 2025 במסגרת מבצע “כנפי דרור”. מדובר במסמך ראשון מסוגו, שהוכן באישור חלק מהשבים (4 נשים ו-8 גברים) ומתבסס על סקירת תיקים רפואיים ושיחות עם הצוותים המטפלים. הדוח חושף תמונה חריפה של תנאי שבי קיצוניים, שהוגדרו כהפרות חמורות של המשפט ההומניטרי הבין-לאומי. “מדובר בדוח קשה לקריאה, אפילו קשה יותר מהדברים שאני מפרטת כאן”, אמרה ד”ר הגר מזרחי, ראש חטיבת הרפואה במשרד. “החטופים עברו רעב, התעללות, מכות, אלימות קשה, קשירות – ומצבם הבריאותי של חלקם קשה מאוד”.

תנאי שבי בלתי אנושיים

מהעדויות עולה כי חלק מהחטופים נאלצו ללכת מרחקים ארוכים – לעיתים קילומטרים – בלילות, בעלטה מוחלטת או בעיניים מכוסות, כשהם חוצים מעברים צרים ומכשולים מסוכנים. רבים מהם הוחזקו במשך שבועות ואף חודשים במנהרות תת־קרקעיות צפופות בגובה נמוך מגובהו של אדם, לעיתים עד שישה אנשים בחלל של שני מטרים רבועים, ללא אפשרות תנועה או יציאה. ההיגיינה הייתה כמעט בלתי קיימת – מקלחת התאפשרה רק פעם בכמה חודשים, במים קרים ועם מגבת משותפת; בגדים תחתונים הוחלפו פעם בחצי שנה; ובמנהרות נעשה שימוש בבור צואה שנחפר בתוך חלל המגורים. תנאי המחייה שאותם תיארו החטופים, אינם אנושיים ומהווים הפרה בוטה של כל אמנה בין-לאומית. רבים מהם שהו באופן ממושך או בלעדי במנהרות תת-קרקעיות, בתנאי צפיפות קיצוניים.

רסיסי ירי, הזיות, כאבים ופגיעות עצביות: נזקים רפואיים חמורים ובלתי הפיכים

התנאים הירודים לא אפשרו שמירה על היגיינה אישית סבירה בהעדר גישה לשירותים ומים זורמים. מקלחת התאפשרה בכל מספר חודשים, במים קרים ועם מגבת משותפת. החלפת בגדים התאפשרה לעיתים רחוקות, אם בכלל, ואילו החלפת בגדים תחתונים פעם בחצי שנה, ללא התחשבות בצרכי הנשים. בשהייה במנהרות נעשה שימוש בבור צואה שנחפר על ידי החטופים בתוך חלל המחייה, ובמקרים שבהם הוחזקו "על-קרקע" הייתה הגבלת שימוש ואיסורים כמו איסור על הורדת מים. הדוח מצביע על ירידה של 15% עד 40% ממשקל הגוף כתוצאה מרעב קיצוני. תת־התזונה גרם לאובדן מסת שריר (סרקופניה), ירידה בצפיפות העצם, חוסרים חדים בוויטמינים חיוניים – ויטמין C, ויטמין D, ויטמין K וויטמין A – ולתסמינים חמורים כגון דימומים, חולשת שרירים, כאבים, ופגיעה במערכת החיסון. נרשמו גם מקרים של התייבשות חמורה, זיהומי מעיים קשים ומחלות נשימה כרוניות. בין הנזקים הבלתי הפיכים שזוהו: פגיעות עצביות כתוצאה מפציעות ירי, רסיסים וכבילה ממושכת; כאבים כרוניים שאינם ניתנים לריפוי מלא; מאחר ומחלות אלו לא טופלו, הן גרמו להזיות קשות וכאבים. בנוסף הם חזרו עם צלקות נרחבות הדורשות ניתוחים חוזרים. נשים שחזרו מהשבי דיווחו על שיבושים במחזור החודשי וחשש לפגיעה בפוריות.

