לב זהב: הציל את חייהם של שני אנשים בתוך שלוש שנים
מוישי שיליץ, ירושלמי בן 32, ראה כשהיה צעיר את אביו תורם כליה באופן אלטרואיסטי והחליט ללכת בדרכו. בפעם הראשונה החל בתהליך בבי"ח הדסה עין כרם, אך לבסוף התאים לתרומת מח עצם. בפעם השנייה הוא השלים את תרומת הכלייה
בלי כליה, אבל עם לב זהב: מוישי שיליץ, תושב ירושלים, הצליח להציל תוך שלוש שנים את חייהם של שני אנשים - בפעם הראשונה בתרומת מח עצם, ולאחרונה בתרומת כליה.
שיליץ, ירושלמי בן 32, נחשף בגיל צעיר לחשיבות של תרומת איברים, כאשר אביו רפאל תרם כליה באופן אלטרואיסטי – כלומר תרומה לאדם שאינו מכיר ואינו בן משפחתו. לפני שלוש שנים החליט שיליץ ללכת בדרכי אביו והחל בהליך תרומה דומה בבית החולים הדסה עין כרם, אבל במהלך הבדיקות הגיעה תפנית - הוא נמצא מתאים דווקא לתרומת מח עצם.
"הופתעתי ואז הבנתי שדגימת הרוק שנתתי למאגר מח העצם בהדסה מזמן, נמצאה מתאימה עבור חולה במחלה קשה. התשובה שלי הייתה חיובית, ללא היסוס והגעתי להדסה, לתרום מח עצם בתהליך מאוד פשוט", הוא משחזר. בעקבות התרומה התבקש מוישי להמתין עם תהליך הבדיקות לתרומת כליה, ולמרות אכזבתו המשיך לחכות לרגע המתאים.
"רציתי להציל חיים נוספים"
הרגע הגיע כעבור שלוש שנים, כשמוישי החל מחדש בתהליך תרומת כליה. "כשחזרנו מביקור היכרות בארה"ב עם הגברת שאותה הצלתי, ראיתי לראשונה במו עיני מהי אותה "הצלת חיים". זה כבר לא היה ביטוי או דימוי ערטילאי כזה. זו הייתה אישה בשר ודם, עם משפחה שאוהבת אותה, אישה שהצליחה לחיות ולהחלים בעקבות תרומת מח העצם", הוא מספר. "כבר בחזרה מארה"ב הודעתי לאשתי עדי שאני חוזר לתהליך תרומת הכליה כי זוהי המהות האמיתית - רציתי להציל חיים נוספים".
בעודו עובר בהדסה בדיקות כדי לוודא התאמה לתרומה בליווי מתאמת ההשתלות מיכל אהרון, הגיע טלפון אשר כיוון אותו אל החולה המתאים. "החברה הכי טובה של אשתי מילדות, פנתה אליה בהיסוס ושאלה אם אני עדיין בתהליך ועדיין מתכוון לתרום כליה. היא סיפרה שחמיה, אבא של בעלה, זקוק בדחיפות לתרומת כליה. מייד ענינו לה שאני בודק התאמה עבורו, לא היססנו לרגע". תהליך הבדיקות בהדסה והליווי של "מתנת חיים" נמשך עוד מספר שבועות, במהלכם נמצאה התאמה מושלמת בין הכליה של מוישי לזו של בנימין הרטמן, החולה שנזקק לה ביותר.
"במשך למעלה מעשור אני חולה במחלת כליות, שעם השנים התקדמה והחריפה", מספר בנימין המתאושש מניתוח ההשתלה שעבר. "הגעתי למצב של מחלת כליות סופנית והתפקוד היה קשה, בעיקר בחודשים האחרונים. המשכתי לעבוד אבל עם קשיים רבים של תופעות לוואי וסיבוכים, ועם כל התמיכה שקיבלתי ממקום העבודה – ההתמודדות באמת הייתה קשה. כשהרופאים בישרו לי שאתחיל דיאליזה ובמקביל כדאי להתחיל למצוא תורם כליה, זה היה מטלטל אבל אז חשפנו את המצב בפני בני המשפחה הקרובים שלי.
