נדיר: התינוק נולד עם המעיים מחוץ לבטן – ועבר שלושה ניתוחים בתוך שבועיים

רומי ושליו, זוג צעיר מטבריה, ציפו ללידת בנם הבכור, אלא שכבר בשבוע ה-13 להיריון התגלה חשד למום בדופן הבטן של העובר. בשבוע ה-16, לאחר שהופנו להמשך בירור במרכז רפואי צפון (פוריה), אבחנה אצל העובר ד"ר איילת צור, מנהלת יחידת האולטרסאונד הגינקולוגי, גסטרוסכיזיס – מום מולד נדיר שגורם לכך שהמעיים מתפתחים מחוץ לחלל הבטן.

למרות החששות והידיעה שהתינוק יזדקק לטיפול מורכב לאחר הלידה, בני הזוג החליטו להמשיך בהיריון. "החלטנו ביחד להביא את הילד לעולם", מספרת רומי. "ידעתי שנוכל לעבור הכל ביחד", מוסיף שליו.

בדיקת מי שפיר שעברה רומי נמצאה תקינה, ולאורך ההיריון היא הייתה במעקב צמוד שכלל בדיקות אולטרסאונד מדי שלושה שבועות.

בבית החולים מסבירים כי גסטרוסכיזיס מופיע בכאחת מכל 5,000 עד 6,000 לידות בעולם, וכי בישראל נולדים מדי שנה כ-25 עד 35 תינוקות עם המום. במרבית המקרים רק חלק מהמעי נמצא מחוץ לחלל הבטן, ולעתים ניתן להחזירו למקומו בניתוח אחד. במקרה של אימרי, לעומת זאת, כל המעי הדק והמעי הגס נמצאו מחוץ לחלל הבטן.

התכנון היה ליילד את רומי סביב השבוע ה-38, אולם בבדיקה שנערכה בשבוע ה-35 זיהתה ד"ר צור כי המעי של העובר נראה בצקתי מאוד, ממצא שהעלה חשד לחסימת מעיים. בעקבות זאת הוחלט לבצע ניתוח קיסרי דחוף.

"היו בחדר המון רופאים ואחיות. שלושה טיפלו בי ועוד רבים בתינוק", משחזרת רומי. אימרי נולד במשקל 2.1 קילוגרמים, כשהוא סובל ממצוקה נשימתית, והועבר לטיפול נמרץ יילודים.

שלושה ניתוחים בתוך שבועיים

ד"ר איגור שייקיס, מנהל היחידה לכירורגיית ילדים במרכז רפואי צפון, מסביר כי הטיפול במום תלוי בחומרתו ובמצבו של התינוק. "במקרים קלים יחסית ניתן להחזיר את המעיים לחלל הבטן בניתוח אחד. במקרים מורכבים יותר נדרשת החזרה הדרגתית באמצעות מתקן המכונה סילו, מעין שקית סטרילית שמגינה על המעיים ומאפשרת להכניסם בהדרגה לחלל הבטן".

אצל אימרי התברר כי מדובר במקרה מורכב במיוחד. "בניתוח הראשון התברר כי בשל נפח המעי, מצבו וגודלו הקטן של חלל הבטן, לא ניתן היה להחזיר את המעיים פנימה באופן מיידי", הוא מספר.

אימרי נותר מורדם ומונשם, ובימים הבאים ניסה הצוות להחזיר בהדרגה את המעיים לחלל הבטן. כעבור כשבוע הוא עבר ניתוח נוסף, אך גם הפעם לא היה ניתן להשלים את סגירת הבטן. רק ביום ה-14 לחייו, בניתוח השלישי, הצליחו הרופאים להשלים את הפעולה. "הפעם הצלחנו להחזיר את המעי לחלל הבטן ולבצע סגירה אנטומית מושלמת ללא סיבוכים", אומר הד"ר.

גם לאחר הניתוחים נזקק אימרי להמשך טיפול ואשפוז ממושך. אביו, שליו, מספר כי בשלב מסוים כבר התקשה להתמודד עם החשש לחייו של בנו. "כבר קיבלתי את זה. לא רציתי ללכת לראות אותו יותר כדי שלא להיקשר ולא להיפגע. איבדתי תקווה".

בהדרגה השתפר מצבו של אימרי. הוא נגמל מההנשמה ומההזנה התוך-ורידית והחל לאכול בכוחות עצמו. בתחילה הצליח לאכול שלושה סמ"ק בלבד בכל ארוחה, ובהמשך הגיע לארוחות של 120 סמ"ק.

לאחר כחודשיים של אשפוז הוא שוחרר לביתו במשקל 3.08 קילוגרמים, כשהוא אוכל בכוחות עצמו ועולה במשקל. רק לאחר השחרור נערך טקס ברית המילה שלו, שבמהלכו העניקו לו הוריו את השם אימרי גבריאל.