כאבי בטן, דם בשתן וניתוחים פולשניים: עלייה המדאיגה בילדים שסובלים מאבנים בכליות

עידן (שם בדוי), בן 6 מהמרכז, החל לסבול כבר בגיל שנתיים וחצי מהתקפים חוזרים של כאבי בטן. בתחילה הוריו היו בטוחים שמדובר בווירוס חולף או ברגישות במערכת העיכול, אך לאחר שהבחינו בחיתול שלו בשתן דמי הם החלו לעבור סדרת בדיקות וחשפו תמונה מפתיעה - אבנים בכליות. בהמשך התברר כי הוא סובל ממחלה גנטית נדירה הגורמת להיווצרות אבנים חוזרות, אשר עלולה אף לפגוע בתפקוד הכליות. בשנים שלאחר מכן עידן עבר מספר הליכים רפואיים, וכיום הוא נמצא במעקב צמוד ומקבל טיפול תרופתי ותזונתי שמצליח לשמור על מצבו יציב.

סיפור דומה קלה גם לנועם (שם בדוי), כיום בן 15. לאחר כאבי בטן הולכים וחוזרים הוא עבר בירור מטבולי וגנטי מקיף, אז התברר כי הוא סובל מאבנים חוסמות בכליות. בהמשך, הוא נזקק למספר התערבויות ניתוחיות. במהלך המעקב החליטו הרופאים לבדוק גם את אחיו הצעיר, שאצלו התגלתה אבן קטנה בשלב מוקדם. בזכות האבחון המוקדם והטיפול שהחל מיד לאחר מכן, הצליחו הרופאים למנוע הידרדרות נוספת וסיבוכים עתידיים.

שני הסיפורים הללו ממחישים תופעה שרופאי הילדים בישראל פוגשים יותר ויותר בשנים האחרונות: אבנים בכליות המופיעות בקרב ילדים ובני נוער. אם בעבר נחשבה התופעה לבעיה שמאפיינת בעיקר מבוגרים, כיום היא מאובחנת גם אצל ילדים צעירים מאוד - ולעתים אף אצל תינוקות.

"בעשורים האחרונים חלה עלייה של פי 3-5 בעולם ובארץ אף מעבר לכך בשכיחות אבנים בכליות בילדים", מציינת ד"ר שלי לוי רופאה בכירה במכון לנפרולוגיית ילדים ומרפאת אבני כליה במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית. "אנחנו רואים יותר מודעות, יותר הפניות ויותר הבנה של החשיבות שבאבחון, בטיפול ובמעקב ארוך טווח".

לדבריה, אף שמדובר עדיין בתופעה נדירה יחסית, היא כבר אינה חריגה כפי שהייתה בעבר. "אנחנו רואים ילדים בכל הגילים - מגיל חודש ועד גיל ההתבגרות. קיימים אפילו מקרים נדירים מאוד של אבנים או הסתיידויות בכליות שמתגלות אצל העובר כבר במהלך ההיריון. עם זאת, עיקר העלייה בשכיחות נראית בקרב מתבגרים".

מה ההסבר לעלייה?

לדברי ד"ר לוי, הסיבות מגוונות. "אנחנו חושבים שחלק מההסבר קשור לשינויים באורח החיים המערבי - יותר מזון מעובד, יותר מלח, יותר משקאות ממותקים ופחות שתייה של מים. גם האקלים החם בישראל משחק תפקיד, משום שילדים רבים אינם שותים מספיק ונמצאים בסיכון להתייבשות. עוד סיבות הן מומים מבניים בדרכי השתן וזיהומים חוזרים בדרכי השתן. לעתים מדובר במחלות סיסטמיות אחרות. אגב, יש קשר בין השמנה לבין אבנים בכליות, ואנחנו רואים גם מחלות גנטיות מטבוליות שבאופן יחסי מאובחנות בארץ בשכיחות גבוהה יותר".

הסימנים לא תמיד ברורים. בעוד שאצל מבוגרים אבן חוסמת גורמת בדרך כלל להתקפי כאב עזים באזור המותן המקרינים למפשעה, אצל ילדים התמונה עשויה להיות פחות אופיינית. "זה יכול להיות כאב בטן לא ספציפי, כאבי מותן, צריבה במתן שתן, דלקות חוזרות בדרכי השתן או אירועים של שתן דמי", מסבירה ד"ר לוי. "אצל תינוקות וילדים קטנים לפעמים כל מה שרואים זה אי-שקט, בכי או ירידה במצב הכללי".

