כאבי בטן, דם בצואה ושלשולים: עלייה במחלות מעי דלקתיות בקרב ילדים

במרכז שניידר לרפואת ילדים מדווחים על עלייה במספר הילדים ובני הנוער המאובחנים בשנים האחרונות כחולים במחלות מעי דלקתיות, ובהן קרוהן וקוליטיס. "יש שבועות שאנחנו מרגישים מוצפים", אומרת ד"ר יעל וינטרוב, רופאה בכירה ביחידה למחלות מעי דלקתיות, במכון לגסטרואנטרולוגיה, תזונה ומחלות כבד בביה"ח. "יש חודשים שבהם מגיעים אלינו אפילו עשרה ילדים חדשים. בהחלט מרגישים את העלייה".

לדבריה, העלייה בשכיחות המחלות הללו ניכרת במדינות רבות בעולם, והיא מיוחסת בין היתר לאימוץ אורח חיים מערבי. "תזונה פחות בריאה, יותר מזון מעובד, שינה לא סדירה, פחות פעילות גופנית, יותר זמן מול מסכים ופחות חשיפה לאור טבעי - כל אלה הם גורמים שכנראה משחקים תפקיד, לצד הנטייה הגנטית", היא מסבירה.

אצלנו בארץ, כך מסבירה הד"ר, גם לסטרס הכללי יש השפעה על הנושא. "אחרי הקורונה ראינו גל גדול של אבחנות, ובתקופה האחרונה אנחנו מרגישים שגם ללחץ המתמשך של המלחמה יש חלק בזה. הרבה פעמים קשה לדעת אם כאבי הבטן נובעים מלחץ או ממחלת מעי דלקתית, ולכן לעתים גם האבחנה מתעכבת".

ד"ר וינטרוב מסבירה כי אחד האתגרים הגדולים הוא האבחון. "בקוליטיס יש לעתים דם בצואה, וזה מיד מדליק לנו נורה אדומה. בקרוהן, לעומת זאת, זה הרבה יותר מורכב. יכולים להיות כאבי בטן, לפעמים שלשולים, לפעמים פריחות בעור, אבל אין סימן אחד שמכוון לאבחנה מיידית. אחד הדברים שאנחנו מחפשים הוא פגיעה בצמיחה לגובה ובעלייה במשקל, משום שלפעמים הדלקת קיימת חודשים ואפילו שנים לפני שמגיעים לאבחנה".

אגב, הפגיעה, כך היא מסבירה, אינה מסתכמת בכאבי בטן או בטיפול התרופתי, יש לה גם מחירים נפשיים. "בגיל ההתבגרות המחלה פוגעת גם בתחושת המסוגלות ובזהות של הילדים", היא אומרת. "יש לנו נערים שחלמו כל החיים להתגייס לשירות קרבי, ופתאום הם מבינים שזה כבר לא יתאפשר. עבור חלקם זה משבר זהות אמיתי, במיוחד אצל בני נוער שמגיעים ממשפחות שבהן השירות הקרבי הוא ערך מרכזי".

"ראו שכל המעי מודלק"

רם (16) מקיבוץ גלאון, הוא דוגמה לכך. עד לפני כשנה הוא היה נער בריא ושחיין פעיל. הוא קיווה להתגייס לשירות קרבי ואף חלם לצאת לקורס טיס, אבל סדרת כאבי בטן ושלשולים, שהחלה לפני כשנה ונראתה בתחילה כמו וירוס חולף, הסתיימה באבחנה ששינתה את מסלול חייו - מחלת קרוהן.

"כמו הרבה הורים, גם אנחנו היינו בטוחים שמדובר בקלקול קיבה", מספר אביו. "אפילו אני, רופא בהכשרתי, חשבתי שזה משהו זמני. רק כשהתסמינים לא חלפו הבנו שחייבים לברר את זה".

לדבריו, תחילה עבר רם בדיקות דם, אך הממצאים לא היו חד-משמעיים. בהמשך הוא הופנה לקולונוסקופיה, ובמהלכה התעורר החשד למחלת מעי דלקתית. "כבר במהלך הבדיקה ראו שכל המעי הגס מודלק, ובהמשך הביופסיות אישרו שאכן מדובר בקרוהן".

מאז האבחנה החל רם לקבל טיפול ביולוגי אחת לשבועיים ומאז הוא מזריק אותו לעצמו. במקביל, הוא החל לבשל לעצמו ארוחות לפי הוראות מדיאטנית, ובעקבותיו כל המשפחה שינתה את אורח חייה. "עברנו לאכול הרבה יותר בריא - פחות מזון מעובד, פחות בשר, יותר דגים, ירקות ומים. כולנו עשינו את השינוי כדי שלא ירגיש שהוא מתמודד עם זה לבד". המחלה גם אילצה אותו לוותר על חלק מהחלומות שתכנן לעתיד. "לא מגייסים חולי קרוהן. היום הוא כבר מדבר על כיוון אחר - להיות רופא. לבינתיים הוא מתנדב במד"א", מספר אביו.

