הפרמדיק שניהל את זירת ההרס בערד: "הורים יצאו עם ילדים פצועים על הידיים"

זירת ההרס בערד אמש (שבת) הייתה מהקשות שנראו מתחילת מלחמת "שאגת הארי" - בניינים קורסים, שרפות, צינורות מים מתפוצצים וכאוס בשטח. בתוך דקות הגיעו כוחות ההצלה לפנות עשרות פצועים - חלקם דיממו, חלקם נישאו על ידי בני משפחה.

הפרמדיק אלעד פס היה מהראשונים להגיע לזירה. בשיחה הוא מתאר ל-mako בריאות את החוויה הקשה. "היינו בתחנה שלנו הממוקמת כ-400 מטר ממקום הנפילה. התחילו אזעקות, אוטובוס עם נוסעים עצר לידנו והתחלנו לעזור להם לתפוס מחסה. פתאום הייתה נפילה ממש קרובה - חפצים התחילו לעוף לעברנו. יצאנו לסריקה מיד והגעתי לזירת הרס. הבנתי שהטיל נפל בין שלושה בניינים", הוא משחזר.

"כשהתחילו לזרום הפצועים, ראיתי אנשים מדממים, בגדים קרועים, נשים בהיריון. סחבו אלינו פצועים על דלתות ועל אלונקות מאולתרות. בתוך זמן קצר הגיעו כוחות נוספים - והצילו את הפצועים שהיו במצב קשה".

"כאוס עצום"

לדבריו, המראות של הילדים היו הקשים ביותר: "הורים הגיעו עם ילדים קטנים שנפצעו קשה על הידיים, אחרים חיפשו את הילדים שלהם - היה חוסר אונים מוחלט. הכאוס היה עצום. מהרגע הראשון הבנתי שאנחנו באירוע רב-נפגעים. החלטתי שכל הפצועים עוברים דרכי, ושאני צריך להחליט מי דחוף ומי פחות לפי סוג הפציעה והמצב הכללי. פגיעות בחזה, בבטן או בראש, ודימומים משמעותיים - אלה פצועים שמוגדרים מיד כדחופים יותר. מי שמתהלך, מדבר ואין לו דימום משמעותי - עובר למעגל השני. במקביל הייתי בקשר עם מוקד מד"א, הבנתי מהם אילו כוחות בדרך והכוונתי את הפצועים לאמבולנסים".

פס נזכר בכמה רגעים שנחרתו בלבו: "חלק מהילדים שההורים נשאו על הידיים עצמו את העיניים שלהם חזק, כאילו הם מנסים להישאר בחלום, הרי רק לפני רגע ישנו. אולי ככה הם חסכו מעצמם את המראות הקשים - כאילו שהם ניסו להיאחז בתמימות בתוך סיטואציה מטורפת".

הוא מתאר גם את הקושי הייחודי בזירה כמו ערד: "זו עיר עם פחות כוחות זמינים, ולוקח זמן עד שמגיעים תגבורות. כשאתה רואה אנשים יוצאים לבד עם פצועים - אתה מבין שיש עוד בפנים שלא מצליחים להגיע אליך. זה מוסיף לחץ, כי אתה יודע שהאירוע עוד לא נגמר".

לדבריו, גם שעות אחרי שפונה אחרון הפצועים, האירוע עדיין לא באמת נגמר מבחינתו. "אנחנו עוד מעבדים ומעכלים את מה שראינו שם", הוא אומר.