"לא שמענו מעולם על מקרים שבהם מישהו הורעל מבגד"

ממש כמו בשדה קוצים, כך התפשט הדוח המבהיל שפרסם באחרונה ארגון גרינפיס אודות כימיקלים מסוכנים בביגוד של רשת Shein - ועורר בהלה ציבורית. הדוח הציג שורה של ממצאים מדאיגים, ובו נטען כי בבגדים שנרכשו מהאתר נמצאו ריכוזים חריגים של כימיקלים מסוכנים, ובהם PFAS, פתלטים ומתכות כבדות - חלקם חרגו מהתקנים האירופיים. בארגון הזהירו כי חשיפה ממושכת לחומרים מסוג זה עלולה להיות קשורה לפגיעה הורמונלית, לבעיות במערכת החיסון ואף לסרטן. בתוך שעות הפך הדוח לשיחת היום ברשתות, יצר גל היסטריה רחב, והוביל צרכנים ברחבי העולם להכריז שהם נוטשים את שיין.

ניסינו לבדוק אם הממצאים המבהילים אכן מצדיקים את הפניקה. כדי להבין יותר, פנינו לפרופ’ מיגל גלטשטיין מאיכילוב, מהטוקסיקולוגים הבכירים בישראל, שמכיר היטב את מנגנוני ההרעלה ואת הגבול הדק בין איום ממשי לבין חשש ציבורי. הפרופ' קרא את הדוח - אך התקשה לראות בו בסיס מוצק לקביעות שהופיעו בו. לדבריו, כדי לקבוע אם אכן קיים חשש להרעלה בפועל, יש צורך בבדיקות בקרב בני אדם, ולא רק בניתוח כימי של הבגד. "אין שם דברים שמצדיקים בהלה ציבורית", הוא אומר. "לא שמענו מעולם על מקרים שבהם מישהו הורעל רק כי לבש בגד". לדבריו, גם אם באופן תיאורטי אדם עלול להיפגע מריכוז גבוה במיוחד של כימיקל בבגד, מדובר בתרחיש שנראה סביר הרבה יותר בסביבת ייצור מאשר אצל צרכנים. "בדרך כלל, מי שנפגע מכימיקלים מהסוג הזה הוא מי שעובד במפעלים, או נחשף למים מזוהמים".

פרופ’ גלטשטיין מציין כי אחת מנקודות החולשה המרכזיות של הדוח נובעת מהעדר בדיקות שאכן מוכיחות פגיעה ממשית. "כדי להגיד שיש הרעלה, צריך לבצע בדיקות דם ושתן. אני לא חושב שבאמת בדקו את זה אצל אנשים", הוא אומר. בנוסף, הוא מסביר שהכימיקלים שמופיעים בתעשיית הטקסטיל לרוב מגיעים מתנאי ייצור בעייתיים - מים מזוהמים, צבעים לא מבוקרים וחומרי גלם שאין עליהם פיקוח הדוק. "ברוב המצבים זה לא מכוון", הוא מדגיש. "זו תוצאה של סביבת ייצור שלא מפוקחת מספיק, לא משהו שנועד להגיע לצרכן".

ד"ר רוני פרבר, מומחה במדיניות ומנהל בסיעוד, מנהל מערך בריאות הציבור ב-Femi ומרצה בכיר בתחום בריאות הציבור, מוסיף כי "העובדה שיש כימיקלים בבגדים אינה בהכרח אומרת שכל מי שהיה פעם עם בגד מסוים יפתח סרטן". הוא מסביר כי ליתר בטחון, מומלץ לנקוט מספר צעדים שיאפשרו להפחית את הסיכון הכללי, אם אכן קיים חשש: "תמיד כדאי לכבס בגדים חדשים לפני הלבישה, זה עשוי להפחית כמויות של כימיקלים שעלולים לשתף עם העור, יש להעדיף בדים טבעיים כמו כותנה או פשתן במקום בדים סינתטיים. כמו כן, רצוי לבחור במותגים/ספקים בעלי שקיפות - כאלה שמיידעים על שימוש או אי-שימוש ב־PFAS וחומרים מסוכנים, או שלא משתמשים בהם כלל".

