הגיעה לבדיקה עם התינוק - וגילתה שהיא עצמה חולה בסרטן

ספיר (שם בדוי), בת 38 מפתח תקווה ואם לשלושה, הקדישה את עשר השנים האחרונות לעולם הכושר. היא עבדה כמדריכת פילאטיס וארובי, הקפידה על אורח חיים בריא והייתה רגילה להיות בתנועה. חמישה חודשים לאחר לידת בנה השלישי, כשכבר החלה לחזור לשגרת העבודה, היא הבחינה במשהו חשוד בשדה.

"זה היה יום רגיל לחלוטין. חזרתי מהעבודה, נכנסתי למקלחת, ותוך כדי שסיבנתי את הגוף הרגשתי פתאום גוש קשה בצד של השד", היא משחזרת בשיחה עם mako בריאות. "זה מאוד הלחיץ אותי. הייתה לי תחושת בטן לא טובה, ומיד התקשרתי לאמא שלי כדי לשאול מה עושים. היא אמרה לי שאני חייבת ללכת להיבדק כמה שיותר מהר".

למרות החשש, ספיר ניסתה להרגיע את עצמה. "אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שזה משהו רציני. הייתי אחרי לידה, הגוף עדיין הורמונלי. חשבתי שאולי זו סתם ציסטה או גוש חלב".

יומיים לאחר מכן, היא ניגשה עם בנה התינוק לרופאה - שם חלה תפנית. "עלה לו החום והוא לא הרגיש טוב, אז לקחתי אותו לרופאת הילדים שלנו, ד"ר עדי וייס־פינק. אחרי שהיא בדקה אותו, אמרתי לה כבדרך אגב שלפני יומיים הרגשתי גוש בצד של השד. פתאום ראיתי שהבעת הפנים שלה משתנה. היא אמרה לי: 'מה, את משוגעת?'".

ד"ר וייס־פינק, מומחית לרפואת ילדים במחוז דן־פתח תקווה של הכללית, זוכרת היטב את הביקור. "דווקא העובדה שהיא סיפרה את זה כבדרך אגב והתייחסה לזה כעניין שולי בלי לייחס לכך חשיבות מיוחדת, גרמה לי לעצור ולהתייחס לזה ברצינות. מבחינתי, כל גוש חדש בשד דורש בירור, גם אצל אישה צעירה וגם בתקופה שלאחר לידה, כשיש שינויים הורמונליים ורקמת השד יכולה להרגיש שונה. לא רציתי להניח שמדובר רק בשינוי שקשור להנקה או ללידה".

"הייתי בהלם מוחלט"

בעקבות המלצת הרופאה, פנתה ספיר לרופאת המשפחה, והצליחה להשיג תור לממוגרפיה עוד באותו היום. "הטכנאית שביצעה את הבדיקה שאלה אותי מתי יש לי אולטרסאונד שד. אמרתי לה שלא קבעתי, ושאלתי למה היא נשמעת כל כך לחוצה. היא אמרה שהיא כבר תדאג לזה. שם התחלתי להבין שמשהו לא טוב קורה".

ספיר המשיכה לבדיקת האולטרסאונד לבדה. "במהלך הבדיקה אמרה לי הבודקת שזה לא נראה טוב ושזה הולך לכיוון סרטני. הייתי בהלם מוחלט. לא יצאו לי מילים מהפה. אמרתי לה שאין לנו דבר כזה במשפחה ושאני לא חושבת שזה הגיוני. אפילו כעסתי עליה. הייתי חמישה חודשים אחרי לידה, ופתאום מישהו אומר לי דבר כזה".

במקרה התפנה באותו היום גם תור לביופסיה - הפעם בעלה של ספיר התלווה לבדיקה. "הייתי מבולבלת לגמרי. אני זוכרת שחשבתי לעצמי: רק לפני כמה שעות לקחתי את הילד לרופאת הילדים כי היה לו חום, ותראה איפה אני עכשיו".

כעבור שמונה ימים התקבלו תוצאות הביופסיה והחשש הפך לאבחנה ברורה: סרטן השד. ספיר עברה בדיקות נוספות, ובהן MRI ו־PET-CT, והחלה טיפול במרכז דוידוף בבית החולים בילינסון, בהובלת פרופ' רינת ירושלמי משאלי, מנהלת היחידה לאונקולוגיית השד.

"בהתחלה חשבתי שפשוט יוציאו את הגוש, ואז אעשה כמה הקרנות וזהו. הרי לא הרגשתי חולה. לא העליתי בדעתי מה עוד מחכה לי".