אחד המקרים החריגים שבהם טיפלו הצוותים היה של תינוקת כבת שנה וחצי שהגיעה לבית החולים לאחר מספר ימי מחלה. "היא הייתה אפאתית, לא נתנה שתן והציגה סימנים שנראו כמו אי ספיקת כליות. בסופו של דבר גילינו שיש לה אבנים שחסמו את שתי הכליות. לאחר ניקוז של הכליות היא התאוששה במהירות. זה היה מקרה מאוד מרשים שהמחיש עד כמה הסימנים אצל ילדים יכולים להיות שונים".

לדבריה, חשוב להבין שאצל ילדים האבן עצמה היא פעמים רבות רק חלק מהסיפור. "אבן בכליה בילד היא לא המחלה - היא הסימפטום. לכן המטרה שלנו היא לא רק להוציא את האבן, אלא להבין למה היא נוצרה. אנחנו מבצעים בירור מטבולי וגנטי מקיף, בודקים את הרכב השתן והדם, מחפשים מחלות רקע ומתאימים טיפול אישי לכל ילד".

"ראינו מקרים שבהם ילדים הגיעו באיחור - והכליה כבר כמעט לא תפקדה"

לדברי ד"ר גרמן קריידרמן, מומחה בכירורגיה אורולוגית ואנדואורולוגיה במרפאת האבנים במרכז שניידר, לא כל אבן מחייבת התערבות. "אם מדובר באבן קטנה שאינה גורמת לחסימה, כאבים או דלקות, אפשר לעקוב אחריה באמצעות בדיקות תקופתיות. חלק מהאבנים נשארות יציבות, חלקן נפלטות באופן טבעי, וחלקן מתחילות לגדול ולגרום לחסימה". לדבריו, התערבות נדרשת כאשר האבן גורמת לכאבים, פוגעת בתפקוד הכליה או מובילה לזיהומים חוזרים בדרכי השתן.

"רוב הטיפולים כיום מבוצעים בגישות זעיר פולשניות", מסביר ד"ר קריידרמן. "אנחנו מכניסים מצלמה דקה דרך דרכי השתן, מגיעים לאבן, מרסקים אותה באמצעות לייזר ומפנים את השברים". "במקרים של עומס אבנים גדול במיוחד ניתן להגיע ישירות לכליה דרך חתך קטן במותן", הוא מסביר. "אפשרות נוספת היא ריסוק חוץ-גופי באמצעות גלי הלם, טיפול שאינו פולשני המתאים למקרים מסוימים".

לדברי ד"ר קריידרמן, אבן שחוסמת את מעבר השתן ואינה מטופלת בזמן עלולה לגרום לנזק משמעותי. "אם חסימה נמשכת לאורך זמן, היא עלולה לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בכליה. ראינו מקרים שבהם ילדים הגיעו באיחור והכליה כבר כמעט לא תפקדה". "הדרך למנוע את הסיבוך הקשה הזה היא פניה לרופא מטפל והשלמת בירור הנדרש בכל חשד למחלת אבנים", הוא מסביר.

"אבחון מוקדם וטיפול נכון יכולים למנוע שנים של סבל, ניתוחים חוזרים ולעתים גם פגיעה בלתי הפיכה בכליות"

"ילד הוא לא מבוגר קטן", הוא מחדד. "דרכי השתן צרות יותר ולעתים הן לא מאפשרות מעבר מיידי של המכשור". לדבריו, במקרים רבים יש צורך להחדיר תחילה צינור פנימי (סטנט) שירחיב את דרכי השתן ורק לאחר מכן לבצע את הטיפול עצמו. "המשמעות היא שלעתים ילד נדרש לעבור יותר מפעולה אחת ויותר מהרדמה אחת סביב אותה אבן". הוא מוסיף כי הטיפול מחייב ציוד ייעודי המותאם לילדים וניסיון רב בתחום, ולכן מתבצע במספר מצומצם של מרכזים בארץ.

במרפאת האבנים בשניידר פועל צוות רב-תחומי הכולל נפרולוגים, אורולוגים, אחיות, דיאטניות, גנטיקאים ואנשי מקצוע נוספים. "העבודה המשותפת מאפשרת לנו להסתכל על הילד מכל הכיוונים, לאתר את הגורם להיווצרות האבנים ולבנות תוכנית טיפול ומניעה לטווח ארוך", מסכמת ד"ר לוי. "בסופו של דבר, אבחון מוקדם וטיפול נכון יכולים למנוע שנים של סבל, ניתוחים חוזרים ולעתים גם פגיעה בלתי הפיכה בכליות".