אילת: תאונות הצלילה שמתגברות - וכמעט מובילות לאסון

שלושה אירועי צלילה חריגים שהתרחשו בימים האחרונים באילת הסתיימו בטיפול רפואי. במרכז אחד המקרים עומד סיפורם של שני צוללנים כבני 30 בעת שצלילה שגרתית בעומק בינוני הסתבכה בתוך דקות והובילה לתסמינים חריגים ולפינויים לבית החולים.

השניים צללו לעומק של כ-28 מטרים, וכשעלו בחזרה לכיוון פני המים, בעומק של כ-10 מטרים התרחשה תקלה בציוד של אחד מהם, ככל הנראה במנגנון הוצאת האוויר. בעקבות התקלה, החל אחד הצוללנים לעלות במהירות לא מבוקרת, וחברו, ששהה לצדו, עלה ביחד איתו. השניים לא ביצעו עצירת בטיחות - שלב קריטי בשלב כזה.

סחרחורת ובחילה

מיד לאחר שעלו החלו להופיע תסמינים: לחץ באוזניים, סחרחורות ותחושת בחילה. אחד מהם פינה את עצמו לבית החולים יוספטל באילת, שם קיבל טיפול. השני, שהרגיש בתחילה טוב יותר, החליט לפנות את עצמו לבית חולים אחר במרכז הארץ - אך במהלך הנסיעה מצבו החמיר, והוא החל לסבול מסחרחורות ומבחילות, עצר בצד הדרך ופונה לקבל טיפול רפואי.

מדובר בשני צוללנים עם ותק של כ-20 צלילות (ודרגת שני כוכבים). האירוע מדגיש כי תקלה טכנית אחת, בייחוד בשלבי העלייה, עלולה להוביל למצב מסוכן.

מקרה נוסף התרחש בסוף השבוע האחרון, כאשר צוללן מנוסה במיוחד, עם ותק של למעלה ממאה צלילות וניסיון של כעשור הובהל לבית החולים. "ביצעתי שתי צלילות עומק ארוכות, ולאחר מכן צלילה נוספת", הוא מספר ל-mako בריאות. "רק לאחר שסיימתי את הצלילה השלישית, כשכבר הייתי על החוף, החלו להופיע תסמינים: נימול בגפיים, הקאות וכאבי ראש. המשפחה לקחה אותי לבית החולים, ושם התחלתי טיפול בתא לחץ שארך כמה שעות".

במקרה השלישי, צוללת נוספת כבת 30 עם ניסיון של 5 שנים, פנתה לקבלת טיפול לאחר שהחלה להרגיש תסמינים כשעתיים אחרי הצלילה. היא מספרת שחוותה דקירות קטנות ועקצוצים בגפיים התחתונים והעליונים. היא החליטה לפנות לבדיקה במיון, שם קיבלה טיפול בחמצן ובהמשך גם בתא לחץ עד לחלוף התסמינים.

"ברגע שמבצעים עלייה מהירה מדי או מדלגים על עצירת בטיחות - הסיכון עולה משמעותית"

ד"ר דאהר אגברייה, מומחה לרפואה דחופה ורפואת צלילה ומנהל המלר"ד בבית החולים יוספטל מקבוצת כללית, מסביר כי המקרים שתוארו אינם חריגים. "אנחנו רואים מגוון תאונות צלילה, והן יכולות לנבוע גם מתקלה טכנית בציוד וגם ממצב בריאותי של הצולל עצמו. ברגע שמבצעים עלייה מהירה מדי או מדלגים על עצירת בטיחות - הסיכון עולה משמעותית".

לדבריו, אחד המרכיבים המרכזיים בסיכון הוא הלחץ הגבוה בעומק. "כל 10 מטר מתחת למים מוסיפים אטמוספרה אחת של לחץ. ככל שיורדים עמוק יותר, הגוף סופג יותר חנקן. הבעיה מתחילה כשלא מאפשרים לחנקן להתפנות מהגוף בצורה מבוקרת בעלייה".

ד"ר אגברייה מסביר כי העלייה האיטית והעצירה בעומק של כשלושה עד חמישה מטרים נועדו בדיוק לכך. "אנחנו עולים מצלילה בקצב שלא עולה על תשעה מטרים בדקה, ועושים 'תחנת בטיחות' כדי לאפשר לחנקן להשתחרר דרך הריאות. זו נקודה קריטית - בייחוד אחרי צלילות עמוקות".

כאשר התהליך הזה לא מתבצע כראוי, עלולה להתפתח, לדבריו תופעה המכונה דיקומפרסיה. "במקרים הקלים נראה כאבי מפרקים, פריחה או חולשה כללית. במקרים חמורים יותר מופיעים תסמינים נוירולוגיים כמו נימול בגפיים, סחרחורות ואפילו שיתוק. במצבים הקשים ביותר בועות האוויר עלולות להגיע ללב או לריאות ולגרום לפגיעה משמעותית בתפקוד".

הוא מדגיש כי גם ניסיון לא בהכרח מגן. "זה תלוי בפרופיל הצלילה, במספר הצלילות שבוצעו ובמאמץ הפיזי המושקע במהלך הצלילה. גם צוללנים עם עשרות שנים של ניסיון יכולים להיפגע, בייחוד אחרי צלילות עמוקות או עומס צלילות גבוה".

על הטיפול הוא מסביר: "המטרה בתא הלחץ היא להחזיר את הגוף לתנאי לחץ גבוהים, כמו בצלילה, כדי לכווץ את בועות החנקן ולאפשר להן להתפנות בצורה מבוקרת. המטופל נושם 100% חמצן לסירוגין, ובהדרגה מעלים אותו בחזרה ללחץ רגיל". לדבריו, משך הטיפול משתנה בהתאם למצב, ויכול להימשך בין שעתיים לתשע שעות.