לפעמים אנחנו הולכים לחפש אתונות ומוצאים מלוכה. זה בדיוק מה שקרה להילה מנחם, עוד שנייה בת 40, שהגיעה למרחב מודעות על מנת לטפל במחלת האפליפסיה שהתפרצה במפתיע אצל אחד מילדיה, ותוך כדי טיפול בעצמה (כי אצלנו תמיד הכל חוזר אליך…) מצאה אהבת אמת, את האהבה הגדולה שלה ייחלה שנים.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
מה הקשר בין אפילפסיה ואהבה, תשאלו? במודע אתם צודקים, באמת אין קשר. אבל אם תשאלו את נבכי התודעה, מיד תבינו איך הכל קשור להכל.
הסיפור של הילה, כמו כל הסיפורים, מתחיל בילדות. בת זקונים למשפחה מרובת ילדים, חמה ואוהבת. כשהייתה בת שלוש נפטרו שניים מאחיה בתוך זמן קצר, והאובדן הטרגי הוביל מהר מאוד למות האם, שלא הצליחה להתגבר על שכול ילדיה.
לצד האבל, ילדותה של הילה זכורה לה כשמחה ומלאת אהבה. סבתה לקחה מקום משמעותי בחייה, ובתמיכתה הצמודה, ספינת חייה שהיטלטלה הצליחה לחזור ליציבות. אך אז הגיע השבר הגדול כשאחיה הגדול רמי, שהיה מבוגר ממנה ב-15 שנים, נהרג בתאונה קטלנית.
השבר הזה היה נקודת מפנה בחייה, שום דבר לא חזר עוד להיות כשהיה. אם עד אז הילה הצליחה לשקם את חייה על אף האובדן שחוותה, מרגע זה ואילך נצרבה בה הידיעה כי העולם הוא מקום מסוכן, בודד וחסר מוגנות. היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שהכאפה הבאה תגיע משומקום, מה שהוביל לתחושת חוסר ביטחון תמידית, שורשית, שהלכה והוטבעה בה, חלחלה לכל תחום ותחום בחייה.
מכאן הילה עברה למוד הישרדות. אם העולם הוא ג'ונגל אקראי ומסוכן, היא חייבת לשרוד. ובכל מחיר. גם במחיר ויתורים עמוקים על רצונות וחלומות. היא חיפשה את האדם שיציל אותה, שייתן לה את הביטחון שהיה חסר לה, וכך מיהרה להתחתן עם הבוס שלה, שהיה מבוגר ממנה ב-15 שנה, בדיוק כמו אחיה הגדול שחסר לה כל כך, הוא העניק לה ביטחון כלכלי, פיזי ורגשי.
אך עם זאת, חוסר הביטחון לא עזב. הטבעה שנצרבת בנבכי התודעה לא ממהרת להשתחרר, להפך, היא רק צפוייה לשחזר ולמחזר את עצמה. כך שהייתה לה זוגיות טובה ועוטפת, אך בתוך תוכה המשיכה לרטוט את הפחד, הלבד וההישרדות.
אחרי שנולדו הילדים, הפצצה המתקתקת והלא מטופלת בנבכי תודעתה התפוצצה לה בפנים. הפער בזוגיות הלך וגדל, עד שבגיל 28 החליטה לפרק את החבילה ומצאה את עצמה גרושה עם תאומים בני שלוש.
הפצע הכואב של התלות באחרים והפחד מאובדן המשיכו לנהל אותה. הם הובילו לצורך בשליטה, אולי ככה, סיפר לה המוח המודע שלה, תוכל להשיג ודאות ובטחון, שהיו כל כך שבריריים עבורה.
היא ניסתה לצאת לדייטים, לתת לעצמה עוד הזדמנות, אך בכל פעם משכה לעצמה את אותם הגברים, ששיקפו את תחושת הבדידות וחוסר האמון שלה. לא פעם היא הייתה נאחזת בקשרים לא מתאימים רק על מנת שלא לחוש שוב את כאב הפרידה, את האובדן שהכירה מלפני ולפנים.
ההישרדות לא פסחה גם על שאר תחומי החיים שלה. היא הייתה שכירה, עובדת בו זמנית בשתיים ושלוש עבודות, לא מצליחה לייצר ביטחון כלכלי בחייה. אך רק כאשר אחד התאומים חלה באפילפסיה, הבינה שהגיעה השעה להתחיל לשאול את עצמה שאלות. להתחיל לחקור לעומק.
בנקודת הזמן הזו נפגשנו. הבעיה הרפואית הכניסה לא מעט בלגן לחייה, חוסר יציבות שהתנגש חזיתית בדפוסי השליטה שלה: התקפים שהצריכו אשפוז בבית חולים, לילות חסרי שינה, שהובילו לתלונות לגבי התפקוד של במקומות עבודתה. כאוס מוחלט והישרדות.
