עונת הנחשים החלה: כ-250 ישראלים מוכשים מדי שנה

צעקות של כאב נשמעו ביום שישי האחרון ברחובות בית שמש, לאחר שילד בן 10 הוכש על ידי נחש סמוך לביתו. "הוא שיחק עם חבריו בכדור בחניון הבניין, וכשרץ להביא את הכדור - נחש הכיש אותו בידו", מספרים השכנים. "הוא צרח מכאבים. היד שלו הפכה לאדומה והתנפחה. שמנו לו מיד קרח על היד ותוך דקות הגיעו כונני צוות הצלה והתחילו לטפל בו".

בשבועות האחרונים תועדו מקרי הכשה נוספים ברחבי הארץ, מהצפון ועד הדרום, עם התחממות מזג האוויר, יותר ישראלים יוצאים לטייל, מבלים בגינות, בחצרות ובשטחים פתוחים - וגם הנחשים חוזרים לפעילות.

"נחשים לא רודפים אחרי אנשים"

זהר להט, לוכדת נחשים, מסבירה כי ברוב המקרים ההכשה כלל לא מתחילה מתקיפה יזומה של הנחש - אלא דווקא מניסיון של המוכש להתמודד איתו לבד. "הרבה מההכשות קורות כשמישהו רואה נחש ומנסה להרוג אותו או ללכוד אותו בעצמו, במקום להזמין לוכד נחשים", היא אומרת. דוחקים אותו לפינה - ואז הוא מתגונן ומכיש. צריך להבין שלנחש אין שום אינטרס להכיש בן אדם. כל עוד הוא יכול להימלט - הוא יעשה את זה. נחשים לא רודפים אחרי אנשים".

לדבריה, מקרים רבים נוספים של הכשה נובעים מחוסר זהירות - כשאנשים דורכים על שיחים, נמצאים בגינות ומקומות מסתור, או הולכים יחפים בחצר בלילה וכך בטעות הם דורכים על נחש.

להט מוסיפה כי עונת השיא היא בדיוק כעת. "במאי ואוקטובר יש הכי הרבה פעילות. עכשיו זה שיא האביב, עונת הרבייה והחיזור, ולכן רואים הרבה יותר נחשים". היא מספרת כי בשבועות האחרונים יש עלייה ברורה בתצפיות ולכידות. בישראל יש כ-40 מיני נחשים, אך רובם אינם ארסיים. "הנחש הנפוץ ביותר המתקיים בסביבות מגורים הוא הצפע המצוי, מאזור באר שבע ועד החרמון. אבל מהגלבוע ועד לאזורים המדבריים בדרום, נפוץ יותר האפעה המגוון".

בסוף הקיץ נרשמת עלייה נוספת במפגשים עם נחשים. "בספטמבר ובאוקטובר רואים הרבה נחשים קטנים שבקעו מהביצים ויוצאים לפעילות, ואז שוב יש הרבה קריאות ללוכדי נחשים. בחורף הפעילות יורדת משמעותית כי קר, אבל גם אז בימי שמש עדיין אפשר להיתקל בנחש".

"אסור למצוץ את הארס או לחתוך את מקום ההכשה"

ד"ר איתמר מחול, רופא בכיר במלר"ד בילינסון מקבוצת כללית, מסביר כי בישראל נרשמים מדי שנה בממוצע כ-250 מקרי הכשת נחש, אך בפועל ייתכן שהמספר אף גבוה יותר. "פעם היה חוק שחייב דיווח על כל הכשה למשרד הבריאות, אבל הוא בוטל, ולכן גם מספר הדיווחים וגם היכולת לאמוד את היקף התופעה נפגעו", הוא אומר. "המספר הזה כולל גם הכשות יבשות - מקרים שבהם הנחש הכיש אך לא הזריק ארס".

לדבריו, חומרת ההכשה נקבעת לפי כמה גורמים מרכזיים: כמות הארס, משקל המוכש, מיקום ההכשה והתגובה האישית של הגוף לארס. "ילדים נמצאים בסיכון גבוה יותר לעומת מבוגרים בשל משקל גופם הנמוך. גם הכשה באזור רגיש כמו הצוואר מסוכנת יותר מהכשה ביד או ברגל, שם מתרחשות רוב ההכשות".

הוא מוסיף כי כ-90 אחוז מההכשות הארסיות בישראל נגרמות על ידי צפע ארץ ישראלי, שהוא גם הנחש הארסי הנפוץ והמסוכן ביותר בארץ. "הנחשים נמשכים למקומות שבהם יש להם מזון, ולכן באזורים חקלאיים - כמו לולים - רואים לא מעט מקרים".

הוא מזכיר גם את הזעמן השחור - נחש גדול ושחור אינו ארסי. "הוא דווקא מרחיק צפעים מהאזור שבו הוא חי, ולכן כשפוגשים אותו עדיף פשוט להתרחק ולכבד את הנוכחות שלו - ולא לנסות להרוג אותו".

בכל מקרה של הכשה, הוא מדגיש, יש להגיע במהירות לבית החולים ולא לנסות לטפל בנפגע. "אין לנסות למצוץ את הארס ולא להניח חוסם עורקים. כמו כן, אין לחתוך את מקום ההכשה. צריך לשמור על רוגע, למנוע תזוזה מיותרת של האיבר המוכש ולהזעיק את מד"א". לדבריו, בבית החולים נבדק גם סטטוס החיסון לטטנוס, ואם החיסון אינו בתוקף - המטופל מקבל חיסון בהתאם.

"חשוב גם לנסות לזהות את הנחש - רצוי לעשות את זה באמצעות צילום מרחוק, בלי להסתכן או לנסות לתפוס אותו, כיוון שהדבר עלול להוביל להכשה נוספת. גם תיאור של הנחש והמיקום הגאוגרפי יכולים לעזור לנו להתאים את הטיפול הנכון, אבל תמונה בהחלט מסייעת".