"יום אחד כלתי אמרה שהיא זוכרת שבעלה של חברתה באמת חושב על תרומת כליה והציעה שתדבר איתם. מאותו רגע, התחיל מסע ארוך שאין בו וודאות מוחלטת, אם בסיומו אזכה לכליה והניתוח יצליח, מסע מול אדם מדהים ומיוחד. זה לא נתפס בעיני, התהליך שעברתי עד היום בליווי הצוותים בהדסה כשלצידי מיכל אהרון מתאמת ההשתלות, אחיות המחלקה והרופאים שידעו לענות ולטפל במקצועיות תמיד״.
ביום הניתוח התקבצו במחלקה הכירורגית בהדסה עשרות קרובי משפחה וחברים טובים, כדי להתפלל ולשיר וללוות את מוישי בדרכו המיוחדת לניתוח הנצלת הכליה – בדיוק כפי שליוו אז את אביו, לפני 11 שנים. כשהוא מחובק עם אשתו, נושא תפילות ומתחזק מן הסובבים אותו, הובל אל חדר הניתוח, בו ערכו ד"ר עבד חלאילה, מנהל יחידת ההשתלות בהדסה, יחד עם ד"ר אשרף אמאם, כירורג בכיר ביחידה ומנהל שירות השתלות כבד בהדסה והמרדימה ד"ר אלווירה הנטר את ניתוח הנצלת הכליה ומיד אחריה את הניתוח השני בחדר הניתוח הצמוד, להשתלת הכליה בגופו של בנימין.
ד"ר עבד חלאילה, ראש יחידת ההשתלות בהדסה, מדגיש כי התרומה האלטרואיסטית התנדבותית של מוישי ורפאל היא לא פחות ממדהימה. "התרומה של מוישי היא שרשרת של נתינה ושל אנושיות שנהוגה בקרב בני המשפחה. אין ספק שהאב רפאל, שעבר תהליך מוצלח של תרומת כליה בעבר – התמודד עם החלמה שלאחר הניתוח, אבל התמקד בטוב ובאור שהוא הביא איתו, באמונה החזקה של הענקת חיים לאחר, וכך חינך את ילדיו. זה בא מהבית שבו הם גדלים, מהערכים שהטמיעו בהם. החינוך שלו נותן אותותיו בדוגמה אישית, והנה בנו עשה את המצווה החשובה גם הוא בליווי המשפחה כולה, ואפילו בן נוסף במשפחה חושב בכיוון בעתיד. אני נפעם מהמשפחה המיוחדת הזו".
המפגש שאחרי הניתוח היה כצפוי מאוד מרגש. המשפחות של מוישי ובנימין, שאינן זזות ממיטותיהם התפעלו מקצב ההחלמה של התורם וממצבו הנינוח של הנתרם. "אנשים לא יודעים כמה שמדובר בהליך שהוא בטוח רפואית לתורם, וההתאוששות ממנו באמת מהירה. כבר ביום השני אחרי הניתוח אני הולך בטבעיות במחלקה, הרופאים ד"ר חלאילה וד"ר אמאם מרוצים מאוד גם ממני וגם מההחלמה של בנימין וזה מה שחשוב", הוא אומר בחיוך. בנימין, שיטופל עוד כמה ימים נוספים במחלקה הכירורגית על ידי הצוות הסיעודי, מרגיש נפעם לדבריו. "אין מספיק מילות תודה באירוע שכזה. יש לי אחריות על עצמי ועל הכליה שקיבלתי ממוישי, שכחבר רחוק של המשפחה הציל אותי מעוד שנים של דיאליזה וממחלה קשה. אנחנו מדינה קטנה, עם אנשים גדולים".