בן 24 הורדם והונשם לאחר שפיתח תגובה נדירה לתרופה: "נתנו לו 10% לחיות"
הצעיר הגיע למוקד בשל אודם בעיניים ותחושה כללית רעה, אולם בתוך שעות מצבו הידרדר במהירות, עורו החל להתקלף והוא פיתח שלפוחיות ופצעים קשים בפה. במשך 46 ימים הוא היה מאושפז במרכז הרפואי לגליל בנהריה. "אמרו לנו להכין את עצמנו, שהוא לא ישרוד", אומר אביו. הרופא: "מדובר באחת מתגובות הלוואי התרופתיות הקשות והנדירות ביותר ברפואה. הגוף נכנס לסערה דלקתית קיצונית"
כאמל איברהים, צעיר בן 24 מהצפון, הגיע לאחרונה למרכז הרפואי לגליל בנהריה כשהוא סובל מתגובה נדירה ומסכנת חיים לתרופה. בתוך ימים ספורים מצבו הידרדר במהירות, והוא הורדם והונשם בטיפול נמרץ, שם נאבק על חייו במשך שבועות ארוכים.
"זה התחיל מאודם בעיניים ותחושה כללית רעה", משחזר אביו, טארק איברהים. "לקחנו אותו למוקד, ובהתחלה חשבו שמדובר במחלת חום או אלרגיה ונתנו לו טיפול שכלל טיפות עיניים, כדורים לאלרגיה, משככי כאבים ואנטיביוטיקה. למחרת הוא עדיין לא הרגיש טוב, אבל חשבנו שזה יעבור".
לדבריו, בתוך שעות ספורות לאחר מכן מצבו הידרדר במהירות, והם מיהרו לגשת למרכז הרפואי לגליל בנהריה. "הוא נכנס על הרגליים, אבל עם חום, אודם ופריחה. בשלב הזה חשבו שזה משהו מידבק ושמו אותו בחדר נפרד. ואז הכול התהפך".
בהמשך אובחנה אצל כאמל תסמונת Toxic Epidermal Necrolysis (TEN) - מחלה עורית נדירה ומסכנת חיים, שבה הגוף מגיב באופן קיצוני לתרופה שנלקחה בשבועות שקדמו להתפרצות. "פתאום שמו לו צינור והתחילו להנשים אותו", מספר האב. "הבנו שמדובר במשהו הרבה יותר חמור".
במשך 26 ימים כאמל אושפז בטיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם, ובהמשך עבר תקופת אשפוז נוספת של כ-20 ימים במחלקה פנימית. "נתנו לו 10 אחוז סיכוי לחיות", מספר האב. "בשבוע הראשון אמרו לנו להכין את עצמנו - שהוא לא ישרוד. היה לו חום, בעיה בכליות, בכבד. זו תקופה שאני לא מאחל לאף אחד".
עוד הוא מוסיף: "לא זזנו מהמיטה שלו. כל המשפחה. לא ידענו איך זה ייגמר. כנכנסנו לביקור וראינו שהוא מתעורר, זו הייתה שמחת חיים". לדבריו, כאמל היה אמור להתגייס למילואים זמן קצר לאחר האירוע: "שבוע אחרי שהתעורר הוא כבר היה אמור לקבל צו 8, אבל דיברנו עם הגדוד ועדכנו על מצבו".
התופעה המסוכנת
פרופ' חלף כרידין, מנהל יחידת העור במרכז הרפואי לגליל, מסביר מה גורם למצב המסוכן והנדיר. "מדובר בתופעה שמתפתחת בדרך כלל בין שבוע לשלושה שבועות לאחר החשיפה לתרופה. כשכאמל הגיע למוקד הוא כבר חווה סימפטומים הראשונים של המחלה".
לדבריו, בתחילה הופיעה פריחה לא ספציפית שלוותה בחום ובאודם בעיניים, אך התמונה הקלינית החמירה במהירות. "בתוך זמן קצר החלו להופיע שלפוחיות וקילוף נרחב של עור שניזוק - בדומה למה שקורה לגוף בעת כווייה קשה. במקביל, התפתחו כיבים קשים בריריות הפה, העיניים, האף והלוע. בשלב מסוים זיהינו גם בצקת בדרכי הנשימה והבנו שהסכנה לחייו מיידית. הוא הורדם, הונשם והועבר לטיפול נמרץ".
הד"ר מוסיף כי "השילוב של חום, פריחה מפושטת, פגיעה בריריות וקילוף עור העלה מיד חשד לתסמונת הזו. ביופסיית עור שנלקחה עוד במיון אישרה את האבחנה".
פרופ' כרידין מדגיש כי מדובר באחת מתגובות הלוואי התרופתיות הקשות והנדירות ביותר ברפואה: "במצב כזה הגוף נכנס לסערה דלקתית קיצונית, והמטופל מוצא את עצמו נאבק על חייו. שיעורי התמותה במצבים כאלה יכולים להגיע לכ-30 אחוז".
כאמל טופל באמצעות סטרואידים דרך הווריד ובשלוש תרופות אימונומודולטוריות. "אלו תרופות שמטרתן לרסן את מערכת החיסון ולעצור את התגובה הדלקתית הסוערת שהתפתחה בגופו", מסביר פרופ' כרידין.
"כיום מצבו של כאמל יציב", מסכם אביו. "הוא עדיין מתמודד עם ההשלכות, כולל יובש בעיניים וחולשה בגוף, אבל הוא בסדר וממשיך להשתקם".