"חלק נרחב מהלב היה בסכנה": הרופאים ביצעו צנתור בסדר לקוי - המטופל נותר עם נזק מוחי קשה

ע' בן 72 מהגליל, הגיע למרכז הרפואי לגליל נהריה לאחר שסבל מכאבי חזה במשך יומיים. בבדיקות שביצע אובחן אוטם חריף בשריר הלב - והוא אושפז ביחידה לטיפול נמרץ לב לצורך צנתור דחוף. בתביעת רשלנות רפואית שהגיש עו"ד רן שפירא בשמו נגד המרכז הרפואי מתוארת שרשרת שגיאות חמודה שהובילה, לכאורה, לפגיעתו הקשה.

לדברי עו"ד רן שפירא, הצנתור שבוצע ביום שלמחרת הראה כי העורק הכלילי הימני של ע' חסום לחלוטין בחסימה כרונית, בעוד שהעורק היורד הקדמי (עורק מרכזי באספקת הדם ללב) עבר היצרות בכ-90 אחוזים.

ד"ר יואל אוביל, מומחה לניתוחי לב וחזה, שחוות דעתו צורפה לתביעה, קבע כי במצב כזה כ-70 אחוזים ממסת השריר של חדר שמאל נמצאים בסכנה. לדבריו, בסיטואציה שכזו הספרות הרפואית מחייבת לפתוח תחילה את העורק היורד הקדמי, פעולה שהייתה משפרת את אספקת הדם גם לאזור הקדמי של הלב וגם, באמצעות זרימה עוקפת, הייתה מספקת חמצן גם לאזור התחתון של הלב שכבר נפגע.

המצנתרים פעלו בסדר הפוך

אלא שעל פי הנטען בתביעה, המצנתרים בבית החולים בחרו לפעול דווקא בכיוון ההפוך, וניסו שוב ושוב לפתוח את העורק הכלילי הימני, אף שלפי הנטען, מדובר בחסימה כרונית שסיכויי פתיחתה נמוכים באופן משמעותי. לפי המתואר בתביעה, ניסיונות אלה כשלו, והעורק היורד הקדמי הוזנח ונותר חסום.

עוד נטען כי לאחר שהצנתור כשל מצבו של ע' הידרדר במהירות: הוא פיתח בצקת ריאות והפרעות קצב מסכנות חיים, נזקק להנשמה ובשל פגיעה בתפקוד הכליות - בהמשך נזקק גם לדיאליזה.

לדברי ד"ר אוביל, בשלב זה היה מדובר במצב המחייב פעולה דחופה. "שריר הלב המשיך לסבול ממחסור באספקת דם, מחזור הדם היה בלתי יציב וחלק נרחב מהלב היה נתון בסכנה". בחוות הדעת טען המומחה כי לפי הנחיות איגוד הלב האמריקאי, במצב כזה לא נותר מקום רב לשיקול דעת לרופאים. "יש לבצע ניתוח מעקפים בדחיפות, ובמקביל להיעזר בבלון תוך-ותיני - אמצעי המוחדר לעורק ומסייע זמנית ללב להזרים דם ולהפחית ממנו את העומס עד לביצוע הניתוח".

אולם, לפי הנטען, הניתוח לא בוצע. יתרה מכך, כאשר תוכננה העברתו של ע' לניתוח בבית חולים אחר, נרשם כי ההעברה נדחתה "בשל עליית חום". ד"ר אוביל הוסיף בחוות דעתו כי עליית חום אינה מצדיקה דחיית ניתוח מציל חיים, וכי גם החלטה כזו אינה תואמת טיפול רפואי סביר.

לדבריו, אילו ע' היה מחובר לבלון תוך-ותיני ומועבר לניתוח בתוך שעתיים עד שלוש, ניתן היה בסבירות גבוהה מאוד למנוע את המשך הידרדרותו.

לטענת עו"ד שפירא, מצבו של ע' המשיך להחמיר עד שלקה בדום לב ונזקק להחייאה. "לאחר שהופסקו חומרי ההרדמה הוא לא שב להכרה מלאה, ובבדיקות נמצא כי נגרם לו נזק מוחי קשה בעקבות מחסור בחמצן, לצד חולשה קשה בפלג גופו השמאלי ופגיעה קוגניטיבית".

ימים ספורים לאחר מכן הועבר ע' לשיבא. שם, על פי התביעה, בוצעה הפעולה שלטענת המומחה הייתה צריכה להתבצע מלכתחילה: בצנתור שנערך שם נפתח העורק היורד הקדמי באמצעות תומכן, בהצלחה מלאה.

הנזק כבר היה בלתי הפיך

אך לפי הטענות המועלות בתביעה, הטיפול הנכון שבוצע בשיבא – ניתן באיחור של כשלושה שבועות, לאחר שהנזק המוחי כבר הפך לבלתי הפיך.

לתביעה צורפה גם חוות דעת נוירולוגית של ד"ר סרחיו ראובן אייכנבאום, ולטענתו ע' סובל מחולשה קשה בפלג הגוף השמאלי, מפגיעה קוגניטיבית קשה ומפגיעה משמעותית בזיכרון. לדבריו, הוא הפך לסיעודי, מרותק למיטתו ותלוי לחלוטין בזולת בביצוע פעולות שגרתיות. נכותו הרפואית המשוקללת הוערכה בכ-89 אחוזים.

לדברי עו"ד רן שפירא, "ההוכחה הטובה ביותר לרשלנות נמצאת בתיק הרפואי עצמו. אותה פעולה שהמומחה קבע שהייתה חייבת להתבצע בנהריה בוצעה בשיבא כשלושה שבועות מאוחר יותר - ובהצלחה מלאה. אלא שבינתיים עבר מרשי דום לב, החייאה ונזק מוחי בלתי הפיך. מאדם עצמאי לחלוטין הוא הפך לסיעודי ותלוי בזולת".

בתביעה מבקש עו"ד שפירא לחייב את המרכז הרפואי לגליל נהריה ואת משרד הבריאות לפצות את ע' בסכום שלא יפחת מ-2.5 מיליון שקלים. טרם הוגש כתב הגנה.

המרכז הרפואי לגליל: "עם קבלת כתב התביעה בית החולים ילמד אותה וישיב לתביעה באמצעות הכלים המשפטיים הנהוגים ולא באמצעות כלי התקשורת".