לפני כ-6 שנים התעוררו בזוגיות שלי קשיים. זה קרה מפני שעמדנו משני צדי המתרס הפוליטי. מאז השתנה דבר או שניים. במרחב האישי, התווספו 3 ילדות קטנות לבית, הרבה כביסות ודאגה לפרנסה; כך שלא באמת נשאר כמעט פנאי וזמן לחשוב על פוליטיקה. גם במרחב הציבורי, הימין נהפך ל״תקשורת ובתי המשפט שמאלנים״ והשמאל הצטמצם ל-״רק לא ביבי". לא מעורר השראה במיוחד.

מה שלא השתנה זה האמוציות והלהט שהתעוררו בעקבות הוויכוחים הפוליטיים בין שמאלנים לימניים. אנחנו רואים את זה בכל מקום: בסלון, בעבודה, אצל החברים; ולעניינינו - בין בני זוג. כאילו שאם מישהו מהצדדים יכריע את הוויכוח בסלון, תהיה לזה השפעה אמתית בסכסוך בין ימין ושמאל או בסכסוך הישראלי פלסטיני. בינינו, כמה פעמים נתקלתם בסיטואציה שבה ימני הצליח לשנות את דעותיו של שמאלני או להיפך? כך היה גם אצלנו בבית בשנה הראשונה של הנישואים - עד לרגע אחד ששינה ב-180 מעלות את הדינמיקה הזו.   

באותה התקופה, הצבעתי לשמאל והוא - לימין. הכרנו כשאני הייתי בעיצומו של מחקר תזה בנושא המו"מ הישראלי פלסטיני, והוא הגיע מבית פעיל פוליטית בציונות הדתית, כך שהנושא היה בדמנו.

"לאחר כמה דקות של מחשבה אמרתי 'אתה יודע מה, זה באמת נושא מאוד מורכב. אני יכולה להבין איך אפשר לראות את זה גם מהזווית הזאת'. שתיקה השתררה בחדר"

 

כשהתקרבו הבחירות, החלו המריבות בבית. פתאום נכנסנו ללופ שבו כל אחד מאיתנו מביא ״הוכחות״ לכך שהוא צודק ושהצד השני הזוי ולא רואה את המציאות כפי שהיא. שנינו התבצרנו בדעותינו, ולא הצלחנו להקשיב, בטח לא להכיל דעה שונה מזו שבה אחזנו. האמנתי בכל ליבי, שאם רק אצליח לגרום לו לראות את הדברים כפי שאני רואה אותם, הוא ישתכנע ויסכים איתי. זה לא קרה.

 

עמית ברקן2 (צילום: אורי פולק)
עמית ברקן ובן זוגה | צילום: אורי פולק

הדינמיקה התחילה להשתנות ברגע אחד שזכור לי במיוחד: באחת השיחות האין-סופיות שלנו על חלוקת ירושלים, לא הגבתי מיד בחזרה באופן אינסטינקטיבי שאליו הורגלתי. רק לאחר כמה דקות של מחשבה אמרתי: "אתה יודע מה, זה באמת נושא מאוד מורכב. אני יכולה להבין איך אפשר לראות את זה גם מהזווית הזאת". שתיקה השתררה בחדר. ראיתי על פניו שהוא מופתע ואפילו מעט מבולבל. ההכרה, ולו החלקית, בנרטיב שלו ובהגיון שבדעה שלו, שינתה משהו – אצלו, וגם אצלי. המאבק ביננו התחיל להירגע.

מאותו הרגע, באופן הדרגתי, הצלחנו לעבור מוויכוח לדיון. הוא לא תמיד היה קל, אבל הוא היה פתוח ואפשר לדבר על הכול. כך בעצם עברנו מעולם של שחור ולבן - לעולם של גוונים בו אנחנו מנסים לשאת את המורכבות של המציאות ולחיות עם הניגודים. הדעות הפוליטיות לא בהכרח ישתנו, אבל היום אנחנו רואים יותר את המשותף מאשר את השונה.

כשמישהו "נותן תוקף" לסיפור של האחר, גם אם הוא לא מסכים אתו, אנחנו כבר לא חייבים להגן על הסיפור בחירוף נפש. כשיש מקום לנרטיב שלנו בשיח, רק אז יכול להיפתח סדק שיאפשר הכלת דעה שונה, אולי אפילו כזאת שתאפשר להרחיב את זווית הראיה שלנו.

בכל זוגיות יש פערים , אם זה לגבי חינוך הילדים, סדרי עדיפויות , התנהלות הכלכלית, או לגבי דעות פוליטיות. לא תמיד אפשר לפתור או להסכים על הכול, אבל אפשר לשים דגש על מה שמחבר וללמוד לחיות עם הפער. פעמים רבות, הפער האידיאולוגי משליך על הדרך שבה אנחנו תופסים את בן/בת הזוג, על ההערכה שלנו כלפיו.

  

זוג רב, ריב (צילום: Dean Drobot, shuttetstock)
שאלו את עצמכם אם אתם באמת פתוחים לשמוע דעות מנוגדות לשלכם | צילום: Dean Drobot, shuttetstock

כללי הזהב: איך מתמודדים עם דעות פוליטיות מנוגדות בזוגיות?

שמרו על ראש פתוח

שאלו את עצמכם כמה אם באמת פתוחים להקשיב ולהכיל דעות המנוגדות לאלה שלכם? אם התשובה שלילית – יהיה לכם קשה ליישב את הסכסוך ולייצר אווירה טובה בבית.

זכרו שתכונות אישיות הן אינן דעות פוליטיות

יכול להיות שהוא "ימני", "שמאלני" או מרכז; אבל בחיי היום-יום, אישיות האדם אינה מסתכמת בדעותיו הפוליטיות בלבד. האם בן הזוג שלכם תקשורתי ורגיש, האם הוא מביע אמפתיה או שהוא קיצוני ומתריס? חשוב להסתכל על מכלול תכונות האישיות ולא לשפוט רק לפי הבעת דעה פוליטית כזאת או אחרת.

פרופורציות!

לבסוף, שאלו את עצמכם כמה מקום הפער הזה תופס בחייכם הזוגיים. איזה מקום וכמה פוקוס אתם נותנים לאי ההסכמה זאת. האם היא תופסת את כל החלל בחדר שלכם או שאתם מצליחים להסכים עם העובדה שיש דברים משותפים אחרים שמהם אתם יכולים ליהנות ביחד, שאינם מושפעים מהוויכוח הפוליטי.

הכותבת היא עמית ברקן, מטפלת זוגית, MSW. בעלת הבלוג ״הרמוניה עאלק״