"כל המחשבות הכי מפחידות התחילו לרוץ לי בראש"

בפגישה עם כירורגית השד הבינה ספיר שהטיפול יהיה מורכב יותר מכפי שחשבה. "היא הסבירה לי שבמקרה שלי רק אחרי הכימותרפיה יהיה ניתן לבצע ניתוח. באותו הרגע פרצתי בבכי. לא יכולתי להכיל את זה. מה עכשיו כימותרפיה? השיער שלי ינשור? כל המחשבות הכי מפחידות התחילו לרוץ לי בראש".

ספיר עברה 16 טיפולי כימותרפיה במרכז דוידוף: 12 טיפולים שבועיים ולאחריהם ארבעה טיפולים נוספים אחת לשבועיים. "סבלתי מאוד. לא הייתי בן אדם באותה תקופה. היו לי סחרחורות, חולשה, בעיות בציפורניים וגם פגיעה בבלוטת התריס. ארבעת הטיפולים האחרונים פשוט גמרו אותי".

כחודש וחצי לאחר סיום הכימותרפיה היא עברה ניתוח לכריתה חלקית של השד, שבמהלכו הוסר הגידול יחד עם הרקמה שמסביבו. בהמשך עברה ספיר 15 טיפולי הקרנות. בבדיקת הרקמה שהוסרה נמצאה שארית של המחלה, ולכן היא נדרשה גם לטיפול כימותרפי משלים באמצעות כדורים במשך שמונה חודשים.

פרופ' ירושלמי משאלי מדגישה את חשיבות האבחון המוקדם: "למרות כל הקפיצות המדעיות, אין היום מרפא למחלה כשהיא כבר גרורתית. מכאן החשיבות של גילוי מוקדם, שמאפשר סיכויי ריפוי גבוהים. אין ספק שהגילוי המוקדם הוא אחד הגורמים העיקריים לעלייה בשיעורי הריפוי".

"היה לי קשה להסתכל על עצמי במראה"

אחד הרגעים הקשים עבור ספיר היה נשירת השיער. במהלך הטיפולים היא נעזרה בכובע קירור שנועד להפחית את הנשירה, אך השיער הידלדל משמעותית וגם הגבות והריסים נשרו. "הייתי רגילה לשיער עבה, מלא ובריא, והיה לי קשה מאוד להסתכל על עצמי במראה. בסוף אמרתי לאחי: 'קח מכונה ויאללה'. אמא שלי ממש רבה איתי ואמרה לי שאני לא נורמלית. עניתי לה שאני כבר לא נורמלית מכל הסיטואציה הזאת, אז יאללה, בואו נעשה את זה".

כיום ספיר מספרת שהיא מרגישה הרבה יותר טוב ומצליחה בהדרגה לחזור לעצמה ולשגרת החיים. גם השיער שצמח מחדש, הפעם בתלתלים, הפך עבורה לסמל להתחלה חדשה.

"לפני המחלה היה לי שיער בין חלק לגלי, ופתאום הוא התחיל לצמוח בתלתלים. אחי אמר לי משפט שלא אשכח לעולם: 'את יודעת שכשהיית תינוקת היו לך תלתלים? זה כאילו נולדת מחדש'. המשפט הזה נחרט לי בלב. אני באמת מרגישה כמו בן אדם חדש".

"את יכולה להיות ספורטאית, מאמנת כושר, ולקום יום אחד ולגלות שיש לך סרטן", היא מסכמת. "כל כך פחדתי מהמילה הזאת לפני שזה קרה לי. אפילו לא הייתי מסוגלת להגיד 'סרטן', תמיד אמרתי 'המחלה'. ואז חוויתי את זה על בשרי. את עוברת טלטלות שאי אפשר להסביר, אבל פתאום מגלה בעצמך כוחות אדירים".

"לא מתעלמים מגוש חדש בשד"

ד"ר וייס־פינק מדגישה כי בתקופה שלאחר לידה והנקה יכולים להתרחש שינויים רבים בשד, אך אין להסיק לבד שגוש חדש קשור בהכרח לכך.

"אני פוגשת לא מעט נשים שאומרות לעצמן 'זה בגלל הלידה', 'זה הורמונלי' או 'אני צעירה מדי בשביל שזה יהיה משהו רציני'. אני לגמרי מבינה את הרצון לחשוב כך, אבל המסר שלי פשוט: לא מתעלמים מגוש חדש בשד ולא מנסים לאבחן אותו לבד. ברוב המקרים הסיבה יכולה להיות שפירה, אבל אי אפשר לדעת את זה רק לפי התחושה. אם משהו בגוף מרגיש חדש או לא רגיל, תקשיבי לעצמך ותיבדקי. בירור בזמן יכול לעשות את כל ההבדל".