"כל דקה הייתה קריטית": אחות מישראל הצילה את חיי הנוסע בטיסה

אביבית אליהו, אחות ותיקה בהדסה הר הצופים, לא תיארה לעצמה שטיסה שגרתית בדרך מאתיופיה לישראל תכלול רגעים כאלה דרמטיים: ממש באמצע הטיסה, זמן קצר לאחר שהוגש האוכל, הבחינה אחת הנוסעות במשהו חריג: גבר כבן 75 שישב כשורה לפני נוסעת אחרת, היה שמוט בכיסאו, כשראשו נראה נטוי בזווית לא טבעית. הוא לא הגיב ומפיו בקעו קולות מוזרים. "בהתחלה הוא נראה יציב ואז החל לחרחר" מתארת אביבית. "היו לידו שני צעירים שישנו – הם בכלל לא הבינו שמשהו לא בסדר אצלו".

בתוך כמה רגעים נשמעה הקריאה המוכרת: "האם יש רופא או אחות על המטוס?". אביבית לא היססה. “קמתי מיד - זה אינסטינקט. אני אחות בכל מקום, גם כשאני בחופשה".

כשהגיעה אל הנוסע, התמונה כבר התבהרה: "כיוון שהאירוע קרה מייד אחרי האוכל, והוא לא הגיב, הבנתי שהוא כנראה עבר חנק חלקי, כלומר השתנק מאוכל שעבר מהלוע אל דרכי הנשימה".

היא ניגשה לבדוק את הדופק והבחינה כי היה חלש מאוד, כמעט בלתי מורגש. "ידעתי שכל דקה קריטית במצבו".

כך, ללא ציוד אבל עם ניסיון ונחישות רבה, היא התחילה לפעול. "ביקשתי משני הנוסעים הצעירים לידו להשכיב אותו על משטח כמה שיותר קשה. כנדרש, התחלתי להוציא לו הפרשות מהפה, למדוד דופק, להבין איפה אנחנו עומדים. זה היה ממש מצב של תנאי שדה".

"לרגע היה חשש שניאלץ לנחות בסעודיה. אלה החלטות של רגעים"

הדיילות במטוס התגודדו סביבה, ולדבריה היו דרוכות ולחוצות. "הן שאלו אם צריך לבצע נחיתת חירום. לרגע היה חשש שניאלץ לנחות בסעודיה. אלה החלטות של רגעים אבל התמקדתי במשימה".

אביבית מספרת שהנוסע טס לבדו. "לדברי האנשים שהיו סביבו, הבן שלו העלה אותו לטיסה הלוך מישראל לאתיופיה כדי לבקר קרובי משפחה".

מאחר שהיה מחוסר הכרה והיה חשד לחנק חלקי, היא התחילה בלחיצות חזה במטרה לשחרר מזון. "בהדסה פועל מערך של קורסי החייאה לצוותים שכולל ריענון בכל תקופה. ברגע כזה, החומר הלימודי הופך לכלי אמיתי להצלת חיים".

אחרי דקות שנדמו כנצח, להגדרתה, לפתע הנוסע פקח את עיניו. "זה היה רגע של הקלה עצומה. הוא התחיל להזיז את השפתיים, אך עדיין היה מבולבל מאוד. אמרתי לאנשים מסביב לדבר אליו בעדינות בשפה האמהרית, אבל הוא היה מנותק, ולא באמת הבין איפה הוא נמצא".

בסופו של דבר, לאחר שעדכנה את הקברניט כי מצבו של הנוסע התייצב, הוחלט להמשיך בטיסה כמתוכנן, והוא נותר בהשגחה צמודה אצל האחות עד הנחיתה. אביבית מספרת כי אנשים במטוס ניגשו אליה ושיבחו את פעולתה. "זה היה מרגש, אבל גם מתיש. הרגשתי אחריות רבה והייתי דרוכה לאורך כל הטיסה. גם הטייס הגיע אליי והודה לי".

כעת היא מסכמת בצניעות: "אני אחות כבר 38 שנה, ופשוט עשיתי את מה שהיה צריך. אין ספק שזו תחושה מדהימה להציל חיים. חשוב שכולם יבינו כמה קורסים כאלה חשובים".