סוזן סאמרס עלתה על הבמה לתשואות הקהל. חייכנית, בלונדינית, בשמלה אדומה צמודה, היא סיפרה למאות האנשים באולם על יום הולדתה האחרון. "ב־16 באוקטובר השנה התעוררתי בבוקר וצחקתי כל כך, כי הבנתי שאני בת 65", אמרה סאמרס, הזכורה מסדרת הטלוויזיה "שלושה בדירה אחת", שם גילמה את כריסי קלת הדעת. "כשהייתי ילדה 65 נשמע עתיק, אנשים בגיל הזה מתו או פרשו לגמלאות. פתאום הבנתי שאני בכלל לא קרובה לתרחיש הזה".
סאמרס המשיכה וסיפרה על המפגש שלה עם בחורה בת 21, "שבו הבנתי שאני לא רוצה את מה שיש לה, עם כל המושלמות והסקרלט־ג'והנסניות שלה. אני אוהבת את מה שיש לי – בריאות מדהימה, המון אנרגיה, אני אוהבת את איך שאני נראית, לא נאבקת על המשקל, ישנה שמונה שעות בלילה, לא לחוצה".
איך היא עושה את זה? סאמרס בולעת בכל יום 60 גלולות הורמונים שלדבריה עוזרות לה להימנע מתסמיני גיל המעבר. "אני אוהבת את החיים שלי, יש לי דחף מיני. אף אחד מהחברים שלי לא עושה סקס, ורואים את זה!" אמרה לצלילי הקהל הצוחק. בראיון אחר סיפרה כי היא ובעלה – בשנות ה־80 לחייו – מקיימים יחסים פעמיים ביום.
את הדברים האלה אמרה סאמרס לפני כשלוש שנים, בכנס של A4M, האקדמיה האמריקאית לרפואה נגד הזדקנות. כמי שנהפכה בשני העשורים האחרונים לגורו בריאות ואנטי־אייג'ינג בזכות יותר מ־20 ספרים, תוכנית טלוויזיה ואתר אינטרנט שבו היא גם מוכרת תוספים, סאמרס מעידה על עצמה: "אני הניסוי של עצמי". בינתיים היא כבר מתקרבת לגיל 70, אבל יש לה עדיין הרבה מרץ, למשל, לרקוד בתוכנית "רוקדים עם כוכבים".
סאמרס נשמעת אולי מטורפת, אבל היא רק אחת הדוגמאות המפורסמות בשורה ארוכה של אנשים שלאורך ההיסטוריה – ובעיקר בשנים האחרונות – השקיעו מאמצים גדולים כדי למנוע, או לפחות להאט, את מה שנראה לרבים מאתנו בלתי נמנע – תהליך ההזדקנות.
הגנטיקה שולטת
לא רק בגילה של סאמרס אנשים מודאגים מהזיקנה. אצל רובנו החשש מתחיל לכרסם לקראת גיל 40. ביל גיפורד, עיתונאי בן 48, החל להתעניין באנטי־אייג'ינג לפני כעשר שנים, כאשר שבר בתאונה את עצם הבריח, ולהפתעתו הרופא הבהיר לו כי ההחלמה תהיה ממושכת, משום שגופו מזדקן. הוא התחיל להבחין בכך שגופו נחלש ושלוקח לו זמן רב יותר להתאושש מלילה של שכרות.
כשמלאו לו 40 הוסיפו חבריו לעבודה חטא על פשע ונתנו לו תזכורת "נעימה" לכך שהוא מזדקן – עוגה עם נרות בצורת קברים. הוא החליט לבדוק איך בכלל אפשר לשלוט בתהליך ההזדקנות. הספר Spring Chicken ("פרגית צעירה"), שיצא בתחילת השנה, הוא תוצר המסע של גיפורד, או כפי שכתוב בכותרת המשנה שלו: "להישאר צעירים לנצח (או למות תוך כדי ניסיון)".
