"אסור פסטה, אסור קטשופ": הטרנדים שמעודדים הפרעות אכילה בקרב בני נוער

"אני בחיטוב", "אסור לי פחמימות", "אני חייב להגיע ל-20 אלף צעדים": אנשי מקצוע בתחום הפרעות האכילה מזהירים לאחרונה מתופעה חדשה שצוברת תאוצה ברשתות החברתיות ובבתי הספר - בני נוער שמפתחים אובססיה ל"אוכל בריא", חלבון, צעדים ולמשמעת תזונתית נוקשה.

שיראל תירוש, תזונאית קלינית ומומחית להפרעות אכילה במחוז הדרום של מכבי שירותי בריאות, מציינת כי אחד הדברים המדאיגים ביותר הוא הוצאת מזונות רבים מהתפריט. "פתאום אסור להם פסטה, תפוחי אדמה, קטשופ. אם אוכלים - אז רק חזה עוף ואורז. הם מתחילים לספור גרמים של חלבון, לשקול את האוכל ולהפוך את האכילה למשהו מאוד נוקשה. זו ממש אובססיה וזה מסוכן".

היא מסבירה כי בני הנוער נוטים לפרש לעתים את המונח בריאות לקוד לשליטה, פחד או לאכילה קיצונית. "קיצוניות היא אף פעם לא דבר רצוי", היא אומרת. "לא ילדים שרק אוכלים חטיפים וממתקים בכמות מוגזמת - אבל גם לא ילדים שמתחילים לפחד מפחמימות או כאלה שמורידים קבוצות מזון שלמות מהתפריט".

לדבריה, בני נוער רבים מושפעים מטרנדים קיצוניים שרצים ברשתות החברתיות. "השיח היום הוא מאוד 'שחור או לבן'. יש מזונות שהם 'אסורים' ויש כאלה שהם כביכול 'נקיים'. זה גורם לבני הנוער לחשוב כל הזמן אם אוכל הוא 'בסדר' או 'לא בסדר', במקום לפתח מערכת יחסים תקינה עם אוכל".

אצל בנים, היא מציינת, ההפרעה עשויה להתבטא באופן שונה. "רואים אצלם את התבטאויות כמו 'אני צריך לעבוד קשה בשביל מסת שריר', 'חיטוב', 'חלבון חלבון חלבון'. זה פחות נראה כמו הדימוי הקלאסי של הפרעת אכילה, ויותר כמו מרדף אחרי גוף מסוים".

השימוש המוגבר בתוספי מזון לא מפוקחים

תירוש מזהירה גם מהשימוש ההולך וגובר בתוספים שמוזמנים מחו"ל. "הרבה נערים, בעיקר בנים, מזמינים אבקות, כדורים, חטיפי חלבון ומשקאות אנרגיה בלי להבין בכלל מה יש בפנים. לא כל בני הנוער הם ספורטאים שצריכים תוספות מזון. הרבה מהמוצרים האלה לא מפוקחים, לפעמים אין להם אישור של משרד הבריאות, ולא באמת יודעים מה הם מכילים".

לדבריה, חלק מהנערים גם משתמשים בתוספי מזון בלי להבין את ההשלכות האפשריות. "יש כאלה שלוקחים כמויות גדולות של מגנזיום כי זה עלול לגרום לשלשולים. הם מנסים לשלוט במשקל ככה, אבל זה כבר מסוכן". היא מדגישה כי דווקא בגיל ההתבגרות הגוף זקוק לתזונה מגוונת ומלאה. "ילדים ובני נוער נמצאים עדיין בתהליך גדילה. הם צריכים פחמימות, שומנים, חלבונים, ויטמינים ומינרלים. כשילד מתחיל לפחד ממזון או להיכנס לקיצוניות סביב אוכל - זה דגל אדום".

כשילד חי סביב שקילת אוכל, ספירת קלוריות, פחד ממזונות מסוימים או עיסוק אובססיבי בנראות - זה משהו שצריך לשים לב אליו"

שיראל תירוש

לדבריה, אצל בנים ההתנהגויות האלו לעתים קרובות מוסוות תחת שיח של כושר, חיטוב ואימונים. "זה נראה כביכול סביר או אפילו בריא, ולכן לפעמים מפספסים את זה. אבל כשילד חי סביב שקילת אוכל, ספירת קלוריות, פחד ממזונות מסוימים או עיסוק אובססיבי בנראות - זה משהו שצריך לשים לב אליו".

עוד תופעה שמטרידה אותה היא האובססיה לספירת צעדים ותנועה בלתי פוסקת. "יש מספרי קסם כמו 8,000 או 10,000 צעדים שקשורים להמלצות הבריאות הכלליות, אבל יש בני נוער שלוקחים את זה צעד אחד קדימה - בכל מובן. לאחרונה הגיעו למרפאה ילדות שעשו 20,000 ואפילו 25,000 צעדים. במקרה קיצוני במיוחד, הייתה מטופלת שהגיעה ל-90 אלף צעדים ביום במשך חודשים. היא הייתה בתת-משקל קיצוני, שהתבטא גם באנורקסיה וב-OCD קשה. לצערנו, היא נפטרה".

הרגל מסוכן באיצטלה של בריאות

תירוש מדגישה כי לא תמיד קל לזהות את הבעיה בזמן. "הרבה פעמים זה עטוף בשפה של בריאות, כושר ומשמעת, אבל מאחורי ההתנהגות הזאת עלולה להסתתר חרדה, פחד מאוכל ופגיעה ממשית בגוף ובנפש". היא מוסיפה כי כשאכילה הופכת לנוקשה ואובססיבית, היא עלולה לפגוע לא רק בבריאות הפיזית אלא גם במצב הרוח, בחיים החברתיים וביכולת ליהנות מאוכל בצורה טבעית".

היא מבהירה כי לא כל דיאטה היא הפרעת אכילה, אבל הרבה מהפרעות האכילה מתחילות מדיאטה שיצאה משליטה, בייחוד בגיל ההתבגרות.

"הורים מכירים את הילדים שלהם. אם ילד מתחיל להימנע מאכילה משפחתית, לא רוצה לקחת אוכל לבית הספר, מדבר בצורה נוקשה על אוכל או אומר 'אני אוכל רק בריא' - זו בהחלט נורה אדומה".