תסמונת בל בקרב ילדים ובני נוער: הילד הולך לישון כשהוא בריא לחלוטין - ומתעורר בבוקר עם חיוך עקום

באחרונה עסקנו ב-mako בריאות בתסמונת בל (Bell's palsy) - מצב הגורם לשיתוק פתאומי של צד אחד בפנים, לאחר שגורו התזונה חלי ממן חשפה כי לקתה בתסמונת. גם ידוענים כמו אנג'לינה ג'ולי, ג'סטין ביבר ומיכל אנסקי שיתפו בשנים האחרונות בהתמודדות עם שיתוק בפנים.

אלא שבעוד שרבים שמעו על התופעה בקרב מבוגרים, כעת מתברר כי גם ילדים ובני נוער עלולים ללקות בה - ולעתים זה קורה בן רגע: הילד הולך לישון כשהוא בריא לחלוטין - ומתעורר בבוקר עם חיוך עקום, עין שאינה נסגרת וצד אחד בפנים שמסרב לזוז.

פרופ' בן ציון יהושע, מומחה למחלות אף אוזן גרון וניתוחי ראש וצוואר ומנהל מחלקת אא"ג כירורגיית ראש וצוואר במרכז הרפואי ברזילי, מסביר בשיחה עם המדור עד כמה התופעה שכיחה בקרב ילדים, מה גורם לה, כיצד היא משפיעה על הילדים ומשפחותיהם - ומדוע, למרות המראה המבהיל, ברוב המקרים הבשורה דווקא מעודדת.

"אף שרבים חושבים שמדובר בתופעה נדירה, אנחנו מעריכים שכ-15 מתוך 100 אלף ילדים יפתחו פציאליס", הוא מציין. "בישראל מדובר בעשרות עד מאות מקרים בשנה. התופעה שכיחה יותר בקרב בני נוער ופחות בילדים צעירים, אבל היא בהחלט מוכרת".

לדבריו, בניגוד למבוגרים, אצל ילדים הרופאים נוטים לחפש גורם אפשרי לשיתוק. "אם אצל מבוגרים אנחנו מגדירים פעמים רבות את המצב כאידיופתי (ללא סיבה ברורה), אבל אצל ילדים אנחנו חושבים גם על גורמים כמו דלקת באוזן, מחלה ויראלית או תהליך זיהומי אחר. יש גם תיאוריות שונות שלפיהן מדובר בלחץ על העצב, בבצקת מקומית או בתגובה לנגיפים כמו הרפס או שלבקת חוגרת".

אחד המאפיינים המבהילים ביותר של התסמונת הוא הופעתה הפתאומית. "לפעמים יש כאב לא מוסבר באוזן, אבל ברוב המקרים זה מופיע בבת אחת", מסביר פרופ' יהושע. "הורים רואים לפתע צניחה של השפה, חיוך עקום או קושי לסגור את העין - ומיד חוששים מאירוע מוחי, גידול או מחלה קשה, אבל ברוב המוחלט של המקרים זה לא המצב".

ישנן גם תיאוריות שלפיהן לחץ וחרדה עלולים לתרום להתפתחות התסמונת, אך לדברי פרופ' יהושע הקשר טרם הוכח. "מה שאנחנו רואים הרבה יותר הוא שהמצב עצמו גורם ללחץ וחרדה. גם הילדים וגם ההורים נבהלים מאוד".

"יש כאלה שחוששים לצאת מהבית או להיפגש עם חברים עד שהמצב מתחיל להשתפר"

ההשפעה, לדבריו, אינה רק רפואית. "אצל ילדים קטנים המראה יכול להבהיל הורים, גננות וחברים, ואצל בני נוער הקושי לעתים גדול אפילו יותר", הוא אומר. "הם מסתכלים הרבה על הפנים שלהם במראה, וכשהם רואים עיוות זה מאוד מלחיץ. הם מספרים על חרדה, מבוכה ותחושה שכולם מסתכלים עליהם או צוחקים עליהם. יש כאלה שחוששים לצאת מהבית או להיפגש עם חברים עד שהמצב מתחיל להשתפר".

גם פעולות יום-יומיות פשוטות עלולות להפוך למורכבות. "כשיש צניחה של השפה קשה לפעמים לאכול או לשתות בלי שנוזלים או מזון יזלגו מהפה. עבור ילדים ובני נוער, במיוחד בסביבה חברתית, זה יכול להיות מביך מאוד".

לדברי פרופ' יהושע, הטיפול המקובל כולל לעתים מתן סטרואידים כדי להפחית את הלחץ על עצב הפנים, ובחלק מהמקרים מוסיפים גם טיפול אנטי-ויראלי. עם זאת, הוא מדגיש כי גם יעילות הסטרואידים אינה חד-משמעית. "יש טיפולים שונים, כולל פיזיותרפיה ולעתים גם דיקור, אבל ברוב המקרים הזמן עושה את שלו. צריך בעיקר סבלנות".

אחד הסיבוכים הפחות מוכרים של התסמונת קשור דווקא לעיניים. "כשעצב הפנים נפגע, אצל חלק מהילדים העין אינה נסגרת באופן מלא והמצמוץ נפגע", אומר פרופ' יהושע. "לכן חשוב להקפיד על הרטבת העין, ולעתים אף להגן עליה בלילה באמצעות טיפות. ללא טיפול מתאים, הקרנית עלולה להתייבש ולהיפגע".

הבשורה המעודדת היא שאצל ילדים ההחלמה לרוב מהירה וטובה יותר מאשר אצל מבוגרים. "כ-50% מהילדים יחלימו לחלוטין בתוך חודש, ורובם המכריע בתוך כחודשיים. הבשורה החשובה היא שבתוך שנה, 90-100% יחלימו לחלוטין", מציין פרופ' יהושע. "נראה שמערכת החיסון ויכולות ההחלמה של ילדים מסייעות לכך".

עם זאת, בכ-5% עד 10% מהמקרים עלול להישאר שינוי מסוים בתנועת הפנים. "לרוב מדובר בעיוות קל בלבד, כזה שאדם מן השורה אולי לא ישים לב אליו - אבל מי שמכיר את התחום יכול לזהות שהיה בעבר פציאליס", הוא אומר. "במקרים שבהם נותרת פגיעה משמעותית יותר קיימים טיפולים שונים, מפיזיותרפיה ועד בוטוקס ואף ניתוחים במקרים חריגים - אבל מדובר במקרי קיצון".