בידוד, איומים והתעללות מינית של גברים ונשים

החטופים עברו בידוד חברתי ממושך – חטוף אחד הוחזק לבדו מעל 50 ימים, ושניים אחרים בבידוד מוחלט מעל שנה. בידוד זה, לצד היעדר אור טבעי וגירויים חושיים, הוביל להחמרה במצבים נפשיים – חרדה, דיכאון, אובדן תחושת הזמן והמציאות, ותחושת נטישה קשה. במהלך השבי הופעלו עליהם שיטות התעללות נפשית ופיזית, כולל איומים בנשק חם, הפעלת מנגנוני רימון והפסקה ברגע האחרון, והטרדות מיניות לנשים ולגברים. תקיפה גופנית ישירה ותקיפה בעזרת חפצים ואירועי אלימות שחזרו על עצמם. החטופים הוכפפו לבידוד חברתי קיצוני, לדוגמה, אחד מהחטופים הוחזק לבדו מעל 50 ימים רצופים בעודו פצוע. שני חטופים נוספים הוחזקו בבידוד מוחלט לתקופות ממושכות של למעלה משנה. שורדי השבי העידו כי לבידוד המתמשך היו השלכות נפשיות חמורות בהן תחושות עזות של חרדה וייאוש, נטישה, אובדן תחושת הזמן והמציאות עד לכדי ניתוק מהעצמי. בידוד ממושך בתנאים תת-קרקעיים ללא חשיפה לאור טבעי מוביל להפרעות קשות במצב הרוח ובמחזור השינה. גם שורדי שבי שהוחזקו בקבוצות דיווחו על תחושת בדידות קיצונית כתוצאה מניתוק מוחלט מהעולם החיצון והמשפחה, בעודם חיים תחת תחושת סכנת חיים וחוסר ודאות מתמיד לגבי גורלם ולגבי השאלה אם מישהו יודע שהם בחיים. שהייה בשבי ללא נוכחות אנושית נוספת, במצב של היעדר גירויים חושיים ואינטלקטואליים בסיסיים, מחריפה ביתר שאת את ההשפעות הטראומטיות המיידיות וארוכות הטווח של חווית השבי.

המכתב לנשיאת הצלב האדום – קריאה לפעולה דחופה

במקביל לפרסום הדוח שלחה ד”ר מזרחי מכתב חריף לנשיאת הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, מיריאנה ספוליאריץ’ אגר, בו התריעה על מצבם של החטופים הנותרים בעזה. במכתב ציינה כי צפייה בצילומים האחרונים של רום ברסלבסקי ואביתר דוד “משקפת את המשך המצוקה וההתעללות” שתוארו בדוח, וכי שניהם נראים תשושים, ירודים במשקל, ומקרינים תחושה של ייאוש ונטישה. “חלפו חודשים מאז שחרורם של החטופים שנסקרו בדוח, אך ברור כי כלל החטופים בעזה נמצאים במצב מסכן חיים מיידי”, כתבה מזרחי. “במצב של רעב ממושך הפגיעה אינה רק במשקל – היא פגיעה תפקודית בכל מערכות הגוף”. היא קראה לפעולה בינלאומית מיידית – להבטיח סיוע רפואי בהול ולהביא את החטופים לישראל לטיפול מציל חיים: “המראות האלה הם תוצאה של סבל קיצוני ומתמשך. יש לפעול עכשיו”.

פרסום הדוח – השיקום והטיפול תהליכים מורכבים ומתמשכים 

לדברי מזרחי, הכנת הדוח ארכה זמן רב כדי לקבל את הסכמת החטופים, לוודא שהצוותים הרפואיים מבינים את התהליך, ולשלב את כל המידע בצורה אחראית. משרד הבריאות, לדבריה, ימשיך ללוות את השבים לא רק בתקופת האשפוז בבתי החולים אלא גם בקהילה, לוודא שהם מקבלים טיפול רפואי ותמיכה נפשית מתמשכת. היא הדגישה כי חלק מהשבים חווים “אשמת ניצול” – תחושה מורכבת הנובעת מהעובדה ששרדו את הטבח ושוחררו, בזמן שחבריהם נשארו בשבי, ושהדבר מעצים את הטראומה. “מדובר במורכבות נפשית עצומה”, סיכמה מזרחי. “הם היו תחת התעללות גופנית ונפשית, וכעת עלינו להבטיח את כל התמיכה הדרושה להם – רפואית, נפשית וחברתית – תוך שמירה על זיכרון מציאות השבי כדי למנוע הישנותה”.

ההתעללות כללה גם אלמנטים של הטרדה מינית מתמשכת של חטופים וחטופות. חטופה אחת תיארה הטרדות על-ידי שוביה לאורך חודשים. כאמור, נשים וגברים כאחד, עברו השפלות והערות שנגעו לגופם. במקביל, השובים התעללו בחטופים פסיכולוגית באמצעות אמירות מכוונות כמו "לא אוהבים אתכם".

מזרחי הדגישה כי משרד הבריאות לא החליט בשום שלב ואינו מחליט גם כעת מי מהחטופים ישוחררו. לסיכום אמרה: "שורדי השבי נושאים עמם נזקים גופניים משמעותיים ובלתי הפיכים שילוו אותם לשנים ארוכות. הנפוץ ביותר הוא נזק עצבי בלתי הפיך, שנגרם כתוצאה מפציעות ירי, רסיסים, וכבילה ממושכת של גפיים, המוביל לקשיים תפקודיים ממשיים כולל מגבלות בהליכה, נהיגה, הקלדה וביצוע פעולות יום-יומית בסיסיות. בחלק מהמקרים, טיפולי השיקום לא צפויים להשיב את התפקוד המלא, ובמקרים לא ניתן להפיג את הכאב הכרוני, עצבי או גרמי, והוא צפוי להיות חלק בלתי נפרד מחייהם של רבים מהשבים. בנוסף, כמה מהם נמצאים בתחילת סדרות של ניתוחים, כגון הוצאת רסיסים הלוחצים על עצבים או טיפול בצלקות הפזורות בכל הגוף".