המרכז הייחודי בשניידר שעוזר לילדים המתמודדים עם מחלות מעי דלקתיות

באחרונה שולב רם גם במרכז ההוליסטי החדש שנפתח במרכז שניידר לרפואת ילדים עבור ילדים המתמודדים עם מחלות כרוניות. במסגרת התוכנית הוא משתתף באימוני יוגה, בעוד הוריו משתתפים במעגלי שיח. "היוגה תרמה לביטחון העצמי שלו, לחיזוק ההרגשה הכללית ולהפחתת המתח", מספר אביו. "גם עבורנו כהורים, השיחות היו משמעותיות. קיבלנו תמיכה, הבנה, ובעיקר הרגשנו שאנחנו לא לבד".

מטרת המרכז, כך מספרים בשניידר, היא להעניק לילדים ולבני משפחותיהם מעטפת טיפולית רחבה, שתסייע בהתמודדות עם האתגרים הפיזיים והרגשיים שמביאה עמה מחלה כרונית. כיום מטופלים בה גם ילדים ובני נוער עם מחלות ראומטולוגיות ועם ניוון שרירים מסוג דושן. במסגרת התוכניות מתקיימים תרגולי יוגה, שיח רגשי קבוצתי ובמקביל קבוצות תמיכה להורים בהנחיית אנשי מקצוע. המפגש עם ילדים ובני נוער המתמודדים עם אתגרים דומים מפחית תחושות של בדידות, מחזק את תחושת השייכות ותורם לבניית חוסן אישי.

לילי סמרלי וידבסקי, מקימת המרכז ההוליסטי ומדריכת יוגה בשיטת ויג'נאנה: "החזון שלנו הוא להעניק להם כלים שיאפשרו להם להתחבר אל הגוף שלהם למרות הכאב והקושי, וילוו אותם מעבר לטיפול הרפואי ולזמן שהם נמצאים בבית החולים. דרך עקרונות תרגול היוגה הילדים לומדים לווסת מתח, לחזק את תחושת הביטחון והמסוגלות ולהתמודד טוב יותר עם החיים בכללם".

עיקר הקושי של בני הנוער מתבטא בתחושה שבגלל המחלה הם לא יוכלו להגשים את החלומות שלהם. לצד ריפוי פיזי, עלינו לתת להם את הכוח והאמונה לסמוך על הגוף שלהם ולהבין שהכל אפשרי

ד"ר וינטרוב

"יש לנו מטופלים שמדריכים בצופים ולא יכולים לצאת למחנה קיץ או טיול בגלל צורך בקירבה לשירותים", מוסיפה ד"ר וינטרוב. "טופלה אצלנו נערה שכל החיים שלה מתנדבת במד"א וחלמה להיות פרמדיקית בצה"ל, והיא הבינה שהמחלה תמנע ממנה להגשים את החלום הזה. עיקר הקושי של בני הנוער מתבטא בתחושה שבגלל המחלה הם לא יוכלו להגשים את החלומות שלהם. לצד ריפוי פיזי, עלינו לתת לילדים את הכוח והאמונה לסמוך על הגוף שלהם ולהבין שהכל אפשרי, אולי לעתים פשוט בעיכוב קל".

ד"ר וינטרוב מספרת כי עם הזמן רבים מהמטופלים מצליחים למצוא את דרכם מחדש. "כשאנחנו נפרדים מהם בגיל 18 והם עוברים למרפאות המבוגרים, הם מספרים שבתחילת הדרך הרגישו שהגוף שלהם בגד בהם ושהחיים שלהם נגמרו. אחר כך הם לומדים לחיות לצד המחלה ומבינים שהיא לא מגדירה אותם. אבל כדי להגיע לנקודה הזאת, צריך לעבור דרך ארוכה".

בשנים האחרונות, היא מוסיפה, השתנה גם הטיפול במחלה. "כיום יש לנו הרבה יותר אפשרויות טיפול מבעבר. אנחנו משתמשים פחות בסטרואידים, שאותם נותנים כאשר קיים עומס דלקתי והילדים צריכים מזור מיידי, ויותר נעזרים בטיפולים ביולוגיים ובטיפול תזונתי, בייחוד כשמדובר בילדים".

היא מסכמת ואומרת כי מדובר במחלה כרונית שמלווה את הילדים לאורך החיים, ולכן הטיפול חייב להיות רחב יותר - תרופות, תזונה, פעילות גופנית, תמיכה נפשית וליווי של המשפחה. "ככל שמעניקים לילד ולמשפחה את הכלים האלה מוקדם יותר, כך אנחנו מעניקים לנוער כלים להתמודד טוב יותר עם המחלה גם בעתיד".