צוותי זק"א בזירת הטבח בסידני: "גופות נותרו 48 שעות על הרצפה - מראות שמזכירים את הנובה"

צוותי זק"א נכנסו היום (שלישי) לראשונה לזירת הפיגוע בחוף בונדי שבסידני אוסטרליה - כיומיים לאחר אירוע הטרור שבו נרצחו 16 בני אדם במהלך חגיגת חנוכה. לדברי גורמים בשטח, חלק מהגופות נמצאו עדיין בזירה כ-48 שעות לאחר הטבח, לאחר שהמשטרה האוסטרלית הגדירה את המקום כ"זירה פעילה". זאת משום שאחד המחבלים עצור בבית החולים והחקירה הראשונית טרם הושלמה. בשל כך, גם משפחות הקורבנות לא הורשו עד כה להיכנס ולזהות את יקיריהן.

המשלחת של זק"א, בראשות ותיק הארגון יוסי לנדאו, לצד מתנדבי היחידה הבינלאומית ומפקד היחידה הבינלאומי נחמן דיקשטיין, המתינה שעות ארוכות לאישור כניסה רשמי. "הזירה נחשבת לפעילה, ולכן אף גורם לא טיפל בה", מספר הערב (שלישי) דיקשטיין ל-mako בריאות. "רצנו בין גורמים שונים - מפקד אחד מאשר, השני מבטל. רק בעשר בלילה קיבלנו סוף סוף אישור להיכנס".

לדבריו, האישור הושג לאחר התערבות של גורמים מהקהילה הנוצרית המקומית, המוכרים לפעילי זק"א. "הם עזרו להסביר למשטרה מה זה כבוד המת ומה המשמעות של איסוף הממצאים. בלי העזרה הזאת, היינו נשארים בחוץ עוד הרבה זמן".

כשאנשי זק"א נכנסו לבסוף לזירה, המראה היה קשה במיוחד. "הדבר הראשון שראינו היה דם", מתאר דיקשטיין. "איפה שאתה דורך - דם. הדשא אדום, האספלט אדום, בקבוקי המים שאנשים החזיקו עדיין שם. הכל נראה כאילו הזמן נעצר".

זמן קצר לאחר כניסתם הותר לצוותים להגיע לשתי זירות בלבד - ובהן זו שבה נרצח הרב שאמור להיקבר מחר. "הוא עבר כמה מקומות עד שנפטר", אומר דיקשטיין. "היינו חייבים לאסוף את כל הממצאים מכל מקום שבו היה, כדי לקבור אותו בכבוד".

עבודת האיסוף החלה מיד. "אנחנו מנקים, שוטפים, מסמנים ומלקטים כל טיפת דם", הוא מתאר. "מצאנו תפילין של ילד, מצאנו כובע, מצאנו נעל שאישה איבדה בזמן שברחה - מגואלת בדם. למשפחה זה עולם שלם".

בתוך הכאוס בזירה, אנשי זק"א מצאו עצמם מוקפים בתושבים שחוו את האירוע מקרוב. אחד מהם הוא מענדי אמזלג, תושב סידני שנכח במקום ואף תיעד את רגעי ההשתלטות על שני המחבלים.

"סבא של אשתי נרצח בפיגוע", סיפר אמזלג ל-mako בריאות. במהלך הדקות הארוכות שלאחר הירי הוא עבר מאדם לאדם בניסיון להציל חיים. "ביצעתי המון החייאות, רצתי בין פצועים. זו הייתה זירה נוראית - כאוס מוחלט. אנשים שכבו על הרצפה, צרחות, ירי, ואתה פשוט עושה כל מה שאתה יכול".

אמזלג הוסיף כי גם משפחתו נפגעה ישירות מהאירוע: "כשהתחיל הירי ברחנו מהקליעים, ואשתי נפלה במהלך הריצה. היא פונתה לבית החולים. היא בהיריון מתקדם ואמורה ללדת בקרוב, בעזרת השם".

עדות אילמת לחיים שנגדעו באכזריות

בראש המשלחת עומד יוסי לנדאו, קמב"ץ זק"א מרחב לכיש, לצד מתנדבים מהיחידה הבינלאומית של הארגון. רובם פעלו בעבר בזירות טרור קשות בישראל, ובהן גם באירועי 7 באוקטובר.

"המראות מחזירים אותי למראות בקיבוצי העוטף", מספר לנדאו ל-mako בריאות. "נחתנו כבר ביום שני בבוקר, אבל כשנכנסו לזירה ראינו מחזה נוראי - עדות אילמת לחיים שנגדעו באכזריות. המראות הקשים והריח החזק מחזירים מיד לאירועים הקשים של שבת השחורה. זה אותו רוע ואותו כאב. פעלנו בחרדת קודש לאסוף ולרכז את כל הממצאים והדם שנותרו בזירה, כדי שלא תישאר אף טיפת דם מאחור. זו חובתנו המוסרית והיהודית".

"צריך להבין, לא מדובר בפיגוע רגיל", אומר שמחה גריימן, מתנדב זק"א וחלק מהמשלחת הבינלאומית. "זה אירוע שבו השתתפו מאות ואלפי חוגגים. אנשים הגיעו לחגוג את חג החנוכה ומצאו את עצמם בורחים ומסתתרים מחשש שייטבחו בהם. במשך דקות ארוכות היורים ירו לכל עבר והאנדרלמוסיה הייתה מוחלטת - כמו בנובה. רואים בחפצים שהאנשים השאירו בזירה את הלחץ והבהלה - פריטי לבוש, חפצים אישיים. גם כאן כל השטח היה מלא בדם, ממצאים ופריטי לבוש, ואנחנו ריכזנו את הכל והתחלנו בניקוי הזירות".

לדברי אנשי הצוות, אף שהזירה רחוקה גיאוגרפית מישראל, אופי העבודה מוכר להם היטב. המראות הקשים והעובדה שמדובר בפגיעה קשה בקהילה יהודית מעלים עבור חלקם זיכרונות מזירות טרור קודמות שבהן פעלו.

מחר עם אור ראשון, צפויים הצוותים לשוב לזירה ולהמשיך במלאכת האיסוף והניקוי, במטרה להביא כל טיפת דם וכל ממצא לקבר ישראל.