"הטסטוסטרון עזב את הבניין": המפורסמים שמדברים בגלוי על גיל המעבר בקרב גברים

בשנים האחרונות יותר ויותר גברים מוכרים החלו לדבר בגלוי על הירידה ברמות הטסטוסטרון, על העייפות, הפגיעה בחשק המיני, השינויים במצב הרוח והתחושה שהגוף כבר אינו מתפקד כפי שתפקד בעבר. התופעה זכתה לכינוי "מנופאוזה גברית" או אנדרופאוזה, אבל חשוב להדגיש שזה אינו מקבילה מדויקת לגיל המעבר הנשי.

בניגוד לירידה החדה יחסית בייצור ההורמונים אצל נשים, רמת הטסטוסטרון אצל גברים יורדת בדרך כלל באופן הדרגתי, בשיעור של כאחוז בשנה החל מגילי 30 עד 40. גם לא כל גבר יחווה בעקבות זאת תסמינים משמעותיים.

למעשה, הביטוי "גיל המעבר הגברי" אפילו עלול להטעות. עייפות, ירידה בחשק, הפרעות שינה, קושי בריכוז ושינויים במצב הרוח עשויים לנבוע ממחסור בטסטוסטרון, אבל גם מלחץ, דיכאון, חרדה, שתיית אלכוהול, חוסר פעילות גופנית, השמנה או מחלות כרוניות. לכן, האבחנה אינה מתבססת על תחושה בלבד ודורשת בירור רפואי ובדיקות דם.

רובי וויליאמס

רובי וויליאמס היה רק בן 38 כשסיפר כי גופו כמעט חדל לייצר טסטוסטרון. הזמר החל לקבל זריקה שבועית של ההורמון, טיפול שסייע לו להתמודד עם המחסור, אך בהמשך החליט להפסיק אותו. "הייתי על טסטוסטרון במשך תקופה, אבל בגלל שאני מכור, זה היה חייב להיפסק", סיפר בריאיון בשנת 2023. לדבריו, הטיפול גרם לכתפיו לגדול עד שהחל להיראות "כמו שומר בכניסה למועדון", תוצאה שהוא לא אהב במיוחד.

עם זאת, וויליאמס הודה כי הוא מתגעגע להשפעה שהייתה לטיפול על החשק המיני שלו. בריאיון נוסף התייחס למצב בהומור האופייני לו: "השיער מידלדל, הטסטוסטרון עזב את הבניין, הסרוטונין לא ממש נמצא כאן והדופמין נפרד לשלום כבר מזמן. השתמשתי בכל החומרים הטובים הטבעיים. יש לי מנופאוזה גברית".

שון ריידר

סולן להקת האפי מאנדייז, שון ריידר, גילה בשנות ה-40 המאוחרות לחייו כי הוא סובל מתת-פעילות של בלוטת התריס, שהשפיעה גם על ייצור הטסטוסטרון בגופו. בתחילה קיבל טסטוסטרון בכדורים, אך נאלץ להפסיק את הטיפול לאחר שזה גרם לסיבוכים נוספים הקשורים לבלוטת התריס הפסקת הטיפול הייתה קשה. "הייתי עייף כל הזמן ובקושי הצלחתי להביא את עצמי לצאת מהבית", סיפר. "החשק המיני שלי נעלם והייתי אומלל". לדבריו, זמן קצר לאחר שהפסיק את הטיפול הוא גם איבד את שיערו.

בהמשך עבר ריידר להשתמש בג'ל טסטוסטרון, שלדבריו הביא להקלה משמעותית בתסמינים. הוא תיאר את התלות שלו בטיפול במילים חריפות: "אם אין לי את ג'ל הטסטוסטרון שלי, אני לא יכול לדבר. אני לא יכול לצאת מהבית או ליצור קשר עין".

ג'וש דוהמל

השחקן ג'וש דוהמל סיפר כי שמע בעבר על טיפול הורמונלי חלופי, אך כמעט אף אחד מהגברים בסביבתו לא היה מוכן לדבר על הנושא. רק לאחר שבדיקות הראו שרמות הטסטוסטרון שלו נמוכות, הוא החל לבחון ברצינות את האפשרות לקבל טיפול.