התחלתי להתעניין בהזדקנות משום שזה קרה לי כשמלאו לי 40 ואחר כך 45", מספר גיפורד בראיון ל־TheMarker Women, "וגם משום שזה קרה הרבה יותר מהר לשני הכלבים שלי. היו לי שני כלבי ציד, אח ואחות, ובמשך יותר מעשור ראיתי איך הם נהפכים מכלבלבים צעירים ושופעי חיים לכלבים קשישים. זה קרה ממש לנגד עיני, והבנתי שבקרוב זה יקרה גם לי, אז החלטתי לנסות ולהבין כמה שיותר על כך".
גיפורד נפגש עם רוב המדענים הבולטים כיום בתחום האנטי־אייג'ינג וניסה להבין מה אפשר לעשות נגד הזקנה. חלק מהמדענים האלה – הבולט שבהם הוא ג'יי אולשנסקי מבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת אילינוי בשיקגו – סבורים שיש גבול לתוחלת החיים האנושית, בעוד שאחרים טוענים כי היא תמשיך לעלות עוד ועוד. הקיצוני שבהם הוא אוברי דה גריי, ממייסדי קרן מתושלח והמדען הראשי של קרן SENS להארכת חיים רדיקלית. דה גריי טוען כי זקנה היא מחלה הניתנת לריפוי וצופה כי אנשים יחיו עד גיל 700. הוא עצמו, אגב, מבקש להקפיא את גופו ומוחו לאחר מותו, כדי שביום שיהיה מספיק ידע אפשר יהיה להפשיר אותו בחזרה.
כבר עכשיו תוחלת החיים שלנו גבוהה בהרבה משל אבות אבותינו, הודות לשיפורים בתברואה וברפואה, והיא ממשיכה לעלות כל הזמן. לפי נתונים של ארגון הבריאות העולמי שגיפורד מצטט בספר, תוחלת החיים הממוצעת כיום גבוהה בשש שנים לעומת 1990. יש כיום בעולם יותר קשישים מאי פעם, או כפי שניסח זאת גיפורד בספרו: "העולם כולו נהפך לפלורידה אחת גדולה". גם בעתיד תוחלת החיים תמשיך לעלות – מחצית מהילדים שנולדים כיום בגרמניה יזכו לחגוג את יום הולדתם ה־105.
חלק מהסיבה לאריכות החיים נעוצה בגנים. ניר ברזילי, ראש המכון לחקר הזקנה בבית הספר לרפואה ע"ש אלברט איינשטיין בניו יורק, שמצוטט רבות בספר, חקר יהודים ניו יורקים שחצו את גיל 100 כדי לגלות מה הסוד שלהם. רבים מהם לא אכלו נכון, עישנו, סבלו מעודף משקל. ובכל זאת, בדיקות הדם שלהם היו מצוינות ורמות ה־HDL, הכולסטרול הטוב, היו גבוהות במיוחד. אז מה גורם לקשישים האלה להזדקן בקצב איטי יותר? גנים. ברזילי הצליח, יחד עם פנחס כהן, דיקן בית הספר לגרנטולוגיה באוניברסיטת דרום קליפורניה, לאתר ארבעה גנים שההנחה היא כי הם מסייעים להאריך את חייהם של אנשים.
הבעיה העיקרית של רפואת הזקנה, טוען גיפורד, היא שלא מקדישים מספיק תשומת לב למימון של מחקר ופיתוח בתחום הזה, אף על פי שזקנה היא גורם המוות המוביל כיום בעולם – ככל שאנשים מזדקנים, כך גובר הסיכון שלהם לחלות במחלות שונות. "הצלנו אנשים ממחלות לב, ואחרי שנתיים הם מתו מסרטן או ממשהו אחר", אומר ברזילי לגיפורד בספר. ובכל זאת, המחקר הרפואי עדיין מתעקש לטפל בכל מחלה באופן נפרד, ומעט משאבים וכסף מופנים למחקר הזקנה. מה שווה גיל 120 (סאמרס, אגב, מכוונת כיום רק ל־110) אם אנחנו מגיעים אליו אחרי שנים ארוכות של מצב בריאותי רופף?
ההורמון שאיכזב
כבר מאות שנים שחוקרים ומדענים מנסים למצוא את מעיין הנעורים. אחת הדוגמאות ההיסטוריות שגיפורד מזכיר בספרו היא של המדען צ'רלס אדוארד בראון סקרד, נשיא החברה לביולוגיה בפריז, שב־1889, כשהיה בן 72, ניסה להחזיר את גלגלי הזמן והזריק לעצמו במשך שלושה שבועות חומר שעשוי מאשכי כלבים. בסיומו של הניסוי הוא טען בפני עמיתיו המזועזעים כי חש שכוחותיו חזרו אליו וכי בריאותו השתפרה. הוא מת חמש שנים לאחר מכן.
