המהפכה הפסיכדלית של הבית הלבן

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ חתם לאחרונה על צו נשיאותי המורה להאיץ את המחקר בחומרים פסיכדליים במטרה לפתח טיפולים חדשים למחלות נפש ולהתמכרויות. הצו מורה למינהל המזון והתרופות של ארצות הברית (FDA) לשים דגש על קידום מחקרים פורצי דרך לפיתוח טיפולים. כמו כן הוא מורה למינהל לאכיפת הסמים (Drug Enforcement Administration) לשתף פעולה עם ה-FDA ביצירת מסלול גישה לתרופות פסיכדליות ניסיוניות, כמו איבוגאין, עבור מטופלים זכאים במסגרת ניסויים שבוחנים את פעילותן.

הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי

במסגרת הצו התחייב הממשל להקצות חמישים מיליון דולר למימון המחקרים והניסויים, בתנאי שהמדינות שבשטחן יתבצעו הניסויים יעמידו מימון בסכום זהה, כך שבסך הכול התקציב הנוסף יכול להגיע למאה מיליון דולר. המטרה היא לאפשר גישה לטיפולים לציבור הרחב, ובמיוחד לחיילים משוחררים. לפי הנתונים שהציג הבית הלבן, שיעור מקרי ההתאבדות בקרב יוצאי צבא כפול לעומת האוכלוסייה הכללית, ויותר מ-6,000 מהם מתאבדים בכל שנה.

מציאות והזיה

איבוגאין הוא חומר שמופק מצמח האיבוגה (Tabernanthe iboga), הגדל ביערות הגשם של מערב אפריקה. במשך שנים רבות עשו תושבי האזור שימוש טקסי בצמח לצורכי פולחן או להתעלות רוחנית. לדוגמה בני הדת הבּוּיְטִית (Bwiti). בגבון משתמשים בחומר כדי לחוות חזיונות ולתקשר עם רוחות אבותיהם, לדבריהם. אנשים שצרכו איבוגאין דיווחו כי הם חוו תחושה דמוית חלום בעודם ערים, מלווה בשליפה של זיכרונות ודמיונות או הזיות חזותיות. עם זאת, בניגוד לחומרים פסיכדליים רבים אחרים, לא נלוות לתחושות האלה הפרעות בתפיסת העצמי, ובהתמצאות בזמן ובמקום.

ההשפעה נמשכת זמן רב – עד כדי יממה שלמה ולמעלה מכך במינונים גבוהים מאוד. מחקרים על בעלי חיים הראו שהשפעת האיבוגאין על ההתנהגות ועל הפעילות המוחית דומה לזאת של שנת REM, שלב השינה המלווה בריצודי עיניים מהירים ובחלומות.

האיבוגאין נמצא בשימוש ברפואה המערבית כמעט מאה שנה. כבר בשנות השלושים של המאה העשרים שווקה בצרפת תרופה בשם למברן (Lambarène), המכילה איבוגאין, בתור חומר ממריץ לטיפול בעייפות ובדיכאון. שיווקה הופסק בשנת 1970 לאחר שאיבוגאין הוכרז כסם מסוכן והשימוש בו נאסר.

בשנת 1962, הצטרף צעיר אמריקאי בן 19 בשם הווארד לוטסוף (Lotsof) לקבוצת צעירים מהקולג’ שלו שהתעניינו בחוויות ובהשפעות הכרוכות בשימוש בסמים. הם נהגו להתנסות יחד בסמים משלל סוגים ותיעדו את חוויותיהם. כך הם הגיעו גם לאיבוגאין.

לצריכת הסמים הנרחבת שלהם היה מחיר לא קל – שבעה מחברי הקבוצה פיתחו התמכרות להרואין. והנה, מדיווחו של לוטסוף עולה כי אחרי שלקחו איבוגאין התרחש דבר מוזר ולא צפוי: התלות הפיזיולוגית שלהם בהרואין והדחף הנפשי לצרוך אותו נעלמו. בעקבות הגילוי הזה, מחקרים שנעשו בשנים הבאות על בעלי חיים ובני אדם הראו שמכורים שצרכו איבוגאין נזקקו פחות לסם, ושאיבוגאין אכן יכול לסייע לטיפול בהתמכרויות. בנוסף, מחקר שנעשה על יוצאי צבא מצא כי איבוגאין סייע להפחית תסמיני חרדה ודיכאון הקשורים לחוויות טראומטיות. הבעיה היא שצריכת איבוגאין עלולה להיות מסוכנת, שכן הוא עלול לחולל שינויים מסוכנים בקצב הלב. על כן מתן איבוגאין צריך להיעשות תחת פיקוח רפואי ולשלב ניטור קפדני של הפעילות החשמלית של הלב.

הרנסנס הפסיכדלי

נוסף על איבוגאין, בשנים האחרונות נעשים מחקרים רבים גם על חומרים פסיכדליים אחרים, במטרה לפתח טיפולים המבוססים עליהם. מדענים חוקרים למשל את השימוש האפשרי בפטריות הזיה ובסם איוואסקה לטיפול בדיכאון, ובסם MDMA לטיפול בתסמיני פוסט-טראומה. הרנסנס הפסיכדלי מעורר תקוות רבות לפיתוח טיפולים שיקלו את סבלם של מיליוני בני אדם הסובלים מדיכאון, חרדה או פוסט-טראומה. אך לצד התקוות אסור להתעלם גם מהאינטרסים הכלכליים של גורמים שמבקשים לצבור הון ממסחור של תרופות וטיפולים על ידי השגת בלעדיות על השימוש בחומרים פסיכדליים ידועים שמקורם צמחי.

עוד חשש הוא שבעקבות הפופולריות הגוברת של השימוש בחומרים פסיכדליים לצרכים טיפוליים, אנשים שסובלים מדיכאון ומהפרעות חרדה ישתמשו בהם על דעת עצמם כדי להקל את מצוקותיהם. זוהי עוד סיבה לצורך הגובר במחקרים שיבדקו את יעילות החומרים הללו ואת הסכנות הנלוות לשימוש בהם. חשוב לזכור ששימוש לא מבוקר בסמים פסיכדליים, בסביבה לא בטוחה, עלול להיות מסוכן ואף לערער עוד יותר את המצב הנפשי של החולים ולהחריף את התסמינים שלהם.

למאמרים נוספים באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי