רגע לפני הכניסה לעזה: פניו של הלוחם התנפחו - הרופאים נאלצו לבצע צנתור

רגע לפני שנכנס לתמרון בעזה, איתי (שם בדוי), לוחם בן 21 ביחידה מובחרת בצה"ל, הבחין בשינוי חריג ומבהיל בפניו. השפתיים שלו החלו להתנפח במהירות מיום ליום, עד שנוצר עיוות משמעותי שפגע לא רק במראה - אלא גם בדיבור ובתפקוד היום יומי. במשך שבועות ארוכים, יותר מעשרה רופאים לא הצליחו להבין מה גורם לתופעה החריגה, ורק לאחר שהגיע למומחה מהדסה עין כרם התברר: מדובר במום מולד של כלי דם שהתפרץ בפתאומיות בעקבות העומס הפיזי הקיצוני.

"זה קרה ממש בתקופת סוף המסלול שהוא עבר", סיפר אביו. "לפני הכניסה לעזה המצב החמיר. השפתיים הלכו והתעוותו ולא נמצא שום פתרון. חשדנו בעקיצה, במחלות שונות, הוא קיבל אנטיביוטיקה וסטרואידים - אבל שום דבר לא עזר".

במקביל לבדיקות במסגרת הצבא, הוריו של איתי החלו לקחת אותו ממומחה למומחה בניסיון להבין מה קורה. "יותר מ-12 רופאים שקיבלו את החומר הרפואי לא הצליחו לאבחן את המצב שממנו הבן שלנו סבל", סיפר האב. "זה היה סבל של ממש עבורו".

הפריצה הגיעה רק לאחר שהמשפחה הופנתה לד"ר איתמר תמיר, מנהל שירות מלפורמציות וסקולריות ולימפטיות ביחידה לאנגיוגרפיה בהדסה עין כרם. לדבריו, כבר לאחר הבדיקות הראשונות הבין שמדובר במום מולד של כלי דם, שמעולם לא בא לידי ביטוי קודם לכן.

"איתי הגיע אלינו אחרי שעבר מומחים שונים שניסו לאתר את מקור הבעיה", הסביר ד"ר תמיר. "הבנתי כי מדובר למעשה במום מולד של כלי דם, שלאורך כל שנות חייו לא נראה לעין. במהלך השירות הצבאי, ובעיקר בעקבות הפעילות הפיזית המוגברת, המום התפרץ וקיבל אספקת דם משמעותית - מה שהוביל לעיוות קשה במראה ובתפקוד".

לדברי ד"ר תמיר, העומס הפיזי שעבר במסגרת השירות הקרבי בהחלט יכול להסביר את ההתפרצות החריגה. "הוא הגיע למצב די קיצוני. מעבר לנראות שהקשתה עליו מאוד, הוא נאלץ להתמודד גם עם דיבור שונה ודיקציה לא נוחה. זה שינוי שנחת עליו בפתאומיות ושינה את כל מה שהוא הכיר בעצמו".

לאחר האבחון הוחלט לבצע צנתור ייעודי תחת טשטוש. "מדובר בהליך שבילדים קטנים הייתי מבצע בהרדמה מלאה, אבל כאן התמודדתי עם לוחם, לא היה צורך להרדים אותו. במהלך הצנתור ביצעתי כניסה סלקטיבית לכלי הדם המזינים את המום עצמו, תוך כדי שאני משתמש בהדמיה דינאמית שסייעה לי לדעת בזמן אמת ובכל רגע היכן אני ממוקם מבחינת כלי הדם", הוא הסביר. "יש לכך חשיבות גבוהה כדי לוודא שאינני נמצא עם הכלים במקום לא מדויק וגם כדי למנוע נגיעה מיותרת בעצב או שריר בפנים ולהימנע ככל הניתן מנזק משני".

"ההטבה הופיעה די מהר", סיפר ד"ר תמיר. "מדובר בתהליך החלמה שלקח זמן, אבל בסופו הפה שלו חזר למצבו הקודם באופן מלא". לדברי האב, זמן קצר לאחר ההחלמה איתי כבר חזר ליחידה. "הוא סירב לשמוע על הקלות או ימי מחלה. כל מה שהוא רצה זה לחזור לצוות שלו ולפעילות המבצעית כמה שיותר מהר".