בגלל הטראומה: 53 שנה לאחר שנפל בשבי הסורי - משרד הביטחון הכיר בסרטן שממנו סבל השבוי

א', בן 73, נפל בשבי הסורי כשהיה חייל בן 20 בלבד, במהלך מלחמת יום הכיפורים. יותר מחמישה עשורים לאחר מכן, הכירה ועדה רפואית מחוזית של אגף השיקום במשרד הביטחון בקשר שבין הפוסט-טראומה שממנה הוא סובל בעקבות השבי לבין מחלת סרטן הדם, שהתגלתה בגופו שנים לאחר ששב לישראל.

בהחלטתה קבעה הוועדה כי אף שבספרות הרפואית קיימות דעות שונות בנוגע לקשר הסיבתי בין הפרעת דחק פוסט-טראומטית לבין התפתחות ממאירויות המטולוגיות, במקרה הנוכחי יש בסיס להכיר בקשר. ההחלטה נבעה, בין היתר מגילו הצעיר יחסית של א' בעת התפרצות המחלה, חומרת הטראומה שחווה וההשפעה הנפשית הממושכת שממנה סבל לאורך השנים.

שמונה חודשים בשבי הסורי

במהלך הדיון בוועדה תיאר א' את שמונת החודשים שבהם הוחזק בשבי. לפי עדותו, הוא נאלץ להתמודד עם חקירות אינטנסיביות, עבודות כפייה ותנאים פיזיים ונפשיים קשים ומטלטלים.

לאחר ששוחרר וחזר לישראל, כך טען, הוא שב במהירות לשגרת חיים אינטנסיבית, שכללה גם תקופות ממושכות של שירות מילואים. אלא שלדבריו, החזרה לשגרה לא העלימה את הטראומה. מאז שחרורו הוא סובל מהפרעות שינה חמורות, מקשיי הירדמות, סיוטים חוזרים וממצב מתמשך של יתר-עוררות.

הוא סיפר כי ההתמודדות הנפשית השפיעה גם על יחסיו עם בני משפחתו. למרות זאת, רק שנים רבות לאחר שחזר מהשבי הוא החליט לפנות לקבלת טיפול פסיכולוגי מסודר. בהמשך אובחן א' כסובל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית והחל לקבל טיפול תרופתי ופסיכותרפי קבוע.

המחלה התגלתה כשהיה בן 47 בלבד

כ-26 שנים לאחר ששב מהשבי, בגיל 47, אובחן א' כחולה במיאלומה – ממאירות של תאי הפלזמה במח העצם. בפני הוועדה נטען כי מדובר בגיל צעיר יחסית להתפרצות המחלה.

לטענתו, הלחץ הנפשי הממושך שליווה אותו מאז ימי השבי הוביל להזדקנות מואצת ולפריצת המחלה. עורכת הדין חן לוי ממשרד מרקמן טומשין ושות', המייצגת אותו, הסבירה כי הוגשה לוועדה חוות דעת של פרופסורית מומחית להמטולוגיה, התומכת באפשרות לקשר שבין הטראומה המתמשכת, הפגיעה הנפשית ותהליכי ההזדקנות לבין התפתחות המחלה.

עו"ד מאור גבאי, שייצג את א' בדיון מטעם המשרד, הפנה את אנשיה למסמכים רפואיים קודמים. באחד מהם, שנכתב כשא' היה בן 23 בלבד, כבר הוזכרה האפשרות של "הזדקנות מואצת". עוד הסביר ליושבי הוועדה כי כיום א' מקבל טיפול ביולוגי ותרופתי קבוע נגד המחלה.

אירועי 7 באוקטובר עוררו את הטראומה מחדש

עוד טען העו"ד לפני הוועדה כי לאחר אירועי 7 באוקטובר חלה החמרה במצבו הנפשי של א'. האירועים והדיווחים על החטופים עוררו מחדש את זיכרונותיו מתקופת השבי, ובאותה התקופה, כך נטען, חלה גם החמרה במחלת המיאלומה שממנה סבל.

עורכי דינו טענו כי סמיכות הזמנים בין ההחמרה הנפשית לבין ההחמרה במחלה מחזקת את הבקשה להכיר בקשר ביניהן.

הוועדה הרפואית ציינה בהחלטתה כי שאלת הקשר בין פוסט-טראומה לבין התפתחות של ממאירות המטולוגית אינה חד-משמעית, וכי קיימות בספרות המקצועית דעות שונות בנושא. עם זאת, היא קבעה כי הצטברות הנסיבות הייחודיות במקרה הזה ובהן הטראומה הקיצונית, השפעתה ארוכת השנים והגיל הצעיר באופן יחסי שבו הופיעה המחלה – מצדיקה את קבלת ההקשר הנטען.

בעקבות ההחלטה נקבעו לא' 50% נכות קבועה בגין מחלת המיאלומה. במכתב שנשלח אליו ביולי 2026 מהיחידה להכרה וקביעת זכאות באגף השיקום, צוין כי שיעור נכותו המשוקלל, הכולל את ההכרה החדשה לצד סעיפי הנכות הקודמים והנכות הנפשית, עומד על 75% לצמיתות.

עו"ד חן לוי: "מדובר בהחלטה תקדימית ומבורכת בעניינו של אדם המתמודד עם מצב נפשי קשה לאחר נפילה בשבי. בהתאם למחקרים החדשים, קיימת תשתית מדעית משמעותית התומכת בסבירות רפואית לכך שטראומה קיצונית ומתמשכת עשויה לתרום באופן מהותי להתפתחות תחלואה ממארת ולהישנותה. נאחל לא' בריאות איתנה ואריכות ימים".