"ערכתי מעין חשבון נפש ובדקתי איך אני מרגיש", סיפר. "ידעתי שאני כבר לא נמצא במקום שבו הייתי לפני חמש או עשר שנים". דוהמל החל לקבל זריקות טסטוסטרון ולדבריו הבחין בשינוי משמעותי: הדחף לעשות דברים חזר, רמת האנרגיה עלתה והוא הצליח להתמודד טוב יותר עם ימי צילום ארוכים ולשמור על הקצב של בנו הקטן. דוהמל סיפר גם כי הטיפול אפשר לו להרגיש "צעיר וחיוני" יותר לצד אשתו, אודרה מארי. מבחינתו, השינוי לא הסתכם בשיפור ביכולת הגופנית, אלא החזיר לו חלק מההתלהבות שאבדה עם השנים.

פרנק גרילו

השחקן פרנק גרילו, שמוכר בין היתר מ"פיסמייקר" ומסרטי מארוול, הקדיש במשך שנים חלק ניכר מחייו לאגרוף ולאימונים אינטנסיביים. בתחילת שנות ה-50 לחייו הוא הבחין שמשהו השתנה: המהירות שלו ירדה, אימונים שבעבר השלים בקלות הפכו מתישים וההתאוששות נמשכה זמן רב יותר.

לצד הירידה ביכולת הגופנית, גרילו סבל מכאבי מפרקים, עייפות, הפרעות שינה ומצב רוח ירוד. בדיקות הדם הצביעו על רמת טסטוסטרון של 260 ננוגרם לדציליטר, נתון שנחשב נמוך. לדבריו, רופאיו הופתעו שהצליח להמשיך להתאמן בעצימות גבוהה כל כך.

לאחר שהחל טיפול חלופי בטסטוסטרון הוא הבחין בשיפור ביכולת להתאמן, בשינה, במצב הרוח ובחשק המיני. אף שספג ביקורת מאנשים שטענו כי הטיפול מעניק לו יתרון לא הוגן, גרילו דחה אותה: "אני שחקן. אני לא שחקן פוטבול, מתאבק אולימפי או שחקן NBA. אני לא מרמה בשום דבר, מלבד את ההזדקנות".

קונאן אובריאן

בניגוד לאחרים ברשימה, קונאן אובריאן לא תיאר אבחנה רפואית או טיפול במחסור בטסטוסטרון. הקומיקאי והמנחה דיבר בעיקר, ובדרכו המשועשעת, על השינויים באופי ובדחפים שמגיעים עם הגיל.

אובריאן סיפר כי מעולם לא חשב שרמת הטסטוסטרון שלו הייתה גבוהה במיוחד, אך העריך שהיא ירדה בכמחצית עם השנים. הוא הבחין שהוא רגוע יותר, פחות אינטנסיבי ופחות מונע מהצורך להוכיח את עצמו מכפי שהיה בשנות ה-20, ה-30 וה-40 לחייו. חמותו, לדבריו, ייחסה את השינוי לירידה בטסטוסטרון.

אובריאן לא בהכרח רואה בכך דבר שלילי. "יש חומר שזורם בגוף שלנו, והוא מדהים במובנים מסוימים, אבל הוא גם גורם לנו להעלות רעיונות מטופשים", אמר בעבר על הטסטוסטרון. כשאחד מרופאיו הסביר לו שגברים נעשים רגועים יותר ככל שרמת ההורמון יורדת, הוא דווקא קיבל את הבשורה בשלווה.

הסיפורים של חמשת המפורסמים שונים מאוד זה מזה, וכך גם הסיבות לתסמינים והאופן שבו בחרו להתמודד איתם. המכנה המשותף הוא הנכונות לדבר על נושא שגברים רבים עדיין מתביישים להעלות, גם מול הקרובים אליהם. עם זאת, טיפול בטסטוסטרון אינו פתרון אוטומטי לעייפות או לירידה בחשק. יש לשקול אותו רק לאחר אבחון רפואי המבוסס הן על תסמינים והן על בדיקות דם, ובחינת גורמים אחרים שעלולים להסביר את השינוי.