"למעט חשיפה לאסבסט, בכל שאר המקרים כשמישהו חולה בסרטן, אין שום דרך לדעת אם הגידול נגרם מחשיפה למזהמים מפלסטיק או מתזונה לא בריאה או מחשיפה למזהמים באוויר או לחשיפה לרעלים מבגדים"

ארגון גרינפיס: "בשנת 2022, גרינפיס מצא כימיקלים מסוכנים מעל המגבלות החוקיות של האיחוד האירופי (REACH) במוצרי ענקית האופנה האולטרה מהירה ״שיאין״ שנבדקו. ענקית האופנה האולטרה מהירה הסינית הכירה בממצאים של גרינפיס ובזיהום הכימיקלים שנחשף ולקחה על עצמה התחייבות לשפר באופן משמעותי את ניהול הכימיקלים שלה. כדי לבדוק אם הבטחות אלה מתקיימות, גרינפיס ביצעה בדיקה חוזרת של מוצרי שיאין ב-2025, אותה בדיקה שהתפרסמה השבוע בארץ ובעולם. הבדיקה נערכה במכון לאיכות הסביבה 'Bremer Umweltinstitut', חברה גרמנית עצמאית ומוסמכת על פי תקנים בין-לאומיים, המתמחה בניתוח מזהמים. המעבדה לא בדקה כל פריט עבור כל כימיקל אפשרי, אלא התמקדה בכימיקלים מסוימים בהתאם לחומר שממנו עשוי הפריט.

"התוצאות שהתקבלו הן מדאיגות, אך לא מפתיעות: 18 מתוך 56 מוצרים (32%) חרגו ממגבלות REACH של האיחוד האירופי. מבין כל הפריטים שהוזמנו מ״שיין״, המוצר שנמדדו בו החריגות הגבוהות ביותר הוא הז'קט שנשלח מישראל. REACH היא רגולציית הכימיקלים המרכזית של האיחוד האירופי. התקנה, שנכנסה לתוקף ב-2007, נועדה להגן טוב יותר על בריאות האדם ועל הסביבה מפני כימיקלים מסוכנים במוצרים ובפרט בבגדים. רגולוציה זו קיימת בארצות רבות אך לא בישראל שגם בדרכה לאמץ אותה, אך המנגנון ליישומה תקוע. פער זה מותיר אותנו עם פערים רגולטוריים ופערי ידע משמעותיים לגבי הכימיקלים במוצרים המגיעים לישראל והשפעתם על הבריאות והסביבה.

"חשוב להדגיש, חשיפה לאותם כימיקלים דרך בגדים למשל לא גורמת להרעלה אקוטית אבל חשיפה כרונית לחומרים שחלק מהם מסרטנים וודאיים, וחלק גורמים למגוון מחלות אחרות היא מסוכנת. ישנם מקרים רבים ועשרות אף מאות או אלפי מחקרים המוכיחים שלכימיקלים הנמצאים בטקסטיל יש השפעות בריאותיות הן על עובדים והן על הצרכנים. ילדים נמצאים בסיכון גבוה כצרכנים מחשיפה לכימיקלים מסוכנים כמו פתלטים, PFAS או מתכות כבדות בבגדים. החשיפה מתרחשת בעיקר באמצעות מגע עם העור (במיוחד בהזעה) או כשהם מכניסים בגדים לפיהם. עובדים במפעלי אופנה מהירה חשופים לעתים קרובות לכימיקלים מסוכנים כמו צבעים, ממסים וחומרי גמר, עקב ציוד מגן לא הולם או לא קיים. לא בכדי כימיקלים אלו נתונים לפיקוח ורגולציה ברחבי העולם.

"למעט חשיפה לאסבסט, בכל שאר המקרים כשמישהו חולה בסרטן, אין שום דרך לדעת אם הגידול נגרם מחשיפה למזהמים מפלסטיק או מתזונה לא בריאה או מחשיפה למזהמים באוויר או לחשיפה לרעלים מבגדים. פשוט אי אפשר לדעת כי כל אלו (והרבה נוספים) גורמים למגוון מחלות. באופן כללי אופנה מהירה, שכוללת גם מותגים ישראלים, מבוססת על ייצור יתר, הרס סביבתי וניצול חברתי. בגדים מיוצרים לרוב בדרום הגלובלי בתנאי עבודה ירודים, לעתים קרובות תוך שימוש נרחב בכימיקלים. מכיוון שמטרת הייצור העיקרית היא מחיר זול, היצרנים משתמשים בעיקר בפוליאסטר (סיבי פלסטיק), למעשה 15% מכלל ייצור הפלסטיק בעולם נועד להכנת בדים סינתטים וחומרים לתעשיית האופנה, והאיכות בדרך כלל ירודה ביותר. בעת קניית בגדים חדשים יש להתמקד באיכות, אריכות ימים ואחריות – כלפי אנשים וכלפי הסביבה. חומרים איכותיים הם כאלו שיעשו שימוש בבדים עמידים ואקולוגיים כמו כותנה, פשתן וצמר".