בעקבות חשד לחולים שהגיעו מקונגו: עד כמה אבולה באמת מידבקת?

משרד הבריאות עדכן אתמול (ראשון) על מקרה של חשוד נוסף לאבולה בישראל, לאחר שאדם ששב מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו פיתח חום, כאב ראש ושלשולים. בכך עלה לשניים מספר המקרים החשודים שנבדקים בימים אלה. שני החשודים שהו בקונגו, חזרו לישראל ולאחר מכן החלו לפתח תסמינים שעוררו חשד למחלה.

כעת נשאלת השאלה אם חולה אבולה עלול להדביק נוסעים במטוס, בני משפחה או אנשים ששהו לצדו? מומחים מסבירים כי החשש קיים, אך הוא אינו דומה לתסריטים הקיצוניים שמוכרים לנו ממגפות נשימתיות.

פרופ' יעל פארן, מומחית למחלות זיהומיות ומנהלת היחידה למחלות זיהומיות באיכילוב, מסבירה כי "ההדבקה מתרחשת בעת מגע עם הפרשות של החולה - רוק, קיא, צואה, דם ונוזלי גוף נוספים. "המחלה אינה מועברת באמצעות האוויר", היא מדגישה.

לדבריה, היא מתבטאת בשלושה שלבים. "השלב 'היבש' בהתחלה, מתבטא בחום, חולשה, כאבי ראש ותחושה כללית רעה. לאחר כמה ימים מתרחש השלב הרטוב, שבו מתחילים לסבול משלשולים והקאות בלתי פוסקות". פרופ' פארן מסבירה כי ככל שהמחלה מתקדמת ומופיעות יותר הפרשות, כך גם גדל פוטנציאל ההדבקה. השלב השלישי, לדבריה, מכונה "השלב המאוחר,, שבו החולה עלול להגיע לקריסת מערכות. עם זאת, הפרופ' מסייגת ומציינת כי לא כל החולים מגיעים לשלב הזה.

פרופ' פארן מציינת כי מדד ההדבקה (R0) של אבולה מוערך בכ-1.5 עד 2.5 נדבקים לכל חולה. לשם השוואה, בקורונה הוערך המדד בכ-2.5 עד 3, בעוד שבחצבת הוא מגיע לכ-14. לדבריה, מדובר בנתון שממחיש כי אבולה אינה נמנית עם המחלות המידבקות ביותר, בעיקר משום שהיא אינה מועברת באוויר. "למעשה, משך השהייה ליד החולה כשלעצמו הוא אינו המדד העיקרי. מה שחשוב הוא אם הייתה חשיפה להפרשותיו", היא מסבירה. "באופן כללי, ככל שנמצאים קרוב לאדם חולה, כך עולה הסיכוי למגע כזה".

עוד היא מציינת כי לבתי החולים קיימים נהלים ברורים לטיפול במקרים מסוג זה. "כל מטופל שמגיע עם חום לאחר שהות במדינה שבה קיימת תחלואת אבולה אמור להיות מזוהה כבר בשלב הטריאז". לדבריה, באיכילוב, למשל, מטופל כזה מקבל מסכה ואינו מצטרף לחדר ההמתנה הרגיל. "הוא ממתין באזור נפרד ורופא ממוגן יוצא לבדוק אותו. כל הפרוטוקול נועד למנוע חשיפה של מטופלים ואנשי צוות".

"קשה לראות תרחיש שבו אדם אחד מדביק מטוס שלם"

פרופ' סיריל כהן, ראש המעבדה לאימונותרפיה ודיקן הפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר-אילן, מסביר כי גם אם אחד החשודים אכן חולה באבולה, זה לא אומר שכל מי שהיה בסביבתו נמצא בסיכון להדבקה. "אם אדם כבר פיתח חום ותסמינים, הוא אכן מדביק, אבל השאלה היא מה היה אופי המגע עם האנשים שסביבו", הוא אומר. "קשה לראות תרחיש שבו אדם אחד מדביק מטוס שלם. מנגד, אם היו אנשים שנחשפו להפרשות שלו או שהיו במגע קרוב מאוד עמו כמו העברה ושיתוף של נוזלים או הפרשות, זה כבר משהו שמעורר חשש ושצריך לבדוק".

לדבריו, זו בדיוק הסיבה שמשרד הבריאות מבצע חקירה אפידמיולוגית ומנסה למפות את המקומות שבהם שהו החשודים ואת האנשים שבאו עמם במגע. "לא כל מי שהיה באותו מקום מוגדר בהכרח כחשוף", הוא אומר.

"כדי שתתרחש הדבקה נדרש מגע ישיר עם נוזל גוף של אדם חולה, והנוזל צריך להגיע לריריות - בפה, באף או בעיניים - או לפצע פתוח בעור״

פרופ׳ כהן מדגיש כי אבולה אינה מועברת באוויר כמו קורונה, שפעת או חצבת. ״המחלה לא עוברת מעצם הישיבה ליד אדם באוטובוס או במטוס”, הוא מסביר. לדבריו, ההדבקה מתרחשת במגע ישיר עם נוזלי גוף של אדם שכבר חולה - ובהם דם, קיא, שלשול, שתן, רוק, זיעה או זרע - או באמצעות חפצים שזוהמו בנוזלים אלה.

מצבים העלולים להוביל להדבקה כוללים, לפי הסבר הפרופ', טיפול בחולה ללא אמצעי מיגון, ניקוי קיא או שלשול, החלפת בגדים או מצעים מזוהמים, שימוש משותף בכלי אוכל ושתייה, נשיקה עם אדם חולה או מגע בגופתו של אדם שנפטר מהמחלה. מנגד, מעבר ליד אדם ברחוב, ישיבה לצדו ללא מגע ישיר או שהייה באותו חדר ללא חשיפה לנוזלי גוף אינם נחשבים בדרך כלל למצבי הדבקה.

פרופ׳ כהן מחדד את עניין ההדבקה באמצעות זיעה. לדבריו, היא אומנם יכולה להכיל את הנגיף, אך אבולה "אינה ‘קופצת’ מאדם לאדם רק משום שמישהו הזיע לידנו”, הוא אומר. ״כדי שתתרחש הדבקה נדרש מגע ישיר עם נוזל גוף של אדם חולה, והנוזל צריך להגיע לריריות - בפה, באף או בעיניים - או לפצע פתוח בעור״.

פרופ' כהן מדגיש כי שני המקרים בישראל מוגדרים בשלב זה חשודים בלבד. "חום, כאב ראש ושלשולים הם תסמינים שיכולים להתאים לאבולה, אבל גם למחלות זיהומיות רבות אחרות. סטטיסטית, סביר יותר שמדובר במשהו אחר, ולכן חשוב להמתין לתוצאות הבדיקות לפני שמסיקים מסקנות".