"אנחנו נלחמים כדי להעביר את אבא מהמחלקה הפנימית לשיקום בבית לוינשטיין", מסבירה לנו נכדתו של גבר בשנות השמונים לחייו שעבר שבץ. הקול שלה מלא כעס ותקווה בו זמנית. כעס על זה שהם בכלל צריכים להילחם על העברה שלו לשיקום מול מערכת שמעוניינת לשלוח אותו היישר מבית החולים הביתה, לשיקום הדל שמציעה קופת החולים במסגרת "שיקום בקהילה". תקווה – כי הבחורה הצעירה הזו מאמינה שאם הוא יועבר למוסד שיקומי טוב, הוא יצא ממנו משוקם. מבחינתה המילה "שיקום" משמעותה השבת המצב לקדמותו.
אנחנו נאלצים לאכזב את הנכדה פעמיים: ראשית, הסיכוי שסבא שלה יקבל שיקום במקום טוב כמו בית לוינשטיין (הוא לא המקום הטוב היחיד, כמובן, אבל הוא היותר מפורסם שבהם) אפסי. המדינה וקופות החולים לא ישקיעו את כספן במתן שיקום איכותי ויקר לאדם שחצה את גיל העבודה וסיכוייו לתפקד באופן עצמאי קטנים.
המדינה מוכנה להשקיע בעיקר בשיקום אנשים צעירים, אם היא מזהה אצלם פוטנציאל לחזור לשוק העבודה. ככל שהגיל עולה, ואיתו יורד הפוטנציאל השיקומי, כך קטנה המוטיבציה של קופות החולים לממן שיקום איכותי. כך שבמקרה הטוב, הסבא שלה יועבר למה שמכונה "שיקום גריאטרי" קצר, שבסיומו יושב לביתו ולמה שמכונה "טיפול בקהילה" – הוא יצטרך לגרור את עצמו לחצי שעה של טיפול באחד ממוסדות הקופה, עם מטפלים שמתחלפים תדיר ועמוסים עד מעל הראש. רק אם הוא מרותק לחלוטין לביתו (מעמד לא קל להשגה מול מוסדות קופת החולים) ישלחו אליו טיפול הביתה, גם זה במשורה ובחוסר רציפות.
>> כימותרפיה עלולה להרוס את השיניים - מי זכאי למימון מלא?
לשיקום אין סוף - הטיפולים נדרדשים גם לשימור יכולות
אבל נניח שבדרך נס מאבקה של הנכדה הצליח וסבא הגיע למוסד שיקומי טוב – איך הוא יצא ממנו? כנראה עם יכולות טובות יותר מאלה שאיתן נכנס, אבל השלב של השיקום הממוסד הוא רק השלב הראשון בשיקום. מרבית העבודה נעשית לאחר השחרור, וכאן כבר צריך להכניס יד עמוק לכיס.
שמונה שנים עברו מאז שבן זוגי עבר אירוע מוחי והוא עדיין משתקם. לשיקום לא יהיה סוף. אלא החלק שהמדינה מוכנה לממן בתהליך הזה הסתיים מזמן. פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, הידרותרפיה – כבר מזמן סיימנו את הזכאות לקבל את הטיפולים האלה על חשבון קופת החולים.
כמה בעצם זה עולה ומה מממן ביטוח פרטי?
העלות של כל טיפול פרא-רפואי כזה נעה כיום בין 300 ל-400 שקלים. אדם בתהליך שיקומי צריך 5-3 טיפולים בשבוע. כדאי להביא בחשבון שמעבר לשיפור יכולות, במידה ויהיה כזה, טיפולים פרא-רפואיים נדרשים גם לשימור יכולות. המציאות לעולם איננה סטטית – אדם עם מוגבלות שלא מקבל טיפול לא יישאר במצבו הנוכחי אלא ייסוג לאחור, למוגבלות קשה יותר.
תגידו "ומה עם ביטוח פרטי? הוא לא יממן את זה?" לא. מרבית הפוליסות הפרטיות כוללות השתתפות חלקית במימון 16-12 טיפולי שיקום. זו כמות שמספיקה בערך לחודש-חודשיים.
אין תחום מוזנח בישראל יותר מרפואה שיקומית. ישראל מתגאה בתוחלת חיים יחסית ארוכה של אזרחיה, אבל מצניעה את איכות החיים הגרועה של מי שחווה משבר רפואי
ומה עם עמותות? "עזרה למרפא" של הרב פיהרר עושה עבודה נפלאה במתן טיפולים פרא-רפואיים, אבל רק לאחר מיצוי הזכאויות מהקופה ולתקופה מוגבלת. גם "שיקומון יד שרה" מספק טיפולים בעלויות מינימליות, אבל מוגבל בסוג הטיפולים ובכמות המטופלים.
אין תחום מוזנח בישראל יותר מרפואה שיקומית. כמות הרופאים השיקומיים הרשומים קטנה ממאה וחלקם כנראה גם כבר לא באמת עובדים אך שמם טרם נמחק ממצבת כוח האדם. כמות המיטות השיקומיות גדלה, אבל לא גודל הצוותים שאמור לטפל בהם.
אז מה נעשה עם סבתא ששברה מפרק ירך? עם אבא שעבר שבץ? עם האח שעף מהקורקינט וסובל מחבלת ראש חמורה? נשלם והרבה. אין לי אלא להציע לכם להיות פשוט עשירים מאוד. ישראל מתגאה בתוחלת חיים יחסית ארוכה של אזרחיה, אבל מצניעה את איכות החיים הגרועה של מי שחווה משבר רפואי, זקוק לשיקום ולא אגר חסכונות אדירים כדי לממן את הטיפול בו.
* חמ"ל בר גפן - ליווי בעת מחלה או תאונה