"שירתה 500 ימים במילואים, בן זוגה חזר מלבנון וניסה להציל את חייה"

רעות כהן, בת 35 מרעננה, שהייתה בשבוע ה-28 להיריונה הראשון עם היריון תאומים - נפטרה אתמול יחד עם שתי התאומות בבטנה, לאחר שהתמוטטה בביתה. צוותי מד"א הוזעקו לביתה ביום שישי בערב, סמוך לשעה 22:00, ופינו אותה לבית החולים במצב אנוש תוך כדי פעולות החייאה.

אחותה אביטל מספרת על אישה חזקה, לוחמת ופייטרית, שהקדישה ימים כלילות לצבא מאז ה-7 באוקטובר. "מתחילת המלחמה היא עשתה 500 ימי מילואים", סיפרה ל-mako בריאות. רעות שירתה כקצינה בתובלה בצפון, וגם בן זוגה משרת במילואים. השניים הכירו באחד מסבבי המילואים, התאהבו, ובשנה האחרונה החלו לבנות יחד את חייהם - כולל מעבר של רעות לבית חדש ברעננה וההתרגשות הגדולה סביב ההיריון הראשון.

"אני הייתי הראשונה שידעה שהיא בהיריון", מספרת אביטל. לדבריה, גילוי ההיריון הגיע דווקא בתקופה מורכבת במיוחד למשפחה, לאחר שאביהן עבר דום לב במהלך נסיעה במינכן ועבר החייאה ממושכת. "היא טסה לבקר אותו כשהיה מאושפז, רק כשחזרה לארץ מהביקור של אבינו, היא גילתה שהיא בהיריון עם התאומות. זו הייתה שמחה עצומה".

אלדד בן זוגה של רעות, היה שותף מלא לאורך כל הדרך - וגם ברגעים האחרונים ניסה להציל את חייה. "הוא יצא מלבנון באותו בוקר. הוא אפילו לא ראה את המשפחה שלו, הוא נסע ישר אליה כי היא לא הרגישה טוב", סיפרה. "כשהיא התמוטטה, הוא הוריד אותה לרצפה וביצע החייאה במשך שמונה דקות בבית עד שהאמבולנס הגיע. הוא ניסה להציל אותה".

על פי המשפחה, רעות התלוננה בשבועות האחרונים על כאבי גב וקשיים בהריון, ואושפזה בימים האחרונים בבית החולים מאיר, וכאשר הוצגו לה מספר אפשרויות של המשך טיפול, החליטה על פי בני המשפחה, להשתחרר לביתה. בשבועות שקדמו לטרגדיה, רעות טופלה בחדר המיון בבי"ח שיבא, גם משם היא שוחררה לביתה.

אחיה, איתי, ספד לה בכאב בעמוד הפייסבוק שלו וכתב: "אין מילים שיכולות לתאר את הכאב שאני חש עכשיו. אחותי רעות עזבה אותנו. יחד איתה עזבו גם שתי בנותיה הקטנות, ארבל ותבור, שלא הספיקו להכיר את העולם הזה אבל כבר אהבנו אותן כל כך".

הוא תיאר אותה כ"אישה יוצאת דופן, לוחמת, פייטרית, מלאת חיים", וסיפר כי הייתה קצינה בצה"ל, עורכת דין, אחות, בת וחברה. "אני עדיין לא מאמין שהסיפור שלך נגמר, אחותי. ככה פתאום", כתב, "אוהב אותך, את ארבל ואת תבור יותר מהכל".

אמש, לאחר שהתמוטטה, רעות פונתה למרכז הרפואי מאיר שם בוצע ניתוח קיסרי חירום בחדר הטראומה, ובמקביל המשיכו צוותים רפואיים רבים במאמצי החייאה מתקדמים וממושכים ביולדת ובשתי התינוקות. למרות המאמצים, נאלצו הרופאים לקבוע את מותם של האם ושל התאומות. סיבת המוות טרם התבררה.

"עצם העובדה שהיא לא הרגישה טוב הייתה צריכה להוביל לאשפוז ממושך"

מומחה ליילוד וגינקולוגיה ששוחח עם mako בריאות אמר כי לפי הפרטים הידועים עד כה, "העובדה שרעות פנתה בתוך כמה ימים לשני בתי חולים שונים עם תלונות על כאבים ותחושה קשה הייתה צריכה להדליק נורה אדומה - במיוחד כשמדובר בהיריון תאומים, שמוגדר מראש כהיריון בסיכון.

"ייתכן שלא נבדקו מדדים מסוימים, אבל עצם העובדה שהיא לא הרגישה טוב הייתה צריכה להוביל לאשפוז ממושך. אם יש ספק - צריכים לאשפז".

מומחה נוסף בתחום רפואת הנשים הסביר כי גם פנייה למיון עם כאבי גב בהיריון נחשבת לנורת אזהרה משמעותית, משום שמדובר בתסמין שעלול להעיד על מגוון מצבים מסוכנים.

"יש הרבה דברים שיכולים להתחיל דווקא מכאבי גב - החל מבעיה לבבית ועד רעלת היריון מסכנת חיים", תיאר. "עצם זה שהיא השתחררה מעיד שככל הנראה באותו שלב לא מצאו משהו חריג, ייתכן שהיה נתון שהתפספס, משהו שלא הרים מספיק דגלים ולא זכה להתייחסות".

מהמרכז הרפואי שיבא נמסר:

אנו משתתפים בצערה העמוק של המשפחה על האובדן הכואב. כל מקרה פטירת יולדת הוא חריג וקשה ומחייב בדיקה מעמיקה.

עם היוודע דבר הפטירה החריגה אמש, הוקם צוות מקצועי לבחינת המקרה. לאחר בדיקה ראשונית של עולה כי המטופלת קיבלה טיפול מקיף ומקצועי מכלל הצוותים שטיפלו בה במרכז הרפואי שיבא בהתאם לסטנדרטים רפואיים מחמירים. לצערנו, קיימים מקרים נדירים ביותר של הידרדרות פתאומית, שאינה מלווה בהכרח בסימנים מוקדמים.

אנו פועלים בשיתוף פעולה מלא עם כלל הגורמים הרלוונטיים, ונעביר כל מידע שיידרש לבי"ח מאיר מקבוצת כללית ולמשרד הבריאות לצורך בחינה מקיפה של נסיבות המקרה.

מהמרכז הרפואי מאיר נמסר:

בת 35 מרעננה, בשבוע ה-28 להריונה הראשון (הריון תאומים), הובהלה במהלך הלילה למרכז הרפואי מאיר במצב אנוש, תוך כדי פעולות החייאה, לאחר שהתמוטטה בביתה. עם הגעתה בוצע ניתוח קיסרי חירום בחדר טראומה וצוותים רבים המשיכו במאמצי החייאה מתקדמים וממושכים ליולדת ולתינוקות. למרות המאמצים הרבים, נאלץ הצוות הרפואי לקבוע את מותם של האם ושני התינוקות. סיבת המוות טרם התבררה
האירוע דווח למשרד הבריאות. אנו משתתפים בצערה הכבד של המשפחה.