"הפילו אותי לרצפה, שמו לי רגל ודפקו לי את הראש לקרקע"

אתמול (ראשון), הגיע למרכז הרפואי בני ציון שבחיפה שלומי שבתאי, 45, המתמודד עם פוסט-טראומה בעקבות שירותו הצבאי. שבתאי, תושב הצפון תכנן לעבור לטיפול שיניים במקום.

"כבר הייתי שם הרבה מאוד פעמים", מספר שבתאי ל-mako בריאות. "אני עובר שם טיפולי שיניים בהרדמה מלאה בגלל שאני מתמודד עם חרדות מאוד קשות בזמן הטיפול ובבי"ח יש אנשי מקצוע שיודעים לעזור לי. כשבוע מראש אני צריך להכין את עצמי נפשית - להתמודד עם פחדים, לחצים והתקפים".

אלא שלטענתו, זמן קצר לאחר שהגיע למקום כשהוא מלווה באשתו ובכלב השירות שלו, התפתח עימות בינו לבין אנשי האבטחה. האירוע הסתיים באלימות, בפציעות ובביטול הטיפול הרפואי שאליו הגיע מלכתחילה.

"הצגתי בכניסה את תעודת הנכות שלי וקיבלתי אישור להיכנס", הוא מספר. אבל אז התבקש לעצור שוב על ידי מאבטח אחר. "הצגתי את התעודה פעם נוספת ואמרתי שזה לא מקובל שאני צריך להציג אותה שוב ושוב ושאני כבר מוכר במקום. בשלב הזה הגיע קב"ט עם מאבטחים נוספים. הוא צעק עליי ואמר שהוא בעל הבית במקום. בתוך שניות זה הפך לעימות. ניסיתי להבין מה קורה, אבל פתאום מצאתי את עצמי נדחף החוצה".

שבתאי טוען כי לא התנגד למאבטחים. "אני גולנצ'יק, אדם שיודע להגן על עצמו, אבל באותו היום הייתי בהשפעת תרופה שהרגיעה אותי, פחדתי מטיפול השיניים. לא הייתי במצב של לריב עם אף אחד. לא הרמתי יד ולא ניסיתי לפגוע. הייתי חלש, אפתי, ופשוט לא הצלחתי להבין מה קורה".

"אמרתי להם שאני בהתקף, אבל זה לא עצר אותם"

לדבריו, גם לאחר שהוצא אל מחוץ למבנה, האירוע לא הסתיים. "הפילו אותי לרצפה, שמו לי רגל ודפקו לי את הראש לקרקע. אמרתי להם שאני בהתקף, אבל זה לא עצר אותם. הדבר שהכי שבר אותי היה לשמוע את אשתי צועקת כשהמאבטחים התנפלו גם עליה בזמן שניסתה לעזור לי".

שבתאי אומר כי למרות האירוע, הוא אינו כועס על הצוות הרפואי שטיפל בו לאורך השנים. "הרופאים שם היו בהלם כשלא הגעתי לטיפול, הם ניסו להשיג אותי. אני מעריך את הצוות ובא לי לבכות כשאני חושב עליהם", הוא מספר. "אני רוצה לחזור לשם אבל עכשיו זה הרבה יותר מלחיץ. רק המחשבה להגיע שוב למקום שבו מסתובבים האנשים האלה קשה לי מאוד".

שבתאי, נשוי ואב לשלושה ילדים, שירת כלוחם בגולני. לדבריו, שורשי הפוסט-טראומה נטועים אצלו עוד מתקופת שירותו במוצב ריחן בדרום לבנון בשנת 2000. "זה היה מוצב מאוד קשוח, קראו לו 'מוצב המוות'. איבדנו שם חברים וספגנו לא מעט", הוא מספר. "אחר כך הגיעו עוד שנים של מילואים, מבצעים, עזה, יהודה ושומרון והר הבית עם אריאל שרון. הייתי חייל מילואים מצטיין, תמיד רציתי לעשות עוד ועוד. רק הרבה שנים אחר כך הבנתי שהדברים הקשים שחוויתי נשארו איתי".

לדבריו, הפוסט-טראומה התפרצה באופן משמעותי לפני כשש שנים. לפני כשלוש שנים קיבל את גוגן, כלב השירות שלו, הקרוי על שמו של הצייר פול גוגן. "הוא הסיבה שאני יוצא מהבית", אומר שבתאי. "הוא החזיר לי את החיים, גם הוא וגם אשתי. המעט שאני יוצא ועושה היום - זה בזכותם".

מהמרכז הרפואי בני ציון נמסר: "המרכז רואה חשיבות רבה במתן יחס מכבד, רגיש ומותאם לכלל המטופלים והמבקרים, ובפרט להלומי קרב, נכי צה"ל ונפגעי שירות הביטחון. מבדיקה ראשונית של האירוע עולה כי המבקר הגיע למתחם כשהוא מלווה בכלב. בהתאם לנהלי המרכז הרפואי, כניסת כלבים לשטח בית החולים אינה מותרת מטעמי היגיינה ובטיחות, למעט במקרים המוסדרים על פי דין ובכפוף להצגת האישורים הנדרשים.

"במהלך האירוע ביקשו המאבטחים לבצע בירור בנושא טרם הכניסה למתחם, אולם האירוע התפתח במהירות, ובלי שהושלם הבירור הנדרש ובלי שניתנה אפשרות לבחון באופן מלא את התעודה שהציג המבקר. המרכז הרפואי מצר על האירוע ומדגיש כי לא הייתה כל כוונה לפגוע בכבודו של המבקר כהלום קרב. הנושא נבדק על ידי הגורמים המוסמכים במטרה להפיק לקחים ולוודא כי גם בעת מצבים מורכבים נשמר האיזון בין רגישות והכלה לבין החובה לקיים את נהלי הביטחון והבטיחות החלים על כלל באי המרכז הרפואי.

"המרכז הרפואי בני ציון ימשיך לפעול ברוח של כבוד, הכלה ורגישות כלפי הלומי קרב ונפגעי שירות הביטחון, לצד שמירה על ביטחונם ורווחתם של כלל המטופלים, המבקרים והעובדים".