סניטרים משתפים: "פשוט עמדתי שם, עם ראש למטה, הצדעתי וביקשתי ממנו סליחה"

מאז פרצה המלחמה ב-7.10 עובדי מערכת הבריאות עובדים במרץ מסביב לשעון בבתי החולים ברחבי הארץ. לרגל חגי תשרי הקרבים, בחרנו להתמקד בעובדים הפועלים מחוץ לאורות הזרקורים - אלה שהחולים פשוט לא יכולים בלעדיהם - העובדים הסניטריים. בשיחה עם mako בריאות הם משתפים על הסיפורים המרגשים שעברו, על החולים שליוו ועל הרגעים שלא ישכחו.

"הבנתי שהיא במצוקה נשימתית"

ליאור מלייב, מוביל שירות במרכז הרפואי שיבא: "לפני כמה חודשים קיבלתי קריאה שגרתית להעביר מטופלת בשנות ה-60 לחייה מהמיון למחלקת פנימית ט'. הכל היה נראה תקין בתחילה, המטופלת הייתה מחוברת לבלון חמצן ויצאנו לדרך. במהלך ההעברה הבחנתי שמשהו אינו כשורה, היא התקשתה לנשום והייתה באי-שקט. מיד עצרתי, בדקתי את זרימת החמצן, והבנתי שהיא במצוקה נשימתית.

"הרמתי את ראש המיטה כדי להפחית את הלחץ על הריאות ולהקל על הנשימה שלה והאצתי למחלקה, שם עדכנתי את הצוות על המקרה. הם הגיעו במהירות לטפל בה, ואמרו לי שהצלתי את חייה. אם לא הייתי ערני, זה היה עלול להסתיים אחרת. בזכות ההכשרות שאנחנו עוברים, קורסי החייאה והדרכות, ידעתי לזהות את המצב ולפעול בהתאם. בסופו של דבר, חשוב להבין שהמטופל מרגיש את הגוף שלו וצריך להקשיב לו, לא רק לפי הנתונים או ההיגיון הרפואי, אלא גם דרך רגישות ואמפתיה. יום למחרת התעדכנתי על מצבה, ולשמחתי נאמר לי שהיא בסדר".

"לפתע ראיתי שליח שנכנס בשער - והתמוטט"

יגאל קופרמן משנע בבילינסון בקבוצת כללית כבר 35 שנה: "יצאתי להפסקה צהריים קצרה עם שלושה משנעים נוספים בחצר בית החולים, ואז לפתע ראיתי שליח שנכנס בשער של בילינסון - והתמוטט. מיהרנו אליו, ראיתי שבית החזה שלו לא עולה ויורד ומיד הבנתי שהוא עובר אירוע לבבי. כמשנע אני עובר הכשרות החייאה באופן קבוע ומיד נתתי לו מכה חזקה בבית החזה והתחלתי לעשות לו עיסוי לב כדי לנסות להחזיר את הדופק.

"שלושת המשענים הצטרפו וגם רופא שהיה בדרכו הביתה הגיע לעזור. השליח פקח את העיניים וצוות החייאה שהגיע לאירוע המשיך את התהליך. העלינו אותו אותו למכון הצנתורים באופן דחוף, ואחרי כמה ביקרתי אותו במחלקת טיפול נמרץ לב ולשמחתי ראיתי שהוא מתאושש וחוזר לעצמו. יש לי ולצוות תחושת גאווה מאוד חזקה שהצלחנו להציל את חייו. לחשוב שאם האירוע היה מתרחש עשר דקות קודם כשהוא היה בנהיגה - האירוע היה מסתיים אחרת לגמרי".

"הרופאים נאלצו לקבוע את מותו"

מאור לוי, עובד במחלקת השינוע בבית החולים רמב"ם: "לצערנו נקלענו למלחמה עם המון חללים, כמו המקרה שבו הכטב"ם שהתפוצץ בבסיס צבאי באזור חדרה. זה היה בשעות הערב, אני סיימתי משמרת בוקר ומובן שישר הוקפצתי. אחרי רגעים של דממה התחלנו לתפעל את האירוע לפי אחראי חדר הלם. כל אחד שובץ לפצוע אחר. כשהחייל הפצוע הגיע, אני הוצמדתי אליו, עשינו ריצות הלוך ושוב בין חדר ההלם לכיוון חדר C.T ואחרי המון המון ניסיונות הרופאים נאלצו לקבוע את מותו. פשוט עמדתי שם סמוך אליו, עם ראש למטה, הצדעתי וביקשתי ממנו סליחה".

"השבת עמדה להיכנס וידעתי שלמשפחה חשוב להביא אותה לקבורה כמה שיותר מהר"

סמי שקיראת הוא אולי העובד הכי ותיק בהדסה, או לפחות בין הוותיקים ביותר. כבר 43 שנים הוא פועל למען המטופלים במסירות, תחילה עבד כסניטר בחדר הניתוח וכיום כבר למעלה משני עשורים הוא עובד מחלקת עובדי הבית, האחראי על מובילי החולים במיטותיהם מהמיון אל המחלקות והבדיקות בזמן האשפוז.

"זה היה במשמרת ביום שישי, כבר לקראת שבת, כשלפתע התקבלה קריאה דחופה. הודיעו לי שנפטרה ילדה שטופלה ביחידה לטיפול נמרץ ילדים. היא הייתה חולה מורכבת מאוד וסבלה ממומים מולדים. השבת עמדה להיכנס וידעתי שלמשפחה חשוב להביא אותה לקבורה כמה שיותר מהר. כך, בשעה הקשה שלהם, התגייסתי ביחד עם אחות מהיחידה לטיפול נמרץ ילדים כדי לעזור להם בכל מה שצריך, לקדם את התהליך ולוודא שלא יהיה עיכוב. עשינו את העבודה שלנו באמת מתוך תחושת שליחות - את הרישומים, הנהלים הנדרשים ואת כל מה שהיה נחוץ. כל הזמן בראש הדהד לי הצורך של המשפחה להיות עטופה ולקבל טיפול בדרך הכי אנושית שאפשר - מבחינתי בשביל זה אני פה".

"בתפקיד שלי ישנם הרבה רגעים מאתגרים ולא פשוטים, אך מנגד - יש גם רגעים מספקים מאוד, כמו הקשר לחולים לאורך שנים, כאלה שמגיעים להגיד לי שלום וזוכרים אותי גם שנים אחר כך. עבודה עם אנשים היא בלב שלי וכל מטופל הוא עולם שראוי לתמיכה הכי טובה שאפשר לתת".