הבטון חדר למגפיים - והותיר את בן ה-45 עם נכויות קשות

נדב (שם בדוי), בן 45, מתגורר בשנים האחרונות עם משפחתו ביפן ומתכנן לשוב איתה לישראל. לפני כמה שבועות הגיע לארץ כדי לקדם את בניית בית המשפחה, והחליט להשתתף בעצמו ביציקת הבטון. הוא לא העלה בדעתו שהעבודה תסתיים בכוויות עמוקות, שני ניתוחים ובהשתלות עור.

"הייתי הרבה שעות בתוך הבטון. הרגשתי שזה קצת שורף, אבל לא דמיינתי שמדובר בכוויות", הוא מספר. "חשבתי שמדובר בפריחה או אלרגיה או משהו בסגנון. עבדתי ככה יום שלם". הבטון חדר למגפיו ונשאר במגע ממושך עם עור רגליו. רק בסוף היום, כשהכאב התחזק, הוא שטף את רגליו - ופנה לבית מרקחת. "הרוקח נבהל מכמות המשחה שהוא ראה שאני צריך, והמליץ לי להתפנות למיון, אבל חשבתי שזה יחלוף לבד". כמה שעות לאחר מכן מצבו החמיר, והוא פנה לבית חולים במרכז, שם הטיפול העיקרי שעבר היה חבישה וחיטוי.

לאחר שלושה ימי אשפוז יצר נדב קשר עם ד"ר אלעד צבי, מנהל יחידת הכוויות החדשה במרכז הרפואי איכילוב, והחליט לעבור לטיפול בבית החולים. "ד"ר צבי אמר לי שמניסיונו אין מה לחכות, כי בסופו של דבר נגיע להשתלות עור ושצריך להתחיל לטפל בזה, אז סמכתי עליו". תחילה הוא אושפז במחלקה לכירורגיה פלסטית, ובהמשך הועבר ליחידת הכוויות החדשה - שנפתחה לאחרונה כחלק מהרחבת המענה של איכילוב לנפגעי כוויות, צורך שהתחדד בעקבות אירועי 7 באוקטובר והמלחמה.

לדברי צבי, דווקא כוויות מבטון עלולות להיות מטעות. "מדובר בחומר שעלול לגרום לכווייה כימית בעור. יש לכוויות האלה נטייה להיות עמוקות יותר והן מאוד בעייתיות לטיפול", הוא מסביר, ומבהיר - "זו לא הטמפרטורה - הבטון לא מתחמם. ההרכב הכימי שלו הוא זה שגורם לפגיעה ברקמות". לדבריו, נדב הגיע עם כוויות בדרגה שלישית, שפגעו בכל שכבות העור, בחלקים נרחבים ברגליו. "טיפלתי בעבר בכמה חולים עם פגיעות מבטון, ולא פעם הפגיעות היו עמוקות וקשות יותר מכפי שהן נראו בהתחלה".

"לא זזתי במשך שבוע"

מאז הוא עבר שני ניתוחים בהרדמה מלאה. בראשון בוצעה הטריה - הסרת הרקמות שנפגעו והכנת האזור להשתלת עור - ובשני בוצעו השתלות עור באזורים שבהם הפגיעה הייתה עמוקה במיוחד. "אחרי ההשתלות לא זזתי במשך שבוע, אבל זה לא היה פחות קשוח מהכאבים שהיו קודם לכן", הוא מספר. "מאתמול התחלתי קצת להסתובב וזה מדהים. כמעט שאין כאבים".

ד"ר צבי מסביר כי במקרה של כווייה כימית, יש חשיבות רבה לפעולות שנעשות מיד לאחר החשיפה. "יש להתחיל בשטיפה מיידית. ברוב הפגיעות הכימיות צריך להסיר לחלוטין בגדים או כל דבר שעלול להשאיר את החומר במגע עם הגוף, ולשטוף כמה שיותר במים זורמים. לאחר מכן נחבש האזור ונבחן עומק הפגיעה. כשמדובר בכוויות עמוקות נדרש לעתים טיפול ניתוחי במספר שלבים. צריך להסיר את הרקמה הפגועה עד שמגיעים לרקמה בריאה שאפשר להשתיל עליה עור. לפעמים הכווייה ממשיכה להתפתח במשך כמה ימים ולכן התהליך נעשה בכמה שלבים, כמו אצל המטופל הזה".

עבור חלק מהמטופלים, השתלת העור היא רק תחילת תהליך ממושך. "חולים עם כוויות משמעותיות ועמוקות יצטרכו ניתוחים ולעתים סדרה של ניתוחים להשתלת עור", אומר ד"ר צבי. "בשלב מתקדם מתמודדים גם עם הצלקות, שעלולות לגרום לקושי בתנועה. לפעמים צריך לבצע ניתוחים משחזרים כדי לאפשר למטופלים לחזור לפעילות ולשפר את איכות החיים שלהם".

יחידת הכוויות החדשה

הצורך להעניק טיפול כזה במסגרת ייעודית עמד בבסיס הקמת יחידת הכוויות החדשה באיכילוב, שנפתחה בהובלת פרופ׳ יואב ברנע, מנהל המערך לכירורגיה פלסטית, ופרופ׳ עידית מטות, מנהלת מערך ההרדמה, טיפול נמרץ וכאב. לדברי פרופ׳ ברנע, אירועי 7 באוקטובר והמלחמה חידדו את המחסור במיטות ייעודיות לטיפול בנפגעי כוויות בישראל. "ראינו את זה בפועל", הוא אומר. "אזרחים עם כוויות קשות, חיילים פצועים שהגיעו משדה הקרב, פצועים שפונו במסוקים מעזה ומהצפון וגם פגיעות כתוצאה מנפילות טילים. חלק מההבנה שאין לנו מספיק מיטות כוויות בארץ הגיעה בעקבות מצבים שראינו".

לדבריו, הצורך אינו עלול לנבוע רק ממלחמה. תרחישים של שריפות, פיגועים, רעידות אדמה או פגיעת טיל בבניין רב-קומות עלולים להביא בתוך זמן קצר למספר רב של נפגעי כוויות.

מילנה מטטוב, אחות אחראית במחלקה לכירורגיה פלסטית וכוויות באיכילוב: "חלק משמעותי מההיערכות לפתיחת היחידה נעשה גם מחוץ לישראל. שלוש אחיות מהמחלקה לכירורגיה פלסטית ושלוש אחיות מטיפול נמרץ נשלחו להכשרה ייעודית ב-BG Klinikum בגרמניה. המטרה הייתה ללמוד, להעמיק ולהביא לאיכילוב ידע וניסיון ממרכז המתמחה בטיפול בנפגעי כוויות".

איריס ברמן, אחות אחראית במחלקת טיפול נמרץ כללי באיכילוב: "לצד הכשרת הצוותים נרכש ציוד ייעודי, נבנו תהליכי עבודה חדשים ונוצרו שיתופי פעולה עם מרכזי כוויות בעולם. בנובמבר צפויה להגיע לישראל משלחת מהמרכז בגרמניה להמשך העבודה המשותפת עם הצוות המקומי".