גם כיום אנשים נאחזים ברעיונות מופרכים כדי להרגיש צעירים ולהאט את תהליך ההזדקנות. "הרבה אנשים מנסים כל מיני דברים שסותרים את הרפואה, ובתחום של אנטי־אייג'ינג זה אפילו מסוכן יותר", אמר גיפורד בראיון ל־NPR. "הם לוקחים כל מיני תוספי תזונה שאין עליהם הרבה מידע ושלא נבדקו מדעית". זו גם הסיבה, לדבריו, לכך שמדענים לא אוהבים את המונח "אנטי־אייג'ינג", "בגלל כל 'שמן הנחשים' והשטויות שהוצמדו לתווית הזו", הוא אומר לנו.
אחד ה"פתרונות" הנפוצים שגיפורד עוסק בהם בספר הוא הורמון הגדילה האנושי (HGH), שזכה לשבחים רבים באותו כנס שבו נאמה סאמרס. להורמון, שנועד לילדים עם בעיות גדילה אבל שימש גם לא מעט ספורטאים כסם (לא חוקי) שמפתח את גופם, יש כוחות לבלום את תהליך ההזדקנות – כך לפחות טען רונלד קלאץ, אחד ממייסדי A4M, בספר שהוציא ב־1997. המכירות של ההורמון זינקו בשנים 2005־2011 ב־69% ל־1.4 מיליארד דולר בשנה, לפי נתונים שמצטט גיפורד בספרו, ורופאי האנטי־אייג'ינג שמכרו אותו הרוויחו. הוא גם נהפך ללהיט בהוליווד – לכוכבי אקשן שרוצים לפתח את גופם במהירות ולכוכבים מזדקנים שרוצים להיראות צעירים.
רופאים מהאסכולה של קלאץ מאבחנים את המטופלים שלהם כלוקים ב"מחסור בהורמון גדילה" ומייעצים להם לקחת את התוסף, כשלמעשה הם סובלים מתופעה שמאפיינת כמעט את כל הקשישים, היות שמגיל 20 הכמות של ההורמון בגוף יורדת בהדרגה. בדיעבד, על אף התקווה של משתמשי ההורמון כי הוא יהפוך אותם לצעירים ויפים, הוא עושה דווקא את ההיפך. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מצאו קשר בין הורמון הגדילה לבין האצת תהליך ההזדקנות ומחלות המזוהות עם זקנה.
בעוד כמה שנים ייתכן שיהיו לנו פתרונות מציאותיים יותר ומזיקים פחות, בין היתר בעזרתן של חברות התרופות, שעושות בשנים האחרונות מאמצים לפתח תרופות מאריכות חיים. גיפורד אופטימי מאוד בעניין הזה. "אני מאמין שאנחנו קרובים למציאת תרופה כלשהי שאנשים מעל לגיל 50 יוכלו לקחת כדי להאט או לעכב את ההזדקנות, כפי שאנשים נוטלים תרופות להורדת לחץ הדם או הכולסטרול כיום", הוא אומר. "יותר מ־20 תרופות כבר הוכחו כמאטות הזדקנות על עכברי מעבדה, וזה לא עניין של מה בכך".
ב־2008, למשל, שילמה ענקית התרופות גלקסו־סמיתקליין 720 מיליון דולר על סירטריס פרמסוטיקלס, סטארטאפ ביוטק שייסד פרופ' מהרווארד, דייוויד סינקלייר, ושפיתח תרופות המבוססות על רסברטרול, חומר שנמצא בקליפת הענב. התרופה, שרשמה הצלחה בניסויים על עכברים, זכתה לסיקור אוהד בתקשורת, ומכירות תוספי התזונה שמכילים את החומר זינקו, אך ניסויים שלה על בני אדם לא הביאו לתוצאות משמעותיות – בעיקר בשל בעיה בעיכול התרופה – וב־2013 גלקסו סגרה את החטיבה.
