ככל שהסביבה שלך יותר קשה, ככה אתה צורך יותר פורנו. הייתי מאונן ובוכה

בכיתה ב' נחשף אבישי (שם בדוי) לפורנו לראשונה. "זה מוקדם מאוד לעומת מה שאני מכיר מחברים. ביסודי לא מדברים איתך בכלל על הדבר הזה, זה טאבו. אין אף אחד שידריך ילד בכיתה ב' איך להתמודד עם מה שהוא רואה שם", הוא נזכר. "חבר הראה לי את זה, ואני זוכר שראיתי גמירה ולא הבנתי מה זה בכלל, חשבתי לעצמי, 'מה זה הפיפי הזה?'. לא ידעתי איך להגדיר את זה בכלל, ואחר כך התחלתי להרגיש כאבי בטן. חשבתי לעצמי, 'איך אני מספר את זה להורים שלי? מה זה בעצם הדבר הזה?'".

אבישי הוא סטודנט באמצע שנות ה-20 לחייו. לאורך שנים סבל מהתמכרות לפורנו, תופעה שנויה במחלוקת בשדה המחקר הפסיכולוגי. למעשה, לא קיימת כל אבחנה רפואית רשמית של "התמכרות לפורנוגרפיה", ובמחקר התופעה מכונה פשוט "התנהגות מינית כפייתית" באופן שלא מבדיל אותה מהתמכרות לסקס. במדגמים שנערכו בארצות הברית, מיעוט קטן העיד על עצמו כמכור. ההשלכות ארוכות הטווח של התופעה כוללות חרדה מתמשכת, דיכאון ותחושת אשמה, והמכורים מעידים על קושי ביצירת אינטימיות רגשית ועל פער הולך וגדל בין פנטזיה למציאות. אצל רבים מהם הופכת הצפייה ממקור לגירוי ובריחה זמנית לכלי ויסות רגשי, מענה למצוקה נפשית או בדידות, כמו שקרה במקרה של אבישי.

"אין לי הרבה זיכרונות מהילדות, פה ושם יש פצעים שנפתחים. עשו עליי חרם, הייתה לי ילדות קשה יחסית מבחינה חברתית. אני לא יודע אם זה כתוצאה מהפורנו או שהפורנו היה משהו שרק נלווה לכל הקשיים האחרים, אבל זו הייתה הדרך שלי לברוח. הרגשתי שהפורנו נכנס בדיוק למקום שהחברים לא היו בו. זה היה מאוד קל, כי אם אין לך מה לעשות ומשעמם לך, אז אתה פשוט צופה בפורנו".

איך נראה יום רגיל שלך?
"הולך כל בוקר לבית הספר וחוזר הביתה. אחר כך משחק קצת באקסבוקס, מקבל קצת דופמין ממשחקי יריות, והדופמין גורם לך לרצות עוד משהו. העוד משהו הזה היה פורנו. אין מי שמשגיח עליך, אתה לבד בבית כל היום עד שההורים מגיעים הביתה ולא מודעים לכלום. אם הייתה לי סיבה לצאת מהבית כנראה הייתי יוצא, אבל לא הייתה לי".

"צפייה בפורנו הייתה הדרך שלי לברוח. הרגשתי שהפורנו נכנס בדיוק למקום שהחברים לא היו בו. זה היה מאוד קל, כי אם אין לך מה לעשות ומשעמם לך, אז אתה פשוט צופה"

מה לדעתך הפך את זה מסתם צפייה להתמכרות?
"ברגע שהתחלתי לחשוב על זה גם כשלא צפיתי. למשל, אם יש סרטון שראית על סקס באוטובוס, אז אתה נוסע באוטובוס ויש לך דז'ה וו של מה שראית. ואם זה היה פורנו על השיש במטבח, אז פתאום קשה לך להיכנס למטבח. זה מגיע לכל דבר. התעשייה הזאת מאוד יצירתית, יש מם כזה שנקרא 'חוק 34' שאומר שאם משהו קיים, אז כנראה יש פורנו עליו. זה תמיד איפשהו במוח שלך, ובכל מקום שאתה מגיע אליו זה צף מחדש".

