"סכנה מיידית ובלתי הפיכה": בני נוער שואפים אדי דאודורנט מתוך מגבת - ומתמסטלים

באחרונה נחשפו מומחי המרפאה להתמכרויות ילדים ונוער של מכבי שירותי בריאות ברחובות לתופעה מסוכנת: בני נוער ששואפים אדים של דאודורנט ספריי, במטרה להגיע לערפול חושים ("סטלה").

"הנגישות היא הבעיה הגדולה, בני הנוער לרוב אינם מודעים לסכנה", אומר צח שטילר, פסיכולוג רפואי מומחה ומנהל המרפאה. לדבריו, המטופלים, שגילם נע בין 18-11, לרוב אינם מגיעים למרפאה בגלל שימוש בדאודורנט, אלא בעקבות התמכרויות אחרות. "רובם מגיעים אלינו בעקבות שימוש בקנאביס, אלכוהול, סמי פיצוציות וגם התמכרות למסכים", הוא מציין.

"מתארים 'סטלה', ערפול חושים ותחושת רוגע"

לדבריו, לרוב הוא זה שמעלה את הנושא במהלך השיחה עמם. "כשאני מרגיש שיש 'וייב' של טרנד, אני מתחיל לשאול עליו. באחרונה, אחרי ששמעתי על המקרים האלה, התחלתי לשאול יותר בני נוער על הדאודורנט. לרוב הם מספרים כי שמעו על השיטה מפה לאוזן והחליטו לנסות אותה בעיקר הודות לזמינות המוצר. "הם לוקחים מגבת, מצמידים לפנים, מרססים עליה הרבה דאודורנט ושואפים את האדים. המגבת סופגת את החומר וכך הם יכולים לשאוף אותו", הוא מספר. "הם מתארים 'סטלה', ערפול חושים ותחושת רוגע. לפי התיאור שלהם, הם נשכבים על המיטה והתחושה יכולה להימשך 10 עד 15 דקות. לכל אחד זה עושה משהו קצת אחר".

"זו אותה גברת בשינוי אדרת", הוא אומר. "פעם ילדים הסניפו טיפקס, דבק או טוש לורד. בהמשך היה טרנד של גז מזגנים, ובשנים האחרונות גם גז קצפות הפך לחזק יותר. בכל פעם מדובר בחיפוש אחר משהו זמין שיכול למסטל ולשנות את התודעה"

צח שטילר, פסיכולוג

שטילר מסביר כי שאיפת חומרים נדיפים במטרה לשנות את מצב התודעה היא אינה תופעה חדשה בקרב ילדים ובני נוער, גם אם החומרים עצמם משתנים עם השנים. "זו אותה גברת בשינוי אדרת", הוא אומר. "פעם ילדים הסניפו טיפקס, דבק או טוש לורד. בהמשך היה טרנד של גז מזגנים, ובשנים האחרונות גם גז קצפות הפך לחזק יותר. בכל פעם מדובר בחיפוש אחר משהו זמין שיכול למסטל ולשנות את התודעה".

אלא שלדבריו, הניסוי הזה עלול להפוך לדפוס מסוכן. "ברמה המיידית עלולה להתרחש הרעלה בדרגות חומרה שונות, ובטווח הארוך יש גם פוטנציאל לסיכון התמכרותי", מזהיר שטילר. "כל דבר שמתחיל בניסיון לעשות משהו שישפיע מבחינה פסיכו-אקטיבית עלול להפוך להרגל. המעבר בין זה לבין סמי פיצוציות הוא לא רחוק".

במקרים רבים, הוא מדגיש, השימוש בחומרים הוא ניסיון של בני הנוער להתמודד עם קושי אחר. "חומרים יכולים לשמש כסוג של טיפול עצמי. הילד לא תמיד מעוניין להתמודד עם מה שקשה עליו, אז הוא צורך חומרים כפתרון, לכאורה", הוא מסביר.

הקושי לזהות את התופעה הוא חלק מהבעיה

דווקא במקרה של דאודורנט, מדגיש שטילר, ייתכן שלהורים יהיה קשה לזהות סימני אזהרה ברורים. "זה לא תמיד בולט וזה מה שהופך את הנושא למדאיג", אומר שטילר. לדבריו, הדרך הנכונה היא אינה בהכרח לחפש מכלים או להטיח בילד האשמות, אלא לפתוח בשיחה ישירה. "אפשר פשוט לשאול: 'שמעתי שיש טרנד כזה, שמעת עליו? אתה מכיר?'. שאלה ישירה תמיד עובדת".

הוא מוסיף כי השאלה אינה צריכה להיות ביקורתית. "אם הילד עונה בשלילה, הוא לפחות יודע שההורה מכיר את הנושא, ואם הוא ירצה להגיד משהו בעתיד, הוא יודע שיש לו אפשרות. פיקוח הורי הוא גורם חוסן, אבל פיקוח לא אומר שצריך בהכרח לאסור או להעניש. צריך לשאול ולהתעניין. אם ההורה הוא כתובת עבור הילד - זה הדבר הכי חשוב".

"להימנע לחלוטין מכל סוג של שאיפת גזים"

ד"ר אילן יהושע, ראש המחלקה לרפואת משפחה במחוז הדרום במכבי שירותי בריאות, מזהיר מההשלכות הקשות: "שאיפה של גז כתוצאה מהסנפת דאודורנט ספריי, היא סכנה מיידית ובלתי הפיכה לגוף. בטווח הקצר, פעולה כזו עלולה להוביל לעילפון, איבוד הכרה, הפרעות קצב קשות בלב, פגיעות נוירולוגיות, נזק מוחי ואף למוות פתאומי".

מעבר לסכנה המיידית, ד"ר יהושע מזהיר מנזק מצטבר והרסני למערכת העצבים המרכזית. " זה יכול להתבטא בפגיעה קוגניטיבית ובפגיעה בזיכרון, בראייה ובשמיעה, ואף עלול להוביל למחלות נוירולוגיות קשות כמו פרקינסון. לאורך זמן, הגז הרעיל פוגע באופן קשה באיברים חיוניים ובהם הכליות, הכבד ומח העצם".

ההמלצה הרפואית, אם כן, היא חד-משמעית: "יש להימנע לחלוטין מכל סוג של שאיפת גזים. מדובר בחומרים תעשייתיים מסוכנים שהשאיפה שלהם היא משחק מסוכן בחיי אדם", מזהיר הד"ר.