מאז תפסה את מקומה רפמיצין, תרופה שהמטרה העיקרית שלה עד כה היתה למנוע דחיית שתל במקרה של השתלת איברים. ניסויים שנעשו בעכברים מצאו כי התרופה הצליחה להפחית תופעות של דלקות כרוניות, לגרום לנסיגה באלצהיימר ולהאריך את חייהם ב־9%־14%. השנה התחילו מדענים לבדוק אותה גם על כלבים בגיל העמידה. במחקר שנערך בשנה שעברה באוסטרליה וניו זילנד במימון חברת התרופות נווארטיס הצליחה תרופה הנגזרת מרפמיצין לשפר את התגובה החיסונית של קשישים כשקיבלו אותה במינונים קטנים. התרופה הצליחה לחזק את ההשפעה של חיסון נגד שפעת בקרב משתתפי המחקר, שהיו כולם בני 65 ויותר.
תרופה מבטיחה נוספת, לדברי גיפורד, היא מטפורמין. "זו תרופה לטיפול בסוכרת שעשויה להיכנס בקרוב לשלב הניסויים הקליניים בארצות הברית כדי לקבוע אם היא באמת מצליחה להאט את ההזדקנות ולהפחית את התמותה – אם היא תצליח, זו תהיה תרופת ה'אנטי־אייג'ינג' הראשונה בהיסטוריה. מרגש מאוד".
עד שזה יקרה, יש בכל זאת עוד דבר או שניים שאפשר לעשות כדי להאט את קצב ההזדקנות. לפי ספרו של גיפורד, שתיים מהמחלות העיקריות של ההזדקנות – מחלות לב וסוכרת – ניתנות למניעה. אלצהיימר, מחלה אחרת שקשורה להזדקנות, ניתנת למניעה עד 50%. אבל צריך להתחיל במודעות כבר בגיל העמידה.
התרופה הטובה ביותר
גיפורד עצמו הצטרף לפני כמה שנים למחקר ההזדקנות של המכון הלאומי לבריאות בארצות הברית (NIH), מחקר ההזדקנות האנושית הארוך ביותר בעולם. המחקר החל ב־1958, כשחוקרים התחילו לבדוק אנשים בני 20־105, או כפי שהוא מכנה זאת, אנשים "בדרכם למטה ברכבת ההרים של הזמן". המשתתפים נבדקים בשורה של פעולות, כמו למשל בדיקת צריכת חמצן מרבית. הבדיקה הזו, שגיפורד שונא במיוחד, הפתיעה אותו. בעוד שהוא התנשף והזיע על ההליכון, לידו היתה אישה שחורה בת 74 שבקושי נראתה מתאמצת. "אל תרגיש רע אם אנצח אותך", אמרה לו קלאודיה, האשה שלמרבה המבוכה היתה יכולה להיות אמא שלו. "הם קוראים לי פה 'החיה'".
ה"תחרות" מול קלאודיה איששה את מה שמחקרים רבים מראים, הוא כתב: אנשים שונים מזדקנים בצורות שונות ובקצבים שונים. אבל מה שמשפיע במידה רבה על האופן שבו הם יזדקנו הוא אורח החיים שלהם בגיל העמידה. כך, מחקר שעקב במשך ארבעה עשורים אחרי גברים אמריקאים ממוצא יפני בהוואי מצא כי המשתתפים בעלי לחץ הדם, רמת ה־LDL (הכולסטרול הרע), הסוכר בדם ומסת הגוף (BMI) הנמוכים ביותר בשנות ה־40 וה־50 לחייהם היו בעלי סיכוי טוב יותר לחיות עד גיל 85 ללא בעיות בריאות רציניות. לעומת זאת עודף משקל, כולסטרול גבוה ולחץ דם גבוה הגבירו את הסיכון לדמנציה בגיל מבוגר יותר.
