לפני כשנה וחצי, שרה (שם בדוי), מורה כבת 64, תושבת ראשון לציון, עברה הליך רפואי לעקירת שתלים מלסתותיה והתקנת שתלים חדשים במרכז הרפואי היוקרתי 'עתידים מדיקל סנטר' בתל אביב.
בתביעה, שהגישו לאחרונה בשמה עוה"ד רן שפירא ורותם ציוני ממשרד עורכי הדין אלמוג-שפירא, מתוארת רשלנות רפואית חמורה, שבגינה איבדה, לכאורה, את קולה. לדברי עו"ד שפירא, שרה הגיעה למקום ראשית לשם הערכה טרום ניתוחית, שבוצעה על ידי הרופא המרדים. לדבריו, האחרון החליט לבצע אינטובציה גרונית, כלומר להחדיר צינור לגרונה, שימנע חוסר מעבר של אוויר וחנק, בעודה נתונה בהרדמה כללית לצורך הניתוח.
על פי התביעה, כבר בתחילת הניתוח זיהה המרדים קושי בביצוע האינטובציה, אך למרות זאת בחר להמשיך בהליך ההרדמה, חרף העובדה שלא מדובר בניתוח דחוף או מציל חיים. לדברי עו"ד שפירא, ביצוע אינטובציה חרף קושי, עלולה להסב נזק משמעותי לתובעת – כפי שהתברר, כנטען, מאוחר יותר.
על פי הנטען, בסיכום הניתוח ציין המרדים, כי התקשה להעביר את הטובוס (הצינור המוחדר לקנה הנשימה) דרך מיתרי הקול, אך לבסוף הצליח לבצע אינטובציה דרך אפה של המנותחת בעזרת טובוס שקוטרו 6 מ"מ. לטענת עו"ד שפירא, המרדים לא ציין מה היה קוטרו של הטובוס שאותו ניסה להחדיר לגרונה, בעת הפעולה שלא צלחה.
על פי עדותה של שרה, כשהתעוררה מההרדמה, היא חשה צרידות קשה, ובקושי הצליחה להוציא מילה מפיה. הקשיים בדיבור לא חלפו, והיא פנתה למומחה רפואי לייעוץ. רק אז התברר לה כי ביצוע לקוי של הליך ההרדמה הסב למיתרי הקול שלה נזק בלתי הפיך.
על פי עצת רופאיה, פנתה שרה לטיפולים אצל קלינאית תקשורת, אך הם לא שיפרו את מצבה באופן משמעותי, ועד היום היא מתקשה לדבר, סובלת מצרידות קשה, ומאבדת לעיתים קרובות את היכולת לדבר באופן מוחלט. בתביעה נטען, כי מאחר שהתובעת היא מורה, קולה משמש כלי משמעותי ביותר לצורך תפקודה. על כן, נטען כי בשל אובדן קולה, היא נאלצה לפרוש מוקדם מעבודתה.
לדברי עו"ד שפירא, בעקבות הנזק הקשה שנגרם לה, חייה של התובעת השתנו ללא היכר. היא כמעט אינה מסוגלת לשוחח עם בני משפחתה, ועם אנשים בכלל, נמנעת ממפגשים עם נכדיה, חדלה לחלוטין מעיסוק בתחביביה הרבים, ונמנעת ממפגשים חברתיים, מה שמשפיע בצורה משמעותית גם על מצבה הנפשי.
"התנהלות רשלנית ביותר"
לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית של ד"ר דוד גוזל, מומחה בהרדמה וטיפול נמרץ. לאחר שבדק את התובעת, קבע כי התנהלות הרופא המרדים הייתה "רשלנית ביותר, חרגה מהתנהלות סבירה, ונעשתה בניגוד מוחלט לכל סטנדרט רפואי מקובל". התנהלות זו, לדברי המומחה, גרמה באופן ישיר לנזקיה של התובעת.
עוד קבע ד"ר גוזל, כי ההחלטה לבצע טיפול מהסוג שעברה התובעת – במסגרת מרפאת שיניים שנמצאת בבית חולים פרטי, ללא מחלקת טיפול נמרץ, ללא מומחה בכיר וללא עגלה עם ציוד לביצוע אינטובציה קשה היא כשלעצמה מהווה החלטה רשלנית ביותר. לדברי המומחה, הבדיקה המקדימה והתיעוד הקודם, חייבו היערכות נכונה של המרדים לפני הרדמת התובעת. לטענתו, מאחר שהדבר לא נעשה, על המנתח היה לחדול מניסיונות החדרת הטובוס וביצוע ההרדמה, כאשר זיהה את הקושי בזמן אמת, בייחוד לנוכח העובדה שלא מדובר בניתוח דחוף או מציל חיים.
בחוות דעתו, התייחס ד"ר גוזל גם לעובדה שהמרדים לא ציין בסיכום בניתוח את גודלו של הטובוס, שבו עשה שימוש בניסיון האינטובציה. לדבריו, חובה היה לציין את מספרו. את חוות דעתו מסכם ד"ר גוזל בקביעה, כי בהתנהלות נכונה וסבירה, נזקיה הקשים של התובעת היו נמנעים בקלות.
לכתב התביעה צורפה גם חוות דעת רפואית של ד"ר דניאל ציק, מומחה אף-אוזן-גרון, שקבע, כי בשל האירועים המתוארים בכתב התביעה, נותרה התובעת עם נכות רפואית צמיתה בשיעור של 15%.
לתביעה נוספה חוות דעת רפואית נוספת, מאת ד"ר סרג'יו מרצ'בסקי, מומחה בפסיכיאטריה, שקבע, כי בשל האירועים, נותרה התובעת עם קשיים בתקשורת ועם תמונה קלינית דיכאונית בעוצמה בינונית עד קשה, המחייבת מתן טיפול תרופתי קבוע. ד"ר מרצ'בסקי העריך את נכותה הנפשית של התובעת בשיעור של 30%.
בתביעה מתבקש בית המשפט לחייב את המרכז הרפואי 'עתידים מדיקל סנטר', שבו בוצע הניתוח, לפצות את התובעת בגין נזקי גוף עקב רשלנות רפואית בסכום המקסימלי שבסמכותו של בית המשפט (עד 2.5 מיליון שקלים). התביעה נדונה בימים אלה בבית משפט השלום בתל אביב.
עו"ד ליאור פרי, המייצג את עתידים מדיקל סנטר מסר: "מדובר בתביעה שהוגשה לפני כחודשיים וטרם הוגש על ידנו כתב הגנה. בשל חובת הסודיות ושמירה על פרטיותה של המטופלת, לא נוכל להתייחס בתקשורת לטענות ולטיפול הרפואי שניתן. אנו בוחנים את כתב התביעה ונגיב כנהוג ככתב הגנה בבית המשפט״.