"כשמדובר במשפחה שנמחקת זה מטלטל אותך": פראמדיק מד"א שהיה בשתי זירות של פגיעה ישירה מספר על הרגעים הקשים

ערן כרמל (43), חובש ביחידת האופנועים של מד"א, מצא את עצמו פעמיים השנה בתוך אותה מציאות בלתי נתפסת - ביוני, בזירת ההרס הענקית בבת ים במלחמת "עם כלביא"; והשבוע, בזירה הקשה בתל אביב במסגרת "שאגת הארי". בשתי הזירות היה מדובר בפגיעה ישירה שהותירה הרוגים לצד פצועים רבים.

בשיחה עם mako בריאות הוא מתאר את ההרס בזירה בתל אביב "ראיתי שני בניינים עם הרס משמעותי, רכבים שנפגעו ונשרפו ואנשים שצועקים לעזרה”. הפעם, הוא אומר, כבר ידע להסתכל ממבט שונה מוקדם יותר. “עשיתי זום אאוט כדי לוודא שאנחנו לא מפספסים עוד נפגעים”. במסגרת הסריקה ההיקפית אותר פצוע נוסף במרחק של כ-200 מטר מהזירה המרכזית. “זה חלק מהייעוד של יחידת האופנועים - להגיע מהר, לסרוק שטח, ולא לפספס אף אחד”.

לדבריו דווקא בבת ים לקח זמן להבין את סדר הגודל. “הייתי הראשון שהגיע לזירה - התחלנו עם שמונה פצועים וסיימנו עם מאתיים. רחוב שלם נמחק. כמה בניינים ספגו הרס משמעותי”. המשמעות המבצעית הייתה ברורה: במקום להתמקד בנקודת פגיעה אחת, הצוותים נאלצו לסרוק שטח רחב, לאתר נפגעים מבניינים שונים ולהבין תוך כדי תנועה שהאירוע גדול בהרבה מהדיווח הראשוני. “לקח לנו זמן להבין את סדר גודל האירוע. אתה מתחיל עם שמונה פצועים - ולאט-לאט מבין שזה משהו אחר לגמרי”.

"הנזק היה אסטרונומי"

רק באור יום, כשחזר לזירה, הבין עד כמה עוצמת ההרס הייתה חריגה. “הנזק היה אסטרונומי. קשה להבין איך טיל אחד עשה כזה הרס”.

כרמל מעיד על עצמו כ"בוגר פיגועים" משנות האלפיים ומאירועים קשים בשנים האחרונות, אך לדבריו יש הבדל מהותי בין פיגוע לבין זירה שבה משפחות נפגעות בתוך ביתן. “בפיגוע אתה רואה מבוגר שהלך ברחוב. בפגיעות ישירות אלה משפחות עם הילדים שלהם. זו חוויה אחרת אבל היא מטלטלת באותה המידה”.

ומה ששבר אותו בבת ים לא היה ההריסות. “בא אליי אבא ואמר שהילד שלו רוצה חיבוק ממני. הילד ראה אותי בזירה והיה צריך חיבוק ממשהו חזק. הילד הזה גמר אותי. הוא חיבק אותי שתי דקות והלך”.

לדבריו, האדרנלין באירועים כאלה עצום, והסיפוק מהצלת חיים משמעותי - אך מדובר בזירות מטלטלות. “מראות קשים זה חלק מהעבודה. אנשים שקורס עליהם מבנה, פגיעות ישירות, דימומים. אבל כשמדובר במשפחה שנפצעת או נמחקת - זה קשה בצורה אחרת”.

במד"א, הוא מדגיש, לא משאירים את אנשי הצוות להתמודד לבד. פרופ' אלי יפה, סמנכ"ל קהילה במד"א, מסביר כי ההכשרה מתחילה שנים לפני האירוע עצמו. “אנחנו לא מתחילים כשרואים את המחזות - אלא הרבה קודם. יש תרגילי אר"ן גדולים עם מראות קשים מדומיינים, פצועים מדומים, קטיעות - הכל כחלק מההכשרה”. לדבריו, לצד ההכשרות המבצעיות יש גם ליווי פסיכיאטרי ופסיכולוגי צמוד. “אחרי אירועים אנחנו מבצעים התערבות, שיחות יזומות, מעקב. יש כאלה שההתערבות המקצועית מחסנת אותם, ויש כאלה שזקוקים לתשומת לב נוספת".

לדברי יפה, בתוך הארגון אנשי הצוות משתפים יותר מאשר בבית. "קשה לספר בבית מה ראית. עם החבר'ה יותר קל. אנחנו מקפידים להשלים את התמונה, שכל אחד יבין את החלק שלו בתוך האירוע - וגם לתת פידבק חיובי.