הצעד הראשון שכנראה צריך לעשות הוא להכיר בכך שאנחנו צריכים לשמור על עצמנו כדי לחיות יותר. "רבים מאיתנו 'מכבים' מחשבות על הזדקנות למען השפיות וההישרדות שלנו, זה מנגנון הגנה שפיתחנו, והוא מוטמע בחברה שלנו", אמר גיפורד בראיון לאתר Healthcarecampaign. "אנחנו מעדיפים לא להתמודד עם זה, אבל אחד הדברים שגיליתי הוא שאנשים שמקדישים תשומת לב למצבם הבריאותי, בדרך כלל בגיל העמידה, הם בעלי סיכוי טוב יותר להגיע חיוניים וחזקים לגיל מבוגר יותר".
חלק גדול מהמניעה של בעיות כמו יתר לחץ דם וכולסטרול גבוה טמון, איך לא, בפעילות גופנית ובתנועה לאורך היום. מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות הראו כי ישיבה במקום היא גורם סיכון למחלות כמו סרטן. גיפורד מציין בספר כי בשנים האחרונות הצטברו עוד ועוד ראיות לכך שלשמירה על כושר גופני יש השפעה משמעותית יותר מכפי שייחסו לה בעבר. מחקר שנערך בקנדה ב־2007 אף מצא כי פעילות ספורטיבית יכולה לגרום לנסיגה בתופעות ההזדקנות, "לכבות" את הגנים של הזקנה ו"להדליק" את הגנים הצעירים.
גם תזונה נכונה היא חלק מהעניין. כשגיפורד גילה כי רמת הכולסטרול שלו גבוהה מדי, הוא ביקש לקבל מרשם לתרופה שתוריד אותה, אך גילה כי רוב עודף הכולסטרול אצלו נגרם מתזונה לקויה. "אתה אוכל צ'יפס?" שאל אותו הרופא. "פעם בשבוע", ענה. "לא, זה לא מקובל", השיב לו הרופא, שהחמיץ פנים גם כששמע כי גיפורד אוכל סטייק פעם בשבוע.
רובנו נסתפק בוודאי באכילת יותר ירקות ופירות והימנעות ממזון מעובד וממתקים. אך יש מחקרים שמראים כי המפתח לאריכות ימים הוא פשוט לאכול פחות, או אפילו לעשות "דיאטת רעב". החוקר לאונרד גוארנטה מ־MIT גילה בתחילת שנות ה־90 גן מסוים בשמרים שהרעבתו גרמה להאטת תהליך ההזדקנות בו. גוארנטה מצא קשר ישיר בין האטת קצב חילוף החומרים של השמרים להאטת תהליך ההזדקנות אצלם, ומאוחר יותר מצא כי אותו גן נמצא ביצורים חיים שונים. גיפורד מצא את ההיגיון הנעוץ בכך עוד מימי האדם הקדמון: "צייד־לקט שהצליח לשרוד חורפים קשים התחזק ונהיה בריא יותר כשאכל פחות מזון – ייהנה מן הסתם מיתרון אבולוציוני על פני אדם שזקוק לתפריט קבוע של מנות ביג מק. דווקא כשאנחנו מלאים ונפוחים נראה שהגנים שלנו רוצים להרוג אותנו". אחד הפתרונות שמציע גיפורד כדי לא להגיע לרעב קיצוני הוא להגביל את זמני האכילה במהלך היום.
בסופו של דבר, כפי שמודה גיפורד בסיום הספר, אין תרופת פלא להזדקנות, וגם סוזן סאמרס שומרת בין גלולה לגלולה על תזונה בריאה ועוסקת בפעילות גופנית. "יהיה נהדר אם אנשים שקוראים את הספר יקבלו השראה לקחת אחריות על מצבם הבריאותי, ישימו לב למה שהם אוכלים, ומעל לכל יהפכו את הפעילות הגופנית לחלק מכל יום", אומר גיפורד. הוא גם הודה כי הוא עצמו שינה את אורח חייו. "כתוצאה מהמחקר שלי נהפכתי למודע הרבה יותר ליתרונות הטמונים בשמירה על כושר גופני ובכוח של פעילות פיזית לעכב רבות מהתופעות הקשות ביותר שנלוות לתהליך ההזדקנות. כושר הוא כמו תרופה ממש חזקה, ותופעת הלוואי היחידה שתסבלו ממנה היא שתיראו טוב יותר בעירום, אז למה לא?".
* עסק משגשג: מכירות הנשק של ארה"ב גדלו ב-10 מיליארד דולר ב-2015
