"זה עניין של זמן עד שעטלפים יביאו איתם את המגפה הבאה"

כבר שנים רבות עסוקים מדענים ברחבי העולם בבחינת יכולתם של העטלפים להעביר מחלות, והאיום הפך למוחשי יותר מאז שפרצה מגפת הקורונה. פרופ' סיריל כהן, ראש המעבדה לאימונותרפיה באוניברסיטת בר-אילן, מודאג מהאינטראקציות ההולכות וגוברות בינם לבני אדם. "הם בהחלט גורם סיכון שאסור להתעלם ממנו. בסופו של דבר, עטלפים אחראים להעברת וירוסים שונים – בין שהדבר נעשה באמצעות הדבקת בעלי חיים אחרים ובין שמדובר בהדבקה ישירה לבני אדם".

לדבריו, ישנן כמה השערות שיכולות לספק הסבר לדאגה הגוברת ולעניין המתגבר של החוקרים בעטלפים דווקא בשנים האחרונות. "ישנם כ-1300 זני עטלפים. כמו כל בעל חיים, גם הם זקוקים לסביבה הטבעית שלהם. למרבה הצער, הרס היערות שניכר בשנים האחרונות באזורים כמו סין ואפריקה, גורם להם לחפש מקומות אחרים מה שמקרב אותם בפועל לשטחים שבהם מתגוררים בני אדם. צריך להבין שעטלף הוא היונק היחיד שיודע לעוף למרחקים גדולים, וזה מאפשר להם לשאת וירוסים מאזור אחד לאחר. בניגוד לבעלי חיים אחרים כמו ציפורים, יש דמיון גנטי משמעותי בין עטלפים לבני אדם ולכן זה בהחלט מטריד".

עניין נוסף, קשור לדברי פרופ' כהן, לכך שמערכת החיסון של העטלפים מגיבה באופן שונה למחלות, מה שמסביר את העובדה שהם יכולים להעביר מספר וירוסים לבני אדם אך לא להיות מושפעים מהם כמונו. "בניגוד למערכת החיסון של בני האדם, שעלולה להגיב לנגיף כמו קורונה למשל באמצעות מחלה חריפה, אצל העטלפים אין תגובה כזאת משום שמערכת החיסון שלהם לא יוצרת דלקות חמורות. כך למעשה הם יכולים להידבק בווירוסים שונים ולהמשיך להתעופף ללא פגע. זה מעט דומה לאנשים א-סימפטומים שהפיצו קורונה ללא ידיעתם".

עד כמה אנחנו צריכים להיות מודאגים?

"אני לא חושב שאנחנו צריכים לדאוג מכל עטלף שיושב על עץ. מדובר בדאגה שהיא יותר ברמה העולמית. אגב, צריך לזכור שלעטלפים יש תפקיד חשוב בשמירה על האיזון האקולוגי – בין היתר, הם ניזונים ממזיקים שונים ומחסלים אותם, אחראים להפצת זרעים ועוד. כלומר, המסר הוא לא להשמיד אותם חלילה".

אז מה כן צריך לעשות?

"יש כמה דברים שבני אדם יכולים לעשות כדי לצמצם את הסיכוי להעברת נגיפים מעטלפים – חלקם ברמת הפרט וחלקם ברמה העולמית. ראשית, מומלץ שלא להתקרב אליהם, לא לאכול אותם. מובן שהשאיפה היא גם לא להרוס את הסביבה הטבעית שלהם. אם נשמור יותר על איכות הסביבה, נצמצם שימוש בנייר ובמוצרי עץ ונמחזר – נוכל לתרום לצמצום נזקי הריסת היערות, מה שבאופן עקיף יצמצם את הסיכון הכללי".

מה החשש הכי גדול בעצם?

"אם בוחנים את בעייתיות הקשר שבין חיות לבין הפצת מחלות בקרב בני אדם, אפשר לראות שישנן כמה פנדמיות מוכרות שמקורן בחיות: שפעת (העופות החזירים), איידס וכמובן – קורונה. זה בעצם אומר שאנחנו לא חיים לבד בעולם, וחשוב להיזהר מקרבה לא בריאה לחיות. בשורה תחתונה, אני מעריך שזה עניין של זמן עד שעטלפים (או בעל חיים אחר) יביאו איתם את הפנדמיה הבאה. זה בהחלט מטריד, אבל זה המצב לצערי. לכן, צריך לעשות מה שבידינו, ולהקפיד על הכללים שיכולים לעזור לצמצם את הסיכוי לכך. במקביל חשוב להמשיך לחקור את העטלפים ואת גורמי המחלות שהם נושאים עמם".