ההחלטתה של ועדת הפנים של הכנסת לחדש את הפלרת המים בישראל, על פי ההמלצות החדשות של משרד הבריאות, מעוררת סערה רבה. רק לפני כשנתיים ביטלה שרת הבריאות, יעל גרמן, את הפלרת המים – החדרת חומצה פלואורידית למי השתייה – אך בעת האחרונה החליט השר המכהן, יעקב ליצמן, לחדש את ההפלרה בטענה שהדבר מסייע בשמירה על בריאות השיניים של הציבור.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
הדעות בסוגיית ההפלרה חלוקות, ושני הצדדים מציגים מחקרים ואנשי מקצוע המחזקים לכאורה את עמדותיהם. להחלטות הנוגעות לבריאות הציבור כולו יש צדדים פוליטיים, כלכליים, חברתיים ומוסריים. בכתבה הזו לא נעסוק בשאלות האלה, כמו למשל אם נכון לכפות על הציבור ליטול מינונים מסוימים של פלואור במים כדי להגן עליו נגד עששת, אלא ננסה לעמוד על ההיבטים המדעיים של הנושא, לבחון את טענות הצדדים ולקבוע אם הפלרה מסוכנת לבריאות, או שמא היא פעולה חיובית שעוזרת לשמור על בריאות השיניים של הציבור הרחב בלי סיכון של ממש.
פלואור או חומצה?
מתנגדי ההפלרה טוענים שלא מדובר בפלואור שמוספים למי השתייה אלא בחומצה. כדי להבין את את הדברים, נבהיר בקצרה מהי הפלרה. פלואור (F) הוא יסוד כימי מקבוצת ההלוגנים. בטבע הוא מצוי כמוצק רק בתרכובת עם יסודות אחרים, או כיון עם מטען שלילי כשהוא מומס במים. יוני הפלואור יכולים להגיע למי השתייה באופן טבעי, אם מקורות המים נמצאים בסביבה עשירה בתרכובות המכילות פלואור, או בצורה מלאכותית על ידי הוספת פלואוריד, כלומר תרכובת שמכילה פלואור.
הפלואוריד העיקרי שבו משתמשים להפלרת מים הוא חומצה הקספלואורוסילית (H2SiF6). במים החומצה הזאתמתמוססת ומשחררת יוני פלואור (F-) ויון חיובי ממשפחת הסיליקטים שאינו שונה מהתוצר של המסה רגילה של סלעי גיר במים, כפי שקורה במי התהום בארצנו. נוכחות היונים האלו במים יכולה להיגרם באופן טבעי או מלאכותי.
חובת ההפלרה
בהמשך נתייחס לעומק לטענות שהפלרה יכולה להיות מסוכנת, אבל נציין כבר כאן שכל חומר רעיל במינונים מסוימים, אפילו מים או חמצן, כך שהשאלה אם חומרים מסוימים רעילים חייבת להתייחס למינון שלהם.
אחת הטענות הנפוצות היא ש-97 אחוז ממדינות אירופה אינן מפלירות את המים שלהן. הנתון הזה מובא כסימוכין לכך שאין צורך להפליר מים בעולם המערבי. המידע הזה נכון, אבל חלקי. מדויק לומר שאין חובה חוקית להפליר מים ברוב מדינות אירופה, פרט לישראל ואירלנד, אבל צריך לזכור שהחובה הזאת היא עניין חוקתי ופוליטי שאינו קשור בהכרח ליתרונות או חסרונות בריאותיים אלה ואחרים. כמו כן יש אזורים רבים שההפלרה בהם טבעית ולא מצאתי בשום מקום עדויות על ניסיון להוריד את רמת הפלואור הטבעית במי השתייה.
גם אם נתעלם ממי שתייה שעשירים בפלואור באופן טבעי, ישראל היא ממש לא המדינה היחידה בעולם שמפלירה את המים שהיא מספקת לאזרחיה. כ-400 מיליון אנשים בעולם שותים מים מופלרים בצורה מלאכותית ב-27 מדינות ברחבי העולם. אזרחי ישראל הם בסך הכל שני אחוזים מכלל האנשים ששותים מים מופלרים מלאכותית.
לאיזון התמונה המצטיירת במדינות אירופה, אפשר להשוות את הנתונים עם אלה של ארה"ב, מדינה מערבית לכל דבר ועניין. כ-205 מיליון אזרחים אמריקאים שותים מים מופלרים, מהם עשרה מיליון שמי השתייה שלהם מופלרים באופן טבעי ולשאר מוחדר פלואוריד בצורה מלאכותית. כל מדינות ארה"ב מפלירות את מי השתייה במידה כלשהי וב-13 מהן קיימת חובת הפלרה. בסך הכול כ-75 אחוז מתושבי ארה"ב שותים מים מופלרים כבר יותר מ-50 שנה.
מה הסכנות?
