"מטופלים מתארים תחושה שמשהו זוחל להם על העור": הטפילים שחיים על יונים וגורמים לגרד עז ופריחות

הקיץ מביא איתו בדרך כלל יתושים, אלרגיות ופריחות שונות, אבל יש תופעה נוספת שרבים כלל לא מכירים - קרציוני יונים. מדובר בטפילים זעירים שחיים בקני יונים, אשר עלולים להגיע גם לבתים ולגרום לגירודים ופריחה - לעתים בלי לדעת את מקור הבעיה.

"הקרציונים חיים בקן יחד עם היונים והגוזלים, וכשהקן מתרוקן הם עלולים לעבור לסביבה הקרובה", מסביר זיו אביחי, העוסק בהרחקת יונים כבר כעשור. "רוב האנשים בכלל לא יודעים מה זה עד שהם נתקלים בהם". לדבריו, בתקופת הקינון הוא מקבל פניות רבות בנושא קנים של יונים במרפסות ובמסתורי כביסה, ולעתים הדיירים מספרים גם על גירודים ופריחה.

"אנשים מגיעים למרפאה בגלל תחושה שמשהו זוחל להם על העור", מתארת ד”ר מיטל הבר, רכזת רפואת עור של כללית במחוז הדרום. "הם מספרים שהם מרגישים שהם משתגעים, ורק במהלך התשאול אנחנו מגלים שיש קן יונים או חשיפה ליונים בסביבה".

לדבריה, מדובר בקרדיות זעירות במיוחד שגודלם קטן מ 1 מ"מ. "לפעמים אפשר להתבלבל ולחשוב שמדובר בעקיצות יתושים או בעקיצות של חרקים אחרים. הקרציונים גורמים בדרך כלל לפריחה שמלווה בגרד עז המופיע באזורים חשופים - בעיקר בידיים, ברגליים ובחזה".

גרד שעלול להימשך שבועות

ד"ר הבר מסבירה כי הקרדיות מתקיימות בדרך כלל על יונים וגוזלים, ואילו בני האדם הם "מארחים" זמניים בלבד. "הפריחה אינה נגרמת מכך שהם חיים בתוך העור, אלא מהתגובה של הגוף לעקיצות ולמגע עם הקרציונים", אומרת ד"ר הבר. "בניגוד לסקביאס, הם אינם חודרים לעור ואינם יוצרים מחילות או תעלות".

לדבריה, הגרד עלול להימשך אף עד כמה שבועות. "כאשר מגרדים שוב ושוב את האזור, עלול להיווצר פצע בעור. במצב כזה חיידקים יכולים לחדור פנימה ולגרום לזיהום משני, ולעתים יש צורך בטיפול בתכשירים אנטיביוטיים".

האבחנה נעשית בעיקר באמצעות תשאול ובירור סביבת המגורים. "לא פעם המטופלים כלל לא מקשרים בין הפריחה לבין קן היונים שנמצא ליד הבית", היא אומרת. "אבל ברגע שמבינים שיש חשיפה ליונים, זה מסייע מאוד להגיע לאבחנה הנכונה".

הטיפול, לדבריה, מתמקד בעיקר בהקלת התפרחת באמצעות שימוש בתכשירים מקומיים ובכדורים נוגדי גרד. כמו כן יש צורך בסילוק מקור החשיפה. "אין טיפול שמחסל את הקרציונים שעל העור", מסבירה ד"ר הבר. "הדבר החשוב ביותר הוא לטפל בקן ובסביבה, לנקות היטב, לכבס בגדים ומצעים בטמפרטורה גבוהה, ובמידת הצורך להיעזר במדביר מקצועי. לאחר שמקור החשיפה נעלם, התופעה חולפת בהדרגה".

אגב, אביחי מדגיש כי התופעה נפוצה בעיקר בין מרץ לאוגוסט, תקופת הדגירה והקינון של היונים. "היונה נוטה לחזור שוב ושוב לאותו מקום שבו קיננה, וגם הדורות הבאים ממשיכים לא פעם להשתמש באותו קן", הוא מסביר. "ככל שהקן נשאר במקום זמן רב יותר, כך גדל הסיכוי להצטברות של טפילים ומזיקים נוספים".