"הרגשתי שאני מתפוצצת מבפנים": מה קורה לגוף כשמטוס "צולל" 4.5 ק"מ בדקה?

במהלך רגעי האימה שבהם "צלל" מטוס פליי-דובאי כ-4.5 ק"מ (15 אלף רגל) מגובהו, הנוסעים חוו פחד קיצוני. חלקם תיארו סחרחורות, הקאות ותסמינים נוספים.

שני (שם בדוי), שהייתה על המטוס עם אמה ובנה בן ה-11, מספרת ל-mako בריאות: "התחושה בשנייה הראשונה הייתה של כיס אוויר, אבל אז היו רגעי אימה של מעין צלילה, ממש ראיתי את הקרקע. הרגשנו את המוות. אנשים התחילו להיפרד אחד מהשני".

לדבריה, במהלך האירוע היא כמעט לא הרגישה את התגובה הגופנית. "בדרך כלל אני מאוד סובלת מבחינה פיזית בטיסות, אבל הפעם לא הרגשתי כלום מרוב פחד". אמה, לעומת זאת, חשה לחץ עז: "הרגשתי שאני מתפוצצת מבפנים", היא מספרת. "הייתי בטוחה שאני עומדת לקבל התקף לב".

"הבן שלי התעורר כל הלילה, הרביץ לכרית והחזיק את המיטה כאילו הוא עומד להתרסק"

שני מספרת כי לאחר הנחיתה נוסעים סבלו מתסמינים שונים. "היו ילדים שהזדקקו לחמצן וקיבלו עירוי. גם הבן שלי לא הרגיש טוב ונבדק על ידי רופא". לדבריה, המצוקה נמשכה גם בלילה: "הבן שלי התעורר כל הלילה, הרביץ לכרית והחזיק את המיטה כאילו הוא עומד להתרסק. גם אמא שלי לא ישנה. אני עדיין כל הזמן רואה את הקרקע. התמונה הזאת לא יוצאת לי מהראש".

המטוס יורד - הלחץ עולה

ד"ר דוד אולנובסקי, מנהל היחידה לאף אוזן גרון במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית, מסביר כי חשוב להבחין בין הגובה שבו נמצא המטוס לבין הלחץ שחווים הנוסעים בתוכו. "תא הנוסעים דחוס, וכל עוד אין פגיעה חיצונית במטוס הוא נשאר כך. אבל כשמתחילה צלילה פתאומית ומהירה, יש שינוי חד בכוחות שפועלים על הגוף (כוח ג'י). בעת הירידה אנשים יכולים להרגיש כאילו הם מתעופפים באוויר, ואם הם לא חגורים זה אפילו יכול להרים אותם מהמושב".

במקביל, הוא מסביר כי ככל שהמטוס יורד הלחץ החיצוני עולה, ובעת ירידה מהירה הגוף נדרש להסתגל לכך בתוך זמן קצר. "מרגישים לחץ חזק באוזניים, ויכולה להתחיל בעיה בתפקוד של חצוצרת האוסטכיוס (חצוצרת השמע), שמאזנת את הלחצים בין האף לאוזן. יכולים להופיע גם כאבים באוזניים ובסינוסים, כאבי ראש וסחרחורת", מסביר ד"ר אולנובסקי. לדבריו, במקרים מסוימים שינוי הלחץ עלול לגרום לברוטראומה (פגיעה ברקמות הגוף) עד כדי דימום באוזן התיכונה או דימום מהאף.

אלא כפי שהעידו הנוסעים - העומס על הגוף אינו מסתיים כשהמטוס מתייצב. "כשהמטוס גומר את הצלילה וצריך להרים במהירות את האף, נוצרת התופעה ההפוכה. אז מרגישים את הכובד של הגוף". לדבריו, השילוב בין השינויים החדים לבין הפחד מפעיל גם את מערכות הסטרס: "הגוף נכנס למצב של מצוקה וכל מערכות ההגנה פועלות - לחץ הדם והדופק עולים, יש הזעה ועלייה בקצב הנשימה. במצבים קיצוניים יכולים להיות גם שינויים במצב ההכרה".

לדבריו, גם הסחרחורת וחוסר היציבות שעליהם דיווחו נוסעים לאחר האירוע יכולים להיות מוסברים ע"י המנגנון הזה. "כמו ברכב שעושה סיבובים מהירים, יכולים להיווצר שיבושים בשיווי המשקל. גם הלחץ באוזניים יכול לגרום לחוסר איזון. במצב כזה לא מצליחים להשוות לחצים בזמן, כי זה לא מצב טבעי והגוף לא מתכונן אליו. זה כמו רכבת הרים בלונה פארק, רק בלי שאתה יודע איך זה ייגמר", מסכם ד"ר אולנובסקי. "כיס אוויר, לדוגמה, הוא בדרך כלל שינוי רגעי וקצר. לעומת זאת, במקרה הזה מדוברבשינויים משמעותיים יותר".

הוא מבהיר כי נוסע שסובל לאחר האירוע מכאבי אוזניים, תחושת אטימות או ירידה בשמיעה צריך להיבדק אצל רופא אא"ג. "יכולים להיות דימומים באזור עור התוף, ובמקרה של ירידה בשמיעה צריך לבצע גם בדיקת שמיעה".