מחקר חדש: חטיפה המונית במלחמה יוצרת צורה חדשה של טראומה מלחמתית

מחקר ישראלי חדש שפורסם היום (שני) חושף כי משפחות החטופים סובלות מטראומה ייחודית שנולדה בעקבות החטיפה ההמונית במהלך מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר.

המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי המוביל Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy של איגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA), ונכתב בידי ד"ר עינת יהנה ושיר ישראלי מבית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית תל אביב־יפו, ופרופ’ חגי לוין מבית הספר לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית והדסה; מגדיר לראשונה את התופעה הזאת בשם "אובדן עמום דינמי־סטטי" - מצב שבו החיים קפואים בזמן, אך בני המשפחה חווים תנועה רגשית תכופה חדה ואלימה בין תקווה לייאוש. המחקר מציע מודל חדש להבנת הפגיעה הפסיכולוגית הקשה במשפחות החטופים במצבי עימות מזוין ומלחמה.

החוקרים מציינים כי אף שהמאמר מתמקד באירועי 7 באוקטובר, יש לו השלכות רחבות להבנת תופעת החטיפה ההמונית - טקטיקה שהפכה שכיחה יותר במוקדי לחימה ברחבי העולם. חטיפה המונית, כך נטען, יוצרת גלי הדף רחבים החורגים מעבר למשפחות עצמן ומערערים את תחושת הביטחון של קהילות שלמות.

הוא מצביע על כך שכאשר חטיפה מתרחשת בקנה מידה רחב, האובדן העמום הופך לטראומה קולקטיבית לאומית, המשפיעה גם על מערכת היחסים בין האזרחים למדינה. על כן, ההתמודדות עם טראומה מסוג זה דורשת בראש ובראשונה תגובה ממלכתית - בניית אמון מחודש, תקשורת שקופה, ומאמץ מתמשך להשבת החטופים.

"הבנה חיונית לפיתוח מענים הומניטריים ובריאות-נפשיים ברחבי העולם"

לדברי ד"ר עינת יהנה, החוקרת הראשית במחקר: "המחקר מספק שפה אוניברסלית לתיאור הטראומה העמוקה והמערערת של חטיפה המונית ושל מצבי אובדן עמום, שבהם גורלם או מקום הימצאם של יקירים אינו ידוע. הבנה של תופעה זו כטראומה קולקטיבית ורב-שכבתית, המתרחשת גם במישורים חברתיים ופוליטיים, היא חיונית לפיתוח מענים הומניטריים ובריאות-נפשיים יעילים באזורי עימות ברחבי העולם".

פרופ’ חגי לוין, ראש מערך הבריאות במטה משפחות החטופים, מוסיף כי "הממצאים מספקים ראיות להשערה שלנו כי חטיפה המונית היא מצב חירום בבריאות הציבור, הפוגע במעגלים רחבים. המחקר מספק מסגרת חשובה להבנת התמיכה והטיפול ארוכי הטווח שיידרשו למשפחות ולחברה הישראלית. כפי שאמר לנו שרון שרעבי, אחיהם של יוסי שרעבי ז"ל ושורד השבי אלי שרעבי: 'המחקר נותן כוח ואמת למשפחות'".

בהתבסס על ראיונות עומק שנערכו עם בני משפחות החטופים, המחקר מתאר כיצד מתבטאת הטראומה הזו בחיי המשפחות ומזהה שישה נושאים מרכזיים של פגיעה והתמודדות:

1. ניהול טראומה פרטית בתוך טראומה לאומית – המשפחות נאלצות להתמודד עם משבר אישי הרסני בתוך מציאות רחבה של מלחמה, עקירה ותחושת הפקרה מצד המדינה.

2. התמודדות עם "אובדן עמום דינמי־סטטי" – מושג חדש המתאר מצב שבו חייהן של המשפחות קפואים, אך רגשותיהן נתונים במחזור מתמשך של תקווה וייאוש.

3. מאבק מתמשך להשבת יקיריהן

4. בניית סולידריות קהילתית – סולידריות ציבורית וקהילתית תורמות לעמידות ומאפשרות המשך תפקוד בתוך המשבר.

5. המחיר הבריאותי והתפקודי – המשפחות סובלות מפגיעה נפשית ופיזית קשה, הכוללת חרדה, דיכאון, ירידה קוגניטיבית, הפרעות שינה ושיבושים ניכרים בתפקוד המשפחתי והמקצועי.

6. שימור קשר עם החטוף בשבי – המשפחות פועלות לשימור הקשר הנפשי עם יקיריהן, באמצעות מסרים מנטליים, פניות תקשורתיות וטקסים קבועים לשמירה על נוכחותם.