ועדת מומחים בראשות פרופ' אבנר עדין מונתה בעשור הקודם לבדוק את הסכנות והיתרונות של ההפלרה המלאכותית ומסרה את ממצאיה בשנת 2007. גרמן, המתנגדת להפלרה, טענה שהוצגו לוועדה מחקרים המראים שאין כל הבדל ברמות העששת כתוצאה מההפלרה ושהוועדה החליטה שיש לבטל את חובת ההפלרה. במציאות זה בפירוש לא מה שהוועדה קבעה. בהמשך אפרט את המסקנות וההמלצות של ועדת עדין, אך הנה סיכום קצר:
1. על פי הוועדה אין כל סכנה בריאותית בהפלרה של מים במינונים שבהם היא נעשית בארץ.
2. מחקרים שנעשו בארץ מראים שיפור די משמעותי במצב בריאות השן בערים שבהן המים מופלרים, בלי תופעות לוואי משמעותיות.
עוד ב-mako בריאות:
>> זוגיות: למה בני זוג נראים אותו הדבר?
>> בסוף זה יעבור: 11 דרכים לשחרר עצירות
>> חושבים שאתם חכמים? הנה 7 סימנים שיעזרו לכם להוכיח את זה
הוועדה המליצה, ברוב זעום, לבטל את חובת ההפלרה. הנימוק לא היה שהם חושבים שהיא לא יעילה או לא בטוחה כטיפול מונע לעששת, אלא משום שלדעת חבריה היא לא צריכה להיות חובה ממלכתית גורפת. כלומר השיקול היה חוקתי ומוסרי, לא בריאותי.
וביתר פירוט: אחרי סקירת מחקרים שונים ורבים, שלטענת חברי הוועדה רבים מהם היו באיכות מחקרית בינונית או נמוכה, הגיעה הוועדה למסקנות הבאות:
1. המחקרים הראו שבאזורים שהמים בהם מופלרים רואים עלייה של 15 אחוז בשיעור הילדים שאין להם סתימות בשיניים וירידה מתאימה במדד שעוסק בפגיעה בשיניים.
2. רק במחקרים באיכות נמוכה נמצאה עלייה של ארבעה אחוזים בפלואורוזיס: תופעה אסתטית שמתאפיינת בהופעת כתמים בשיניים או אובדן הברק שלהן.
3. ריכוז הפלואור במים המופלרים בארץ נמוך משמעותית מהריכוז המקסימלי המותר של פלואור במים שאינם מטופלים במדינות מפותחות.
4. ניכרת ירידה כללית בהיקף העששת בעולם גם במדינות שמפלירות את המים וגם באלה שלא מפלירות.
5. עם זאת, בחינה של נתונים מהארץ מעלה שנרשמה ירידה מובהקת של כ-25 אחוז במדד הפגיעה בשיניים באזורים בארץ שהמים בהם מופלרים לעומת שאר האזורים. בנוסף לא נרשמה עלייה מובהקת בתופעת הפלואורוזיס.
6. הועלו טענות על כך שהתהליך אינו יעיל ושהשלכותיו הסביבתיות והבריאותיות לא נחקרו עד תום.
לאור זאת המליצה הוועדה:
1. לקבוע ריכוז פלואור שישמש כתקן למי השתייה בארץ.
2. להפליר מי ים מותפלים.
3. ליזום מחקר נוסף על יעילות ההפלרה בישראל.
4. לדון בנושא שוב בתוך חמש שנים.
5. ברוב של שישה תומכים לעומת ארבעה מתנגדים ונמנע אחד הוחלט להמליץ לבטל את חובת ההפלרה שמוטלת על הרשויות המקומיות, כך שהיא לא תהיה חובה ממלכתית גורפת אלא נתונה להחלטה על פי צרכי הציבור בכל מקום.
במחקר ההמשך שהוועדה הזמינה עלו הממצאים הבאים:
1. קיימת ירידה מובהקת של כ-30 אחוז במדד הפגיעה בשיניים באזורים המופלרים בארץ לעומת אלו שאינם מופלרים.
2. ההפלרה משפרת את בריאות השיניים בכל הערים, ובמיוחד בערים שהרמה הסוציואקונומית של תושביהן נמוכה.
3. הסיכוי שילד לא יסבול מעששת גבוה פי שניים בעיר שהמים בה מופלרים.
4. השיעור של פלואורוזיס השיניים בישראל נמוך בהרבה לעומת שיעורו בארה"ב.
אין ספק שהמחלוקת בארץ ובעולם בנושא ההפלרה המלאכותית של המים שרירה וקיימת, אבל חשוב להפריד בין תוצאות המחקרים שעשתה ועדת המומחים ושהראו שמדובר בשיטה יעילה ובטוחה למניעת עששת, לבין טענות פסאודו-מדעיות.
מעבר לנתונים המדעיים היבשים, הפלרה מלאכותית של מים מעלה שאלות מוסריות, חברתיות ופוליטיות, ולעתים השאלות הללו חשובות יותר מהשאלות המדעיות. בכל מקרה, כעת אני מקווה שמצוי בידיכם מידע מספק כדי לקבל החלטה מושכלת אם אתם תומכים בהפלרה או מתנגדים לה.
* איתן אוקסנברג הוא דוקטורנט במכון ויצמן למדע