היא הגיעה למרחב מודעות, והתחילה לעשות את הדבר העיקרי שעושים בו: חקירה עצמית. היא החלה להתבונן פנימה, ובאומץ הסכימה לראות חלקים מוצלים ופחות סקסיים באישיותה, כאלה שאנחנו נוטים להשליך על אחרים, או להפיל על הגורל או אלוהים. היא זיהתה את הרווח הישיר והלא מודע שהיה לה מהאפילפסיה, היא הבינה שההתקפים הקשים של המחלה משאירים אותה משמעותית, ובאמצעות הנזקקות של ילדה היא שואבת את הערך שלה, את הביטחון הקיומי שלה בעצמה. זה לא גילוי של מה בכך. דרוש הרבה אומץ לראות, להודות ואז עוד לוותר על אסטרטגיית הישרדות שכזו. אבל הילה, כמו שכבר הבנתם, אינה מהמוותרים. היא פייטרית אמיתית, והיא הבינה שאם היא חוללה (בלא מודע כמובן!) את הכאוס הזה, היא גם תתקן אותו. וכך בדיוק היה.
עבודת תודעה עמוקה ואיכותית מלמדת אותנו לעצור את האוטומטים המוכרים לנו ולהתחיל להתנהל אחרת, לחווט מחדש של המוח. הילה הבינה שעל מנת לחוש משמעותית היא לא זקוקה יותר למצבי קיצון רפואיים, והיא יכולה ליצור את הביטחון הזה מבפנים. בו ביום היא הכניסה כלבה קטנה לחייה, ונהנתה מהטיפול הצמוד בה, שלב ראשון בדרך לשחרור הילד מחוליו, ורווח ראשון אישי עבורה, בדמות רווחה. התקפי האפילפסיה הלכו ופחתו עד שבתום שנה נעלמו כלא היו מעולם. הרופאים לא יכלו לכנות זאת אלא נס רפואי, אך היא ידעה שזה לא נס. זו מתודולוגיה. והרבה עבודה תודעתית שעשתה ועדיין עושה.
כשהיא ראתה הלכה למעשה את השינוי שהצליחה לחולל בחייה בתחום הזה, היא הבינה שהיא הולכת לשכפל את ההצלחה בתחומים נוספים בחייה. למה שלא תשתמש באותם כלים על מנת למשוך אהבה לחייה? עשר שנות גירושים הספיקו לה בשביל להבין שהגיע הזמן לוותר על הישרדות גם בתחום הרגשי.
ככל שחקרה את נושא הזוגיות בחייה הבינה שאותם דפוסים של הזדקקות ותלות מנהלים אותה גם שם. היא חזרה לעבוד על נושא הביטחון, הפעם ברובד עמוק יותר. ואז הגיע אלון.
הם הכירו בקבוצת ריצה, התחברו על בסיס אפלטוני, ואחרי היכרות של שנתיים, משהו בקשר השתנה. היא בדיוק הוזמנה לעלות לבמה באירוע "לצאת מהמטריקס", לשתף בסיפור הריפוי המרגש של בנה, והזמינה את אלון (והכלבה) להתלוות אליה, להכיר את התכנים פותחי התודעה, ובעיקר כדי לתמוך בה.
בסיום האירוע הם יצאו יחד מהאולם והרגישו שמשהו השתנה. הם החליטו לתת לעצמם הזדמנות זוגית וכמו ילדים יצאו להרפתקה. כיום, שנתיים לאחר אותו בוקר מכונן ולאחר עבודת מודעות מרשימה, הם גרים יחד, חולקים זוגיות מהממת, שוויונית ומלאת חלומות לעתיד.
עוד ב-mako בריאות:
>> 10 הטיפים הכי חשובים בשמירה על הבריאות
>> מחקר: זו השעה הכי מומלצת לארוחת ערב
אם מישהו היה אומר לה לפני חמש שנים, היא מסכמת, שהאפילפסיה תהיה זיכרון עבר והיא תחיה בזוגיות כמו שיש לה, בוודאי הייתה צוחקת לו בפרצוף וחושבת שהוא הוזה. אבל מהי המציאות שלנו אם לא הזיה? בשפת המטאיזם אנחנו קוראים לה פשוט הולוגרמה. השתקפות, הקרנה של נבכי התודעה. ממש כמו סרט המוקרן בקולנוע רב ממדים וחושים. לא אוהבים את הסרט? אין טעם לריב עם המסך, החוכמה היא לשנות את הקודים בתכנות, את הפקודות שהופכות לתסריט חיינו. שינוי קטן בפנים מחולל שינוי גדול במציאות.
הילה הבינה שהפצע שלה הוא גם מקור הריפוי. עבורה ועבור אחרים. היא עזבה את כל עבודותיה כשכירה, יצאה לעצמאות וכיום מלווה נשים בדרך למציאת אהבה בריאה. מתוך הכאב הפנימי שלה, מתוך המסע הלא פשוט שעברה, היא מלווה אותן בתהליך מציאת זוגיות, מלמדת אותן שלא צריך לעבור דרך חתחתים כדי לחוש ערך ואהבה. הלקוחות שלה, שמוצאות זוגיות, הופכות לדלק מרגש שמניע אותה ומעניק לה הרבה סיפוק וביטחון, שאותם חיפשה כל הזמן בחוץ, אך בסוף מצאה בתוכה.
במדור הקודם: קנתה כרטיס להודו ואז הגיעו תוצאות הבדיקות
פריידי מרגלית - חוקרת תודעה, מייסדת תפישת "המטאיזם" ועומדת בראשה של קהילת "מרחב מודעות". הגיע הזמן לצאת מהמטריקס ולגלות את כוחה של התודעה? זה המקום להתחיל>>