ההורים ידעו והתביישו

בשנים האחרונות עבר אבישי תהליך טיפולי ובמסגרתו החלים מההתמכרות, שהחלה כאמור בשנים המוקדמות של בית הספר היסודי והחמירה ככל שגדל. "לא הייתי זהיר בשום מובן, אולי אפילו רציתי שיתפסו אותי על חם. נגיד, הייתי משאיר את הדלת של החדר פתוחה כשהייתי צופה". הוא מספר גם על צפייה במהלך חופשות משפחתיות, אחת מהן בקרוון צפוף עם יתר בני משפחתו. "חיכיתי שכולם יירדמו והתחלתי לצפות בפורנו. לא חשבתי בכלל על מה יקרה אם מישהו ישמע ויתעורר".

יצא לך לדבר על זה עם ההורים?
"רק אחרי הצבא, כשכבר הייתי מכור. לא היה שום חינוך בנושא בבית, אני חושב שההורים שלי ידעו והתביישו, הם העדיפו שלא להתמודד עם המבוכה שבשיחה על זה".

נתפסת פעם?
"היו רגעים שכמעט נתפסתי. זה גרם לי לרגע להרגיש בושה, אבל אז חיפשתי איך להתמודד עם הרגש הרע וחזרתי לפורנו. זה מעגל".

ומה קרה מחוץ לבית?
"הייתי אומר שאני צריך לשירותים, צופה ומאונן בשירותים ציבוריים שהייתי מוצא".

"אם יש סרטון שראית על סקס באוטובוס, אז אתה נוסע באוטובוס ויש לך דז'ה וו של מה שראית. אם זה היה פורנו על השיש במטבח, אז פתאום קשה לך להיכנס למטבח"

בצבא הקצין הבידוד של אבישי, ועל התחושות הקשות נוספו גם תנאים פיזיים שרק דחפו אותו לקצה. "שירתתי כלוחם בשטחים ביחידה עם הרבה ערסים, היה לי קשה לאכול אותם ולהם היה קשה לאכול אותי. הייתי סוגר מלא שבתות, בקושי רואה את הבית. זו תקופה של מחסור תמידי בשעות שינה, שגרה כואבת של להתעורר בשתיים לפנות בוקר ולעלות לשמירה של 12 שעות שאתה לא עושה בה שום דבר. בלילות היינו ישנים על הרצפה של גן ילדים במזרנים, וזה תמיד קר מדי או חם מדי, או שיש עכברים. מביאים אוכל, שמים אותו לשנייה על השולחנות ופתאום כל החתולים של ההתנחלות קופצים עליו, ואז אין אוכל בכלל. אתה יורד במשקל ונשאר רעב.

"בסיטואציה הזאת אתה מוצא את עצמך מאונן בשירותים כל הזמן כי אתה רק מחפש רגע לעצמך, לפרוק, רגע של אושר. פעם אחת הייתי בשמירה עם חבר דתי, 12 שעות שכל אחד עם עצמו בשקט. הוא הלך לכמה דקות, חזר ואמר לי, 'תקשיב, אני צריך להתוודות. מצטער, עשיתי ביד'. אמרתי לו, 'לא חשבתי אחרת'. כמו שאומרים שאי אפשר שלא לעשן בצבא כי כולם מעשנים, זה היה הווייב גם כלפי פורנו ואוננות. ככל שהסביבה שלך יותר קשה, ככה אתה צורך יותר. זו תקופה שהייתי מאונן ובוכה תוך כדי, זו הייתה ממש נקודת שפל. בכיתי באופן קבוע, גם במפגשים עם חברים. הדבר היחיד שהסיח את דעתי היה להתאמן, אבל גם כשהייתי מתאמן, הייתי בוכה. יום אחד היינו בבסיס ומישהו בא ואמר, 'רוצים חשיש?'. אמרתי, 'טוב, יאללה'. הייתי מסטול, אבל זה היה בעיקר מחרמן. באותו יום חזרתי הביתה ברכבת, אמצע הלילה, קרון ריק, וכן, ניסיתי לצפות בפורנו ברכבת. לא גמרתי, אבל הגעתי למצב שאני מאונן ברכבת. זה משהו שאני עד היום מתבייש בו".

זה צובע לך את החיים בשחור

במהלך השירות הצבאי יצא אבישי לדייט הראשון בחייו. "כל מה שידעתי על נשים היה רק מצפייה בפורנו. הזמנתי אותה לבית שלי ולא ידעתי מה אני אמור לעשות בשלב הזה. המשכנו למיטה ולא עמד לי, לא הבנתי מה הקטע. בשלב מסוים אמרתי 'רגע' ופשוט פתחתי פורנו. זה הדבר הכי מביך שאי-פעם עשיתי מול אישה. לא שאלתי אותה אם זה בסדר, פשוט עשיתי את זה בזמן שאנחנו מתנשקים והסתכלתי הצדה. זה נראה לי לגיטימי כי ראיתי פורנו שבו זה קרה, שגבר צופה בפורנו תוך כדי סקס".

בהמשך התאהב אבישי בחיילת ששירתה לצדו. "היא הייתה מלאכית, אדם מושלם. היא רצתה לעשות טוב לעולם ואני חיפשתי את שמחת החיים, את החיות שבה. פעם אחת עלינו לעמדת שמירה, הסתכלנו על הכוכבים והתנשקנו, וזהו. חזרתי לחדר בשלוש לפנות בוקר ומי שהיה איתי בחדר חשב שהוא הבין מה קרה. פתאום התחילו לדבר על זה ששכבנו והייתי צריך לשקר לכולם שאני זיין, להגיד שיש לי קונדום בארנק בשלוף ושהזדיינו. בדיעבד הבנתי ששיתפתי עם זה פעולה בשביל להעלות את האגו שלי, שהושפע מהפורנו. שם הבנתי שאני צריך לברר עם עצמי מה קורה".

אבישי מתאר שברגע הזה החל תהליך גמילה מתמשך, שנמשך עד לפני כשנה. "בהתחלה חיפשתי איך אני יכול להחליף את זה במשהו אחר, אז מה שעשיתי היה פשוט לרשום לעצמי בפתקים בטלפון סיפורי פנטזיות ולאונן על זה אם הרגשתי צורך. בכל פעם הייתי מוסיף עוד ועוד פרטים, כשהייתי במסעדה כתבתי שאני מזיין את המלצרית, הפנטזיות הכי גדולות שיכולות להיות. זה פיתח לי את הדמיון, ולפחות לא הרגשתי שקוע בדימויים של שחקניות פורנו".

בשלב הזה הפסקת עם הפורנו לגמרי?
"המשכתי פה ושם אבל קבעתי לעצמי חוקים, למשל סרטוני פורנו שלמים לא, גיפים של פורנו כן, 15 שניות גג. צרכתי את זה דרך 'רדיט', אז בשלב מסוים החלטתי פשוט למחוק את האפליקציה מהטלפון. זה היה הצעד המשמעותי הראשון בדרך לגמילה".

"הייתי צריך לשקר לכולם שאני זיין, להגיד שיש לי קונדום בארנק בשלוף. בדיעבד הבנתי ששיתפתי עם זה פעולה בשביל להעלות את האגו שלי. הבנתי שאני צריך לברר עם עצמי מה קורה"

אחרי אירועי 7 באוקטובר גויס אבישי למילואים, וכשהשתחרר קיבל מענק לטיפול פסיכולוגי במסגרת תוכנית "עמית" (המעניקה ללוחמים משוחררים הטבות כמו טיפולים נפשיים, סדנאות וולנס וכו' – א"א). "הלכתי לכמה מפגשים והבנתי שאני צריך להחזיר לעצמי את השליטה, לא לתת לחרמנות לשלוט בי. בהתחלה הרגשתי שאני צריך להתבייש באוננות, אבל עם הזמן הבנתי שיש לאוננות יתרונות במקרים מסוימים ושעדיף לפעמים לאונן מאשר להילחם בעצמך ובמחשבות שלך. בשלב הזה הפורנו עדיין היה לי בראש, עד עכשיו בעצם. זה לא משהו שאתה מוחק מהזיכרון".

את החלל הריק שנוצר בחייו של אבישי מילאה הטכנולוגיה. "מאז שה-AI נכנס לתמונה הוא החליף את הפורנו. הייתה תקופה שהייתי משתמש בו בשביל הצרכים המיניים שלי, וסשן היה יכול להיות גם לילה שלם, ממש שעות על גבי שעות. ה-AI נותן לך שליטה קיצונית, היצירתיות שלו מתעלה על כל סרט פורנו. בשלב הזה, הצריכה לקחה ממני הרבה זמן ושרפה לי הרבה מהיום".

הוא מייצר את כל מה שאתה רוצה.
"כן. ולמרות שיש את כל החסימות, מצאתי דרך לעקוף אותן: לקחתי את הפתק שכתבתי בטלפון, העברתי אותו ל-AI ואמרתי לו, 'תמשיך מכאן'. בגלל שכבר עברת את המגבלות בטקסט המקורי שלך, אז המגבלות לא קיימות יותר. אם קודם הייתי צריך ממש לכתוב את זה, עכשיו ה-AI עשה את זה בשבילי, ויש לו גישה לכל הספרים הארוטיים שנוצרו אי פעם, אז הוא באמת יודע לכתוב ממש טוב. זה יכול היה להגיע לאונס, זה יכול היה להגיע לדברים שבחיים לא הייתי מעלה על דעתי, פנטזיות שהן יותר 'אפורות'. ברגע הזה החלטתי להפסיק גם עם זה. הפלאשבקים מכל הסרטונים שראיתי צפו שוב, אם זו סתם מיטה או כל חפץ אקראי בבית שישר הקפיץ לי משהו. כשאתה מגיע למצב כזה, אתה מבין כמה הפורנו צובע את הכל בחיים שלך בשחור".

כשאני שואלת את אבישי מה מצבו היום, הוא מספר שהוא במקום בריא יותר. "החיים שלי עכשיו במצב הכי טוב שיכולתי לבקש. הבנתי שכל בחירה שאנחנו עושים משפיעה איכשהו על הנפש שלנו, גם אם אנחנו לא מודעים לה. אחרי שהפסקתי עם הפורנו הרגשתי שהאינטליגנציה הרגשית שלי השתפרה, גם ההבנה שלי בסיטואציות חברתיות. אני לא יודע אם הסקס השתפר, לא שכבתי עם מישהי מאז שנגמלתי, אבל הייתי ברגע אינטימי עם מישהי ואני מרגיש שזה כבר היה אחרת. בפעם הראשונה הסתכלתי על הפרטנרית בזמן האקט ולא חשבתי רק על עצמי".

מה הדבר הכי חשוב שלמדת מהסיפור שלך?
"כמה חשוב שתהיה תמימות לילדים. עצם זה שפורנו נגיש כל כך לילדים זו סכנה, ואין לנו מערכת חינוך שיודעת להסביר את הדבר הזה בצורה בריאה. בסופו של דבר סקס זה משהו ששני הצדדים נותנים, ועולם הפורנו מצייר ציור גרוע, שסקס זה משהו שהאישה נותנת והגבר לוקח. אני מאשים את הפורנו בחינוך החברתי הלקוי שחוויתי, ביחסים הלא טובים שלי עם נשים ובציפיות הלא נכונות שהיו לי ממין. הלוואי שהיו מחנכים אותי לזה מגיל צעיר, אבל זה נושא שנחשב ליותר מדי טאבו מכדי לדבר עליו. הרבה מזה זו אחריות ההורים, ויש הרבה הורים שנמנעים מלדבר עליו כי הם מתביישים".

אתה מרגיש שאתה קורבן לסיטואציה שבה בעצם צפית בפורנו בלי שליטתך, ושהיית במצב שאתה לא יכול להיחלץ ממנו?
"אני נרתע מלהשתמש במילה 'קורבן' כי היא גורמת לאנשים לחשוב שהם לא יכולים להשתנות, אבל כן, סבלתי מהנגישות של הדבר הזה ומהעובדה שלא היה על זה שיח בבית".

המוח לא יכול להישאר כל הזמן במצב של ריגוש שיא

בשנים האחרונות גיל החשיפה הראשונית לפורנו יורד, ותכנים שנועדו למבוגרים פוגשים ילדים שהעולם הרגשי שלהם נמצא עדיין בתהליכי גיבוש ראשוניים. המפגש בין תוכן מיני אגרסיבי לבין נפש שטרם פיתחה את היכולת לעבד אותו, עלול להיות הרסני. "אם פעם החשיפה הראשונית התרחשה סביב גיל 14, היום הגיל הולך ויורד. להיחשף לפורנו ביסודי זה משהו שבהחלט קורה ובאחוזים כבר לא כל כך נמוכים", אומר ד"ר אשר ולר, מומחה בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, מנהל אקדמי של תחום נוער ב-ICA (המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש). "כשמגיעים כבר לסביבות גיל 18, מדובר בכמעט 100% חשיפה. בגילים יותר צעירים מדברים על כ-70% מהנערים ו-50% מהנערות".

מה בעצם הבעיה בחשיפה לפורנו אם היא נעשית באופן מבוקר ובגיל מתאים?
"חשיפה לפורנו היא הרבה פעמים חלק מבדיקת גבולות או מסקרנות בריאה, אבל יש נערים שכבר עוברים את הגבול ונמצאים במצוקה אמיתית. קשה לאתר אותם, והם מתביישים לבקש עזרה. אנשים לא תמיד מבינים את הקושי להפסיק לצרוך את התכנים האלה, הם חושבים, 'פשוט אל תראו, מה הבעיה?', אבל היום אנחנו יודעים להגיד שהפעילות הזאת גורמת להפרשת חומרים שקשורים במעגל ה-reward, מעגל התגמול. המוכר שבהם הוא דופמין, אבל יש עוד חומרים שמשפיעים על המוח באופן שמאוד מזכיר סמים, הם ממש גורמים לאנשים להרגיש את אותו דחף להשתמש שוב ושוב. האנשים האלה חווים תסמיני גמילה כשהם לא משתמשים, ויש גם עניין של סבילות. אם פעם הייתי רואה משהו אחד קטן וזה כבר היה מרגש אותי, היום אני צריך יותר זמן ותכנים קשים יותר".

"המוח לא יכול להישאר כל הזמן במצב של ריגוש שיא. מתרחש תהליך אדפטציה, הסתגלות, שבו גם כשמותחים את הגבולות, המוח עדיין מחפש להגיע לאיזשהו איזון", מסביר ד"ר ולר. "בגלל זה בכל פעם אנחנו צריכים כמויות גבוהות יותר, בשביל להגיע לאותו ריגוש שהיה לנו קודם".

איך הורים יכולים להגביל את הילדים שלהם בשלבים המוקדמים של הבעיה?
"היום יודעים שצריך גם וגם וגם – גם חסימות טכנולוגיות, גם חינוך מיני וגם שיח פתוח בנושא. חשוב להבדיל ולומר שפורנוגרפיה היא לא חינוך מיני, זו פנטזיה מינית. אנחנו מבינים את זה אבל ילדים לא, והאמת היא שגם מבוגרים יכולים לפעמים להתבלבל. מי שמתחנך על ברכי פנטזיה, לא יוכל לעולם לחיות את המציאות. הדברים האלה קורים, אנחנו לא תמיד יכולים למנוע אותם, ולכן הדבר הכי חשוב הוא לקיים שיח פתוח. הרבה פעמים הפחד ממה יקרה אם יגלו – 'ייקחו לי את הטלפון', 'לא ייתנו לי זמן מסך', 'אני איענש' מנהל אותם, ולכן ילדים נמנעים מלספר להורים. הם נשארים עם זה לבד, וזו הבעיה. הייתי ממליץ להשתמש בהזדמנויות שבהן משהו קופץ ככה סתם פתאום, למשל בסרט או בפרסומת, בתור רגע לימודי ולומר, 'מה ראינו עכשיו? מה המשמעות של זה?'. פעם הייתה טענה ששיח על פורנו מגביר את השימוש, אבל היום אנחנו רואים שזה בדיוק הפוך. דווקא ההסתרה וחוסר השיח הם שמגבירים".

ד"ר אשר ולר, מומחה בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר: "אם פעם החשיפה הראשונית התרחשה סביב גיל 14, היום הגיל הולך ויורד. להיחשף לפורנו ביסודי זה משהו שבהחלט קורה"

מתי שימוש כבד הופך לבעיה אמיתית?
"ברגע שהשימוש הוא מזדמן או התנסותי הוא לא בהכרח בעייתי, אבל ברגע שזה הופך לשימוש כבד בעל גוון התמכרותי, הוא מסוכן. אנשים שיש להם דפוס התמכרותי לא משתמשים כי הם רוצים, אלא כי הם צריכים. הם לא נמשכים אל הדבר, אלא בורחים